מנסור עבאס מכפיף את הלאומיות בפני הדת ומפוצץ את המשותפת

חבר הכנסת מנסור עבאס הטיל פצצה פוליטית ואידאולוגית רבת עוצמה בתוך הרשימה המשותפת כאשר קבע: "בעינינו העקרונות הדתיים אינם פחותים בחשיבותם מהעקרונות הלאומיים". להצהרה חשובה זו השלכות מרחיקות לכת והיא מהווה תקדים, שכן לראשונה היא מציבה את העיקרון הדתי מעל הלאומי.

ההכרזה הזו טרם נענתה בתשובה מצד בני בריתו של עבאס ברשימה המשותפת. עד כה, הנחת היסוד של כל השותפים הייתה שהמאחד רב על המפריד, או במילים אחרות "אנחנו ערבים, ודי בזה כדי לאחד אותנו". מנסור עבאס מרחיק לכת עוד יותר וטוען שהעקרונות של התנועה האסלאמית "הם העקרונות המקובלים בחברה הערבית שלנו". כלומר, אין מדובר בדרישה מפלגתית צרה אלא ביטוי של עמדת "רוב החברה הערבית".

להטיל פצצה בתוך הרשימה המשותפת

הצהרת עבאס נוגעת בלב חילוקי הדעות בין מרכיבי הרשימה המשותפת, שטואטאו עד כה מתחת לשטיח. מערכת הבחירות הקרבה פתחה לרווחה את  הדלת לדיון מסוג חדש, המתנהל לראשונה בפני כלל הציבור. העיקרון הלאומי חשוב, ומהווה את אחד מעמודי התווך של הרשימה המשותפת המקורית, טוען עבאס, אלא שהוא אינו החשוב שבהן. האסלאם הוא הבסיס ולפיכך העקרון הדתי הוא העיקרון הקובע. לראשונה מכפיף עבאס את הלאומיות בפני הדת.

מנסור עבאס דורש מחד"ש ומבל"ד להימנע, בהתאם לעמדתו, מהצבעה על חוקים שנויים במחלוקת, כמו למשל כאלה שתומכים בלהט"בים, או שמגבילים את סמכויות בתי הדין השרעיים,  חוקים המאפשרים "להשכיר רחם" ודומיהם. הוא התנה את אימוץ הקו הזה כדי לשמור על אחדותה של המשותפת. עבאס רוצה לכפות את קבלת הדרך שלו תוך כדי "עדכון" הגדרת הלאומיות, שלדעתו היא מעורפלת מדי.  

מנסור עבאס יודע היטב ששלושת המרכיבים האחרים ברשימה המשותפת אינם מקבלים את השקפת עולמו, ולכן מצא לנכון להטיל את הפצצה הזאת שמפרקת את הרשימה. ללא ספק לנסיגתה של המשותפת בסקרים לעשרה (במקום 15) מנדטים יש תפקיד בשינוי עמדתו. הירידה החדה הזאת במספר המנדטים מבטאת את האכזבה ואובדן האמון של הציבור הערבי במשותפת.

עבאס טוען שאבדן האמינות של המשותפת, וכישלונה להביא איזה שהוא הישג חומרי או פוליטי לתומכיה, הוא פועל יוצא מהתבצרותה במחנה האופוזיציה. במילים אחרות: הרשימה הערבית המאוחדת החליטה סופית לצאת מהתלות במחנה אחד, בין אם שמאל או ימין. בעוד שהתפיסה "הלאומית" כפתה עליה לדבוק במחנה השמאל הישראלי, הרי התפיסה הדתית אינה מונעת ממנה לחבור לכל צד שמוכן להיענות לדרישותיה התרבותיות והחברתיות, גם אם אותו הצד עוין לגמרי את העם הפלסטיני. בבסיסו של עניין, ח"כ עבאס מאמין שהן הימין והן השמאל בישראל הם "יהודים" – כלומר כופרים. ולכן הוא אומר בקול רם ובכנות: אנו מוכנים לצעוד עם כל צד פוליטי בתנאי שירעיף עלינו תקציבים להילחם באלימות שפשתה בציבור הערבי, ולהשיג השיגים של ממש עבור הציבור שלנו.

להצהרת עבאס הגורסת שעקרונות התנועה האסלאמית "שולטות בחברה הערבית שלנו" יש משמעות אחת ויחידה והיא שעלינו לשמר את המצב הקיים. אל לנו לזעזע את המסורת השמרנית הקיימת והמושרשת עמוק בתוך החברה הערבית כיום. המסורת הזאת מקדשת את המבנה הפטריארכלי, מטפחת את דיכוי האישה בכך שהיא גוזלת ממנה את החירות לבחור את לבושה, מונעת ממנה את חופש התנועה, הלימודים והעבודה. זוהי אותה מסורת המאפשרת לגבר לדכא את האישה, מתוך נקודת המוצא ש"גברים הם האפוטרופוסים של הנשים", ובשל כך אף מתירה רצח נשים בשם כבוד המשפחה.

מסורת זו מקבעת ומחזקת את שלטון החמולות בתוך הרשויות המקומיות הערביות ומעודדת את השחיתות הנפוצה בתוכן על בסיס העיקרון שמי שקרוב לצלחת יאכל ממנה. היא אשר מונעת קיומה של כל פעילות תרבותית בתיאטרון, במחול ובספרות מחשש לכל התייחסות מינית. האירוניה הבולטת בגישה של עבאס שהוא מנסה להשאיר את המצב החברתי והפוליטי על כנו, בעודו ממהר לפנות לנתניהו בעילת הצורך הדחוף להשיג תקציבים לפתור את בעיית האלימות. והרי האלימות בחברה הערבית היא פועל יוצא של אותה גישה המשמרת את המבנה הפטריארכלי.

האלימות והפשע שפשו בחברה הערבית אינם אלא סימפטום של המחלה ולא המחלה עצמה. שורש המחלה נמצא באמונה הרואה בכל מי שאינו מוסלמי כופר, בדיכוי האישה, מניעת חופש הביטוי והיצירה והכפירה בדמוקרטיה. הדת, שמנסור עבאס ומפלגתו מעודדים, כופה את השריעה על חשבון הסובלנות בחברה, ולא רק את הסובלנות כלפי האחר, אלא הסובלנות בין אח לאח, בין אח לאחותו, בין בעל לאשתו, בין משפחה למשפחה אחרת, ובין חמולה לחמולה.  

תקציבים אינם פתרון

במציאות, התנועה האסלאמית ועמדותיה הם הסיבה לבעיות שהחברה הערבית סובלת מהן. הציפיה שנתניהו יפתור אותן מגוחכת, הן משום שלנתניהו אין שום אינטרס בהוצאתה של החברה הערבית מהתהום בו היא מצויה, והן משום ששורש הבעיה של החברה הערבית היא פנימית. כך יוצא שהתנועה האסלאמית מתפלגת מהרשימה המשותפת כדי להשריש את העיקרון שמלכתחילה גורם למחלה ממנה סובלת החברה הערבית, אותה מחלה שהיא מתיימרת לטפל בה.

תקציבים נוספים אינם פתרון למשבר הנוכחי משום שהם יזינו את אותן הנהגות שדבקות במנטליות שבה מתנהלת החברה הערבית היום. מנטליות שיתר חברות הרשימה המשותפת לא העזו לצאת נגדה כדי לא לפלג את השורות. תקציבים נוספים יעמיקו את המשבר, את הנפוטיזם והיעדר השקיפות בחלוקת הכספים.

אם אנחנו בחברה הערבית רוצים לחסל את תופעת האלימות, עלינו להשתלב בחברה אזרחית, מודרנית ודמוקרטית. עלינו לעקר את המשטר החמולתי משורשיו ולתת אפשרות למנהיגות אזרחית רעננה ומודרנית הכוללת נשים בכל רבדי מוקדי ההחלטות לנהל את החיים שלנו בשקיפות ודמוקרטיה. על כל הטוענים שהם תומכים במאבק נגד הכיבוש והשגת הזכויות הלאומיות לעמוד בראש המגנים על זכויות האדם ועל זכויות הנשים וכיבוד חופש ההעדפה המינית. אי אפשר להפריד בין הפתרון החברתי והפתרון הפוליטי, הם הולכים יד ביד וצריכים להתקדם במקביל זה לזה.

 עד כה הנהגות חד"ש ובל"ד לא היו מוכנות להיכנס לדיון עם מנסור עבאס והתנועה האסלאמית משום שהן רצו שלטון ויהי מה. אחדות מזויפת אפשרה להם להסתתר מאחורי עקרונות אתניים ולאומיים פלגניים. חד"ש, ה"קומוניסטית" והמתקדמת כביכול, נשענת עד היום על בריתות מפוקפקות עם המשפחות הגדולות בישובים הערבים ומקדשת את החלוקה העדתית בתוכה (יהודי, מוסלמי, נוצרי ודרוזי), וכך גם בל"ד. "האחדות הלאומית" היא למעשה סיסמא ריקה מתוכן שמקדשת את המשטר החמולתי המדכא את האישה, את הנוער וכל קול חופשי.

הדרך השלישית – העמדה הדמוקרטית

מפלגת דעם שבה אני חברה מציגה דרך שלישית, שונה לחלוטין, המעודדת מהפכה תודעתית וראייה אנושית החוצה לאומים, דתות ומגדרים, הבונה בסיס איתן לחברה וקידום פעילים וקולות שיביאו לשינוי. הפרוגרמה שדעם מציעה, "גרין ניו דיל ישראלי – פלסטיני" תואמת את רוח העידן החדש ומאמצת את ערכי הדמוקרטיה והחרות. דעם דוגלת בעמדה התואמת את צרכיה של החברה הערבית בפתיחות ודמוקרטיה, והמסוגלת ליצור שינוי שורשי בכל המישורים. כל זה לא יקרה ללא שותפות ערבית יהודית אמיתית, המבוססת על עקרונות אוניברסליים ושוויון. כל עוד החברה הערבית סובלת מהמחלות שציינו, היא תישאר חלשה ובלתי מסוגלת להיכנס לשותפות כזאת.

במסע הבחירות אנו מציגים בפני כל ערבי פלסטיני את השאלה: האם נמשיך לדרוך באותו מקום? האם נמשיך לחיות בצל הדעות הקדומות והמסורת? או שניקח את גורלנו ואת חיינו וחיי ילדינו לכיוון אחר? באיזה מין חברה אנו רוצים לחיות? האם נוכל להדביק את ההתפתחות המדעית המודרנית? האם נהיה חלק מהתנועות המתקדמות בעולם השואפות לשנות את המצב הפוליטי והכלכלי והחברתי, או שנשאר בעמדה של מתבונן מהצד?

האם הגיוני שנרשה לעצמנו כעם להיות מחוץ להתפתחות המדעית והטכנולוגית החשובה המתרחשת במישור המקומי והעולמי? איך נוכל לזרום ולחיות בדו קיום עם יתר העולם כחברה שהתפתחותה מוגבלת על ידי מסורות ואמונה דתית?

מפלגת דעם קוראת לבנייה של כלכלה משותפת וירוקה שתועיל לכולם. עלינו לגייס ביחד את המשאבים הנחוצים כדי לבנות מערכת חינוכית מודרנית ושווה, מערכת בריאות מפותחת שתשרת את כלל הציבור. ליצור הזדמנויות עבודה המותאמות לכלכלה החדשה והמבטיחות חיים של כבוד לשני העמים. זהו בסיס הכלכלה הירוקה, אשר לא תוגשם ללא בנייה של תנועה עממית שוויונית ומשותפת ליהודים וערבים בישראל ולפלסטינים בשטחים הכבושים.

  • חנאן מנאדרה זועבי היא מנהלת שותפה בעמותת סינדיאנת הגליל וחברה במפלגת דעם
Avatar

אודות חנאן מנאדרה זעבי