מצע דעם לבחירות לכנסת ה-19, 2013 נוסח מלא

בבחירות לכנסת ה-19, שיתקיימו בינואר 2013, עומדות על סדר היום שתי שאלות גורליות: הראשונה נוגעת לקיפאון מדיני שיוביל לאינתיפאדה שלישית ולעימות חמור עם הפלסטינים והעולם הערבי. השנייה עניינה תוכנית צנע וקיצוצים דרסטית שמשמעותה אבטלה, עוני והרס שירותים חברתיים. מצד אחד, הרחוב הפלסטיני מסרב לקבל את הכיבוש כעובדה מוגמרת, ומצד שני, שכבות רחבות בחברה הישראלית מתנגדות לקפיטליזם החזירי שהשתלט על ישראל. התסיסה העממית העמוקה שפרצה בקיץ 2011 מצביעה על אפשרות לשינוי. דעם השתתפה באופן פעיל בתנועת המחאה והיא עוסקת בעשייה חברתית יומיומית בקרב עובדים יהודים וערבים.

V האוכלוסייה הערבית בישראל:

אפליה ממוסדת והפרדה:

אזרחיה הערבים של מדינת ישראל, המהווים 20% מהאוכלוסייה, סובלים מאפליה ממוסדת מאז קום המדינה. הפקעת אדמות מסיבית, מניעת כל אפשרות פיתוח ליישובים ערבים והעדפה של יישובים יהודים סמוכים, כל אלה יצרו מציאות שבה הערבים הם אזרחים סוג ב'. ההזנחה המכוונת של שכונות ויישובים ערביים, החקיקה הגזענית וההדרה השיטתית של האזרחים הערבים ממרכזי ההחלטה והעשייה הפוליטיים והכלכליים, חושפים את מגבלותיה של הדמוקרטיה הישראלית המפלה בצורה שיטתית את האזרחים הערבים. גם אם אינו מצהיר על כך, הממסד מתייחס לערבים כאל סכנה דמוגרפית וסיכון ביטחוני פוטנציאלי.

היעדר תשתיות כלכליות ואפליה בהקצאת משאבים, יצרו מציאות של עוני והרס חברתי קשה ביישובים הערביים. למעלה ממחצית המשפחות הערביות חיות מתחת לקו העוני, ושיעורי האבטלה ביישובים הערביים גבוהים בהרבה מהממוצע הארצי. מציאות זו מזינה את הניכור הגובר בין האזרחים הערבים לאזרחים היהודים, כאשר דעות קדומות ושנאה הדדית מפרידות בין שתי האוכלוסיות. הגזענות כלפי ערבים וכלפי זרים הפכה למגיפה חברתית שאותה מטפחות מפלגות הימין ומנצלות אותה באופן ציני כדי למשוך את אהדת בוחריהן.

ההפרדה והחשדנות כלפי הערבים מהוות מכשול אדיר בפני האפשרות להתמודד עם מדיניותה הקפיטליסטית של הממשלה. העוני וההזנחה הפוגעים קשות באוכלוסייה הערבית אינם פוסחים גם על חלקים נרחבים באוכלוסייה היהודית, אלא שהגזענות והלאומנות מסיטות את האוכלוסייה היהודית הענייה לכיוון הימין. המאבק לצדק חברתי נסוג בפני האחדות הלאומית והשנאה כלפי הערבים.

הסתגרות ומנהיגות כושלת:

בעשור האחרון החברה הערבית עוברת תהליכי הסתגרות, והיא נתונה להשפעה לאומנית דתית הדוחפת אותה לעבר שמרנות, פסיביות וייאוש שאינם מאפשרים שינוי. נסיגה זו מחזקת את המבנה הפטריארכלי, פוגעת במעמד האישה, נותנת לגיטימיות לאלימות, ובכך מאיימת על המרקם החברתי.

חוסר האונים של האוכלוסייה הערבית הינו תוצאה של אפליה ממסדית, אבל הוא מוחרף על ידי מנהיגות כושלת בכנסת וברשויות המקומיות. כדי כך ההנהגות הערביות נוהגות להאשים את ממשלות ישראל בכל, גם כאשר מדובר בשאלות שנוגעות למציאות הערבית הפנימית. במקום לפעול נגד האופי הפטריארכלי והשמרני של החברה הערבית, המנהיגות הערבית משתמשת בו על מנת להדק את שליטתה בציבור הערבי. הרשויות הערביות, שיכלו להיות מנוף לטיפול בבעיות אלו, הפכו לשם נרדף לשחיתות, לחוסר מעש ולמינוי מקורבים.

1. דעם חותרת ליצור שינוי פנימי עמוק בחברה הערבית ונאבקת נגד השחיתות, המבנה הפטריארכלי משפחתי, השמרנות ודיכוי האישה הערבייה, ופועלת להעצמה כלכלית, אישית וחברתית של נשים ערביות. דעם רואה בסלחנות החברה הערבית כלפי אלימות המופנית נגד נשים וילדים את המקור להתפשטות האלימות שהפכה למגיפה חברתית. דעם מעמידה סדר יום אלטרנטיבי שבמרכזו שינוי פנימי של החברה הערבית ופתיחות לשותפות עם גורמים חברתיים שמאליים ברחוב היהודי, יחד עם המאבק נגד הגזענות בחברה הישראלית ובעד שוויון זכויות מלא ובלתי מותנה של האוכלוסייה הערבית,

2. תעסוקה: דעם מציבה את התעסוקה של האוכלוסייה הערבית, במיוחד תעסוקת נשים, כתביעה מרכזית וציר של פעולה ציבורית. דעם דורשת העדפה מתקנת לקליטת עובדים ערבים במוסדות הממשלה וחברות ציבוריות, תנאים מועדפים לבנייה ולפיתוח של אזורי תעשייה ביישובים ערביים, קידום קווי תחבורה ציבורית בין היישובים הערביים לבין מרכזי תעשייה ומסחר, והפסקת מדיניות ייבוא מהגרי עבודה (ראה בפרק הכלכלי סעיף 6).

דעם שמה דגש מיוחד על הצורך לקדם תעסוקת נשים ערביות. שיעור ההשתתפות של נשים ערביות בשוק העבודה כיום נע סביב 25% לעומת שיעור ארצי של כ-60%, מצב שמעמיק את העוני והשמרנות בחברה הערבית ותורם להמשך הדרתה של האישה הערבייה ולדיכויה. למרות הבטחות ממשלתיות שניתנו בשנים האחרונות, המשיך ייבוא עובדים לחקלאות מתאילנד ומנפאל בתנאי ניצול קיצוניים. התוצאה היא שאין לחקלאים כל צורך לשלב נשים ערביות בעבודה. היעדר תחבורה ציבורית ומעונות יום מהווה מכשול נוסף לאפשרות של נשים להשתלב בעבודה. הפסקת התופעה של ייבוא מאורגן של מהגרי עבודה מהווה תנאי הכרחי ליצירת עשרות אלפי מקומות עבודה בחקלאות ובסיעוד.

3. דיור ופיתוח: דעם דורשת להפסיק את הרס הבתים ביישובים הערבים, להרחיב את שטחי הבנייה והשיפוט של המועצות המקומיות הערביות, לבטל את כל החוקים והתקנות הגזעניים המונעים מערבים לגור בכל מקום שבו יבחרו, ליזום בנייה ציבורית ברשויות הערביות, להכיר ביישובים הערביים "הבלתי מוכרים" ולשים קץ למדיניות נישול הערבים והרס הבתים בנגב.

לאחר הפקעת האדמות הערביות על ידי המדינה נותרו ליישובים הערביים שטחים מצומצמים בלבד לבנייה ולפיתוח. התוצאה היא אלפי בתים ביישובים הערביים הנתונים לאיום הריסה. בנגב המצב קיצוני אף יותר, כאשר כ-100 אלף תושבים ערבים נמצאים היום בסכנה של גירוש מאדמתם. היישובים הערביים מתאפיינים כיום בצפיפות אוכלוסין גדולה, בחוסר תכנון אורבני ובעלות גבוהה של מחירי הקרקע. דעם דורשת להפסיק את מדיניות החנק של יישובים ערביים, ואת תוכניות ייהוד הגליל והנגב, ודורשת לאפשר לישובים הערביים להתפתח, וכן לפתור את משבר הדיור והצפיפות החונקת את היישובים הערביים.

4. חינוך ושירותים חברתיים: דעם תובעת את הפסקת האפליה הממוסדת מטעם המדינה כלפי הערבים בתחום ההקצאה של תקציבים לפיתוח, לחינוך ולשירותים חברתיים ותרבותיים; מינוי צוותים חינוכיים על פי יכולות ולא על פי מפתח משפחתי או שיקולים זרים; הקצאת עובדים סוציאלים ופסיכולוגים; הקצאת תקציבים לתשתיות וליום לימודים ארוך; דעם פועלת לערב את התושבים בנעשה בבתי הספר, לטפל בנושא האלימות ולהשקיע בתלמידים במסגרות רשמיות והתנדבותיות.

דעם רואה בחינוך את אחד היסודות לשנוי בחברה הערבית. הטיפול חייב להיות מערכתי. מדיניות החינוך מאופיינת במחסור בתשתיות, במינוי מורים, מנהלים ומפקחים על פי מפתח משפחתי, בהיעדר משאבים למועצות המקומיות, ובמדינה המפלה את החינוך הערבי לעומת היהודי. התוצאה היא הנצחת העוני, השמרנות והפערים, כאשר שיעור הילדים הערבים העוברים את מבחני הבגרות הוא מחצית מהשיעור הממוצע ברחוב היהודי.

שני שליש מהילדים הערבים חיים מתחת לקו העוני. המצב הכלכלי של המשפחה הערבית אינו מאפשר לה להקצות משאבים לחינוך משלים. על רוב הילדים הערבים להסתפק במה שהם מקבלים בבתי הספר. קיימים בתי ספר ערבים פרטיים, אולם רק שכבה מצומצמת יכולה להרשות לעצמה לשלוח את ילדיה אליהם, וכך מונצח הפער החברתי גם בתוך החברה הערבית.

מחסור במקומות עבודה הדורשים השכלה, ואפליה בקבלת עבודה, משמעותם היעדר כל אופק של התקדמות בסולם החברתי. התוצאה היא יחס של אדישות וייאוש כלפי בית ספר. כך נוצר מעגל קסמים של תלמידים חסרי מוטיבציה, מורים חסרי יוזמה והורים אדישים. כל אלה מעודדים אלימות בתוך בתי הספר, בין תלמידים לבין עצמם ובין תלמידים למורים.

בתחום הרווחה תובעת דעם להפסיק את האפליה בהקצאת משאבים המותנית בתרומה של הרשות המקומית. שיטה זו יוצרת מחדש את האפליה ומעמיקה אותה מדי שנה. דעם קוראת להפעלת מדיניות שתקצה תקציבי יתר וכן אמצעים ותקנים לטיפול בבעיות חברתיות כדי להתמודד עם המשבר החברתי העמוק.

5. דעם מתנגדת לשירות הלאומי:

דעם מתנגדת לשירות הלאומי משום שהוא מתנה קבלת זכויות שצריכות להיות מוקנות לכל אזרח באשר הוא בשירות למדינה שמפלה את האזרחים הערבים בעקביות. ההזנחה של הנוער הערבי, היעדר תעסוקה, חינוך, תרבות ומרחב ציבורי ראוי, כל אלה יוצרים עזובה, עוני ואלימות. השירות הלאומי לא יתקן את המצב ולא יוסיף מקומות עבודה. החברה הישראלית אינה מנסה לשלב את הנוער הערבי בתוכה, ולכן אין לו מוטיבציה אמיתית לשרת אותה.

עמודים: 1 2 3 4

דעם כלכלה ירוקה - מדינה אחת

אודות דעם כלכלה ירוקה - מדינה אחת

מפלגת דעם מציעה את הגרין ניו דיל ישראלי-פלסטיני כתשובה המתאימה הן למשבר הפוליטי והכלכלי שישראל עוברת, והן ליצירת בסיס לבניית שותפות ישראלית-פלסטינית אמתית. זוהי התכנית שבאמצעותה ניתן לסיים את הסכסוך בין העמים, ולהביא לביטול משטר האפרטהייד אשר ישראל כופה על הפלסטינים בשטחים הכבושים. זאת התכנית שבכוחה להחליף את הכיבוש בשותפות על בסיס של צדק אזרחי, שיעניק זכויות אזרחיות מלאות לפלסטינים כמו לישראלים במסגרת מדינה משותפת. אנו קוראים לשינוי סדר העדיפויות הכלכלי והחברתי. המאבק לעצירת משבר האקלים והצלת העולם מכיליון, אינם משימה "ציונית" או "פלסטינית", אלא משימה כלל אנושית. כמו שאי אפשר ליישם מדיניות ירוקה בארה"ב במנותק מטיפול בגזענות נגד השחורים; כך אי אפשר ליישם מדיניות ירוקה בישראל במנותק מחיסול משטר האפרטהייד כלפי הפלסטינים, והאפליה הגזענית נגד האזרחים הערבים בישראל. הצטרפו היום למאבק במשבר האקלים ולמען חברה צודקת ושוויונית.