מנהיג האופוזיציה השמאלי, ריאד אלתורכ, צופה את נפילת המשטר ואת ראשיתה של בניית דמוקרטיה בסוריה

להלן קטעים מתוך ראיון עם מנהיג האופוזיציה הסורית, ריאד אלתורכ, שהתפרסם בעיתון הלונדוני "אלקודס אלערבי" (6.12.12). לטענתו של אלתורכ ארה"ב אינה מעוניינת בנצחון המהפכה. למרות הצהרות התמיכה שלה באופוזיציה, מסכימה וושינגטון עם כוחות המשטר החותרים לליבוי מלחמת האזרחים. אלתורכ אינו נלהב ביחסו לקואליציה הלאומית שהוקמה לאחרונה בדוחה (קטר) משום שהיא "הוצנחה" על האופוזיציה הסורית בחסות בינלאומית. הוא צופה את נפילתו של אסד, וטוען שהתחזיות לגבי התפוררות המדינה הסורית הן שקר, ומבטאות תפישה קולוניאליסטית שמפקפקת בכוחו של העם הסורי לבנות משטר דמוקרטי.

מראיין: העיתונאי מחמד עלי אלאתאסי

 

מנהיג האופוזיציה הוותיק, ריאד אלתורכ, מנהיגה ההיסטורי של "מפלגת העם הדמוקרטית", וחבר בהנהגת "הצהרת דמשק", החי במחתרת בסוריה, ספג ביקורות רבות בגלל עמדתו המסתייגת מהקמת "הקואליציה הלאומית הסורית". לפניכם ראיון עם מי שרבים מכנים "מנדלה של סוריה" בשל השנים הרבות שבילה בכלא של השלטון הסורי בתקופת חאפז אלאסד האב ויורשו בשאר אלאסד; וכן בשל התפקיד המרכזי שמילא במאבק בעריצות ולמען החופש בסוריה.

ש. אנחנו היום על סף השנה השניה לפרוץ המהפכה הסורית, ותסכים איתי שהאופטימיות שהבעת בעבר לגבי ניצחונה, הייתה קצת מוקדמת מדי. הנושא לא רק מתארך, אלא שהמשטר ממשיך להלחם עד עצם היום הזה.

ת. בשום פנים ואופן לא. אני עדיין אופטימי. הזמן אינו חשוב בהשוואה לעומק השינויים שאנחנו עוברים. עלינו לזכור שמדובר במשטר שטווה במשך עשרות שנים רשת רחבה של קשרים, אינטרסים ובריתות, בכל המישורים: הפנימי, האזורי והבינלאומי. משום כך, המאבק שלנו נגדו יש לו השלכות על כל המערכת האזורית והבינלאומית. ואני לא מוציא מהחשבון הזה את רוב הכוחות המערביים, שממשיכים להטיל ספק במהפכה ובתוצאותיה. אותם כוחות אינם מעוניינים בנצחון האידיאלים של החופש והדמוקרטיה. מה שמעניין אותם הוא לשמור על יציבות האזור ולהבטיח את בטחון ישראל.

המקור לאופטימיות שלי הוא, שהעם הסורי חזר להיות המספר הקשה במשוואה המורכבת והמסובכת הזאת, לאחר שהשלטון דמיין לעצמו שהוא הצליח להפוך אותו לעם מאולף ומשועבד, חסר כל חשיבות. הסיסמא "אסד לנצח" היא הביטוי הבולט ביותר לאותה יוהרה שניסו לצרוב בתודעת האנשים.

אזלת היד של המערב

ש. איך אתה מסביר את אזלת היד של המערב בתמיכה במהפכה הסורית, ועמידתו כצופה מהצד מול משטר שמפציץ את עמו והורס את כפריו ועריו בתותחים, בטנקים ובמטוסים, בצורה שאין לה שום תקדים בהיסטוריה המודרנית?

ת. הייתי אומר שאותו מערב אינו מיחס לסוריה כל חשיבות, משום שבעיניהם היא הפן האחר של הג'יהדיסטים הקיצוניים שהוא טוען שהוא מפחד מהם. ומשום כך אין כל מניעה להרוס את סוריה ולפרק את החברה הסורית. אבל, הטיעון הזה, של הפחד הכוזב מפני יצירת תוהו ובוהו והשתלטות של קיצוניות אסלאמית והידרדרות למלחמת עדות – נכשל. מה שאנחנו רואים הוא ביטוי לתפישה מערבית כלפי המזרח, ששורשיה נעוצים במאה ה-17, תפישה שהתגבשה על רקע הכיבושים הקולוניאליים החדורים בשנאה תהומית לאסלאם, או מה שניתן לכנות באופן מטאפורי "תרבות האדם הלבן". תרבות זאת ממשיכה לטעון עד היום, שהערבים והמוסלמים אינם בשלים לדמוקרטיה. תפישה זו משקפת  את הפתגם הישן שמקובל עד היום: "המזרח הוא מזרח והמערב הוא מערב, ושניהם לעולם לא ייפגשו." זאת בזמן שהמאבקים הרבים של העמים בעידן המודרני, כולל המאבקים של עמנו הערבי מאז סוף המאה ה-19 ועד מהפכות האביב הערבי למען חופש דמוקרטיה וקדמה, מוכיחים את האפשרות של מפגש בין המזרח למערב. זאת על בסיס עקרונות של זכויות אדם, שהתבססו על ידי הציוויליזציה המערבית, ובראשם הזכות האנושית לחיים, ולהתגוננות עצמית מפני הרג של האדם וילדיו.

ש. אני חייב לשאול כאן, מאיפה האופטימיות והיכן הניצחון, כאשר ערים שלמות נחרבו, ויותר מארבעים אלף נהרגו, ומאות אלפים נפצעו ונעצרו, ומליונים איבדו את בתיהם; ומנגד, משטר שממשיך לשמור על יכולת מסוימת בהפעלת כוחו הצבאי והבטחוני, אזלת יד ערבית ובינלאומית, וסכנת מלחמת אזרחים?

ת. ראשית, אני לא חושב שאנחנו הולכים למלחמת אזרחים. זה מה שהמשטר רוצה, וזה מה שרוצה ארה"ב, כדי לתרץ את חוסר המעש שלהם נוכח מהפכת החופש והכבוד, ולתרץ את ההתעקשות שלה להגיע לפשרה על פי ההגיון של "אין מנצח ואין מנוצח". האמת היא שהממשל האמריקאי מתנגד לנצחון המלא של המהפכה. העמדה שלו, בסופו של דבר, אינה שונה מעמדת הרוסים, מלבד זאת שהעמדה האמריקאית היא פקחית יותר, ואילו הרוסית, מטומטמת. הם רוצים להתיש את שני הצדדים כדי להוביל אותם לפתרון נוסח לבנון, בהתאם להגיון שהזכרתי של "אין מנצח ואין מנוצח".

לאור זאת, עלול "הסכם ג'נבה" להפוך לבאזאר בין הרוסים והאמריקאים, שהמחיר שלו יהיה הסכמה על סילוק בשאר אלאסד, והקמת ממשלה בת-כלאיים, שתשמור על חלק ממוסדות השלטון, אליה יתווספו נציגים מאולפים מהאופוזיציה. כך ניתן להבין את הרקע להצעות שהגיש המתווך הבינלאומי-הערבי, אלאחד'ר אלאבראהימי. ובמובן זה יתאפשר גם לרוסים להשיג חלק ממבוקשם, וגם לאמריקאים שישיגו באמצעות אותו משטר כלאיים, חזרה ל"יציבות" והבטחת ביטחון ישראל.

עם זאת השאלה הגדולה איננה קשורה במה שחותרות אליו מספר מעצמות אלא במה שקורה על הקרקע של המערכה בתוך סוריה. מזוית זו עלינו לשים לב לכמה נקודות:

  1. המערכה נעה יותר ויותר לכוון המהפכה שמשיגה יום יום הישגים חשובים ומרחיבה את שליטה ומשחררת עוד אזורים.
  2. שני יסודות הכוח של השלטון – המנגנון הצבאי והמנגנון של הדיכוי – נמצאים בדרכם להתפוררות והתפרקות. בקרב בשטח המנגנונים האלו מובסים בעיקביות ולא נותר להם דבר זולת כוח האש והתותחים והטנקים והטילים. בסופו של דבר אמצעים אלו יכולים לעכב את התקדמות המהפכנים אך לא לבטל את מצעדם.
  3. התנהלות המשטר הברברית שמכוונת את הדיכוי לתושבים חסרי המגן, מגמה שהגיעה לרמה של רצח עם, הרסה את כל הגשרים שהיו יכולים להביא לפתרונות פוליטיים שהעם והמהפכנים היו מוכנים להסכים להם. מציאות זו תביא לתבוסת המשטר למרות ההיקף את הנזקים האנושיים והמטריאליים שאליהם התייחסת בשאלתך. למרות הבטחון שלנו בדברים אלו אנו ממשיכים לתבוע מהקהילה הבינלאומית לעמוד בחובתה האנושית ולעצור את מנגנון המוות ולבלום את מסע רצח העם שלא נופל היום עמנו קורבן. אנו מעמידים את הצורך לעצור את הטבח כמשימה עם עדיפות עליונה וזאת בשל העקרון האנושי שקובע את זכות האדם הסורי לחיות ולהגן על עצמו מפני הרצח.

סדר העדיפויות של המהפכה: הפלת המשטר

 

ש. מה הוא לדעתך, היום, סדר העדיפויות של המהפכה, לאור חוסר המעש הבינלאומי, והפשעים חסרי התקדים של המשטר, והמחיר הכבד שעמנו ממשיך לשלם?

ת. על ראש סדר העדיפויות היתה וממשיכה להיות למרות המחיר היקר והקורבנות הרבים: הפלת המשטר. אם נכון שהמשימה הדחופה שמאפילה על כל דבר היום היא לעצור את ההרג וההרס, הרי שהדרך הקצרה ביותר להגשמת משימה זו היא על ידי זירוז הפלת המשטר, ולא במציאת תירוצים ומכשולים להארכת חייו, כפי שעושות מדינות רבות. הזוועות שמבוצעות נגד בני עמנו, מי שיתן עליהן דין וחשבון וישא באחריות להן, היא הקהילה הבינלאומית, ומאחוריה מספר מעצמות, שעמדו וצפו בעמנו כשהוא מופצץ ומושמד במטוסים ובטנקים ובחביות נפץ, בצורה חסרת תקדים בהיסטוריה. ולמרות כל זאת, לוחצות עלינו המעצמות להגיע לפשרה שמקפלת בתוכה בגידה במטרות המהפכה.

ש.  לאור שהשלטון המרכזי נשחק בעימות עם המהפכה, והחלה התפוררות איטית של המנגנון הצבאי והביטחוני מהבסיס, האם ישנה סכנה שהמדינה הסורית תתמוטט עם התמוטטות השלטון הדיקטטורי, כפי שחוששים רבים ?

ת. נושא התפוררות המדינה הסורית הוא שקר גדול. אנחנו צריכים להפריד בין שני דברים – מדינת המוסדות והכוחות המזוינים הכלליים, והטכנוקרטים הישרים וכוח האדם המקצועי, שהיו לפני חאפז אלאסד וישארו אחריו. מצד שני, המדינה הסורית בה מדובר, במובן של הפיכת האלימות והדיכוי לחוקיים ומותרים, מדינה זו מתפוררת מאז תפש חאפז אלאסד את השלטון. אני יכול לומר שהניצנים של התפוררות זו החלו עם ההפיכה של 8 במרץ 1963. הדיקטטור הזה בנה מדינה שבה שולט רצון הנשיא במקום שלטון החוקה והחוק והמוסדות השונים. במציאות ביסס אסד את מדינתו על שלושה יסודות, הקשורים ישירות באישיותו מחוץ לכל מסגרת חוקתית או חוקית: בטחון חוץ – הביטחון האזורי הנתון באחריות הצבא, שתפקידו הפך מצבא לאומי לצבא כיבוש בלבנון, או לשותף תחת הדגל האמריקאי ב"סופת המדבר". בטחון פנים –  באחריות מנגנון המוח'אבראת, שהתפשט כמו סרטן בגוף האומה. הביטחון הכלכלי – האחראי על גניבת משאבי המדינה ורכוש האזרחים, והפך למכשיר בשרות החונטה השלטת, שחיה בשחיתות בלתי נתפשת במשך תקופה של יותר מארבעים שנה.

בצל המדינה הזאת, הביטחונית הרודנית, עמנו אינו זוכה לדבר מלבד דיכוי והתרוששות והתפשטות העוני. זה רק טבעי שלאחר חצי מאה, העם שלנו מתקומם כדי לבנות מחדש את מדינתו על פי הדפוס עליו הוקמה לאחר העצמאות.

ש. מה הן ההסתייגויות שלך מהקואליציה הלאומית הנולדת? איך ולמה, הסכימה "המועצה הלאומית" להצטרף אליה בסופו של דבר?

ת. הקואליציה הלאומית היא ביטוי להרכב פוליטי של כוחות ואישים מנוגדים בעמדתם הפוליטית כלפי המהפכה, וצעד פוליטי שתוצאותיו אינן ודאיות. אני אישית איני מתלהב ממנה, למרות שלכאורה היא אמורה להשיג את מה שארה"ב שואפת אליו, כלומר "איחוד האופוזיציה". הייתי ועודני חושש מהעתיד, שכן הקואליציה הוקמה תחת מטריה מערבית, והתבססה על הרעיון של קואליציה בין אישים שקל לשתף עמם פעולה, ולא בין כוחות ומפלגות פוליטיות הפועלים בשטח.

הכוחות של "הצהרת דמשק" לא התנגדו להקמת הקואליציה לאחר שהוסיפו שתי נקודות חשובות להצהרת היסוד שלה (תוספות שהושגו למרות עמדת האמריקאים וחלק מתומכיהם), והן: הפלת המשטר כולו, ואי קיום כל משא ומתן עם המשטר. כן שמנו תנאים שנוגעים להקמת הממשלה (הזמנית המהפכנית), וזאת בניגוד למה שדורשות מדינות המערב. מכאן, ולמרות ההבטחות הרבות לספק תמיכה הומניסטית ולספק נשק, שאני מטיל בהן ספק, אני בטוח שכל ניסיון לגרור את הקואליציה לכיוון של קיום משא ומתן עם המשטר יתקל בהתנגדות נחרצת של המהפכה.

בשל הסיבות הנזכרות לעיל, איני סבור שהקואליציה תהווה אלטרנטיבה פוליטית ל"מועצה הלאומית", שיש כוונה להוריד עליה את המסך, כפי שרוצים האמריקאים. הפחד הגדול הוא, שהתפקיד האמיתי של הקואליציה יהיה לגרור חלק מחברי האופוזיציה המאולפים, להתפשר עם המשטר או עם חלקים ממנו.

עלינו לתת אמון בעמנו, שהתקומם למען החופש והדמוקרטיה והכבוד האנושי. וחשוב מכך, אם תנצח המהפכה, סוריה תכנס לתהליך דמוקרטי, כלומר, אנחנו לא נרגיש את הדמוקרטיה מיידית, כאילו שנסגור את דלת הדיקטטורה ונפתח את דלת הדמוקרטיה. המשימה החשובה ביותר של עמנו, תהיה כנראה לאחר הנצחון, והיא הפועלה לגירוש כל אלמנט דיקטטורי אחר, יהיו אשר יהיו הרקע או הצורה שלו. איני יודע כמה זמן יעבור עד שנזכה ליהנות מדמוקרטיה אמיתית, לאחר תקופה כה ארוכה של דיקטטורה שידעה מדינתנו. האינטרס שלנו אם כך, כפי שאני רואה אותו, הוא לא להכנס לשום עימות צדדי במהלך השלב הנוכחי, על מנת לשמור על האחדות של כוחות המהפכה.

אודות דעם מפלגת פועלים

דעם מפלגת פועלים מעמידה בפני הציבור פרוגרמה כוללת לשנוי מהפכני של החברה בישראל, המבוססת על שלשה עקרונות בסיסיים – שלום, שוויון וצדק חברתי. דעם מאמינה כי העקרונות האלו אינם יכולים להתממש תחת המשטר הקפיטליסטי הגלובלי, והגשמתם היא חלק מהמאבק למען כינון חברה סוציאליסטית, המקדשת את רווחת האדם ולא את הרווח.