משהו רע קורה בסוריה

לפני שבוע נחטפו ארבעה פעילים מרכזיים במרכז לזכויות האדם בדומא, השוכן בפרברי דמשק, אזור הנתון לשליטתו של "צבא האסלאם" בפיקודו של זהראן עלוש. החטופים הם רזאן זיתונה –  דמות מרכזית באופוזיציה האזרחית, עורכת דין שמגינה על אסירים בבתי המשפט של משטר אסד –  סמירה ח'ליל  , ואיל חמאדה, ונאזם חמאדי. החשד המידי נופל על זהראן עלוש, המאיים מזה שלושה חדשים על פעילי המרכז ודורש מהם להפסיק את פעילותם ולהסתלק.

בסמוך לאירוע זה אך ללא קשר ישיר, תקפו חמושים השייכים ל"חזית האסלאמית" את אחד מהמחסנים המרכזיים של צבא סוריה החופשית באזור באב אל-הווא, שבגבול בין תורכיה לבין סוריה. "החזית האסלאמית" מורכבת מפלגים אסלאמיים סלפיים שהתפלגו מצבא סוריה החופשית בפיקודו של הגנרל סלים אידריס. זאת לאחר שאידריס הצטרף ל"קואליציה הלאומית הסורית", הקואליציה המייצגת את המהפכה הסורית אשר קיבלה מעמד רשמי בליגה הערבית. הקואליציה מנהלת את המו"מ מול גורמים בינלאומיים, בעוד ש"החזית האסלאמית" מתנגדת להשתתפות ב-ועידת ז'נבה 2 שרוסיה וארה"ב מנסות לכנס כדי לסיים את סכסוך הדמים בסוריה.

מלחמה פנימית באופוזיציה

המלחמה נגד המשטר של אסד מתנהלת במלוא עוזה, ובד בבד מתנהלת מלחמה של ממש בין הפלגים המרכיבים את האופוזיציה עצמה. "החזית האסלאמית" הפכה להיות לגורם מרכזי בתוך האופוזיציה, והיא מתחרה על השליטה בשני ארגוני אל-קאעידה קיצוניים ביותר: "המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה" ו-"חזית אל-נוסרה". לתמונה זו יש להוסיף את המפלגות הכורדיות השולטות באזורים הכורדים בצפון מזרח סוריה, שנלחמות נגד ארגוני אל-קאעידה, וכמובן את מי שהיה אמור להיות ארגון האופוזיציה המרכזי, "צבא סוריה החופשית", אך איבד את מעמדו בפילוג האחרון.

מול חזית מפולגת זו ניצב המשטר, שלא בוחל באמצעים כדי לטחון את ערי סוריה ואזרחיה עד דק, למרות שהוא יודע כי אין לו כל אפשרות לנצח. אסד איבד את צפון המדינה לצמיתות, והיום הוא מרכז את מלחמתו סביב דמשק, וסביב הצירים המובילים אל חלב ואל לבנון. אסד כמובן אינו לבד, צבאו מותש והוא נעזר בחיזבאללה, במיליציות שיעיות עיראקיות, ובמשמרות המהפכה האיראניות. כך הפכה סוריה לזירת קרב בין איראנים, לבנונים, ועיראקים מול מורדים הנלחמים אחד נגד השני על שטחי השפעה, ומחזיקים באידיאולוגיות שרחוקות מאוד מאותן דרישות למענן יצאו הסורים בהפגנות המוניות באפריל 2011, ובראשן כינון משטר דמוקרטי-אזרחי.

המשותף בין החזית של אסד לחזית האסלאם הוא האופי העדתי שלהם מחד, והזלזול המוחלט שלהם בדמוקרטיה ובזכויות אדם מאידך. בתווך נמצא העם הסורי, שמשטרו ממשיך לרצוח אזרחים ללא הבחנה ולהרוס את מה שנשאר מסוריה. מצדם, הארגונים האסלאמיים מטילים את מוראם על האזרחים באזורים שתחת שליטתם, מבלי לבחול ברצח עיתונאים ופעילים שלא סרים למרותם. סוריה הידרדרה אל התהום והסוף למלחמה הזאת אינו נראה באופק.

האחריות האמריקאית

במשך שנה שלמה הפעילו האמריקאים לחצים כבדים כדי לשנות את הרכב הנהגת האופוזיציה ואת הפיקוד של צבא סוריה החופשית. הניתוח אכן הצליח, אבל החולה מת,  וההנהגה הסורית איבדה את האמינות שלה ואת בסיס כוחה בתוך סוריה. צבא סוריה החופשית נסוג אל מול "החזית האסלאמית" המתחזקת, וכלל לא ברור מי יבוא לז'נבה ועל מה ידונו שם. המצב הטרגי הזה הוא פרי המדיניות האמריקאית, והעולם כולו נדהם מול הפליטים המתבוססים בשלג כאשר המשטר מפציץ ערים ללא עכבות.

ההסכם הרוסי-אמריקאי לפירוק הנשק הכימי בסוריה הוא אשר הביא להידרדרות המהירה במצב. החלטתו של אובמה באוגוסט האחרון לא לתקוף את אסד שהשתמש בנשק כימי כנגד אזרחים, והחתימה על הסכם עם רוסיה, סימנו תפנית במלחמת האזרחים בסוריה. המשטר זכה לחסינות, וקיבל היתר להמשיך לטבוח באזרחים ללא חשש מעונשין. היה זה גזר דין מוות עבור האופוזיציה הסורית-חילונית, והוכחה כי האמריקאים נסוגו מדרישתם שאסד יסתלק מהשלטון. צבא סוריה החופשי נשאר ללא תמיכה פוליטית, ומעמדם של הגורמים האסלאמיים רק התחזק.

לאור התפתחות זו החלה ארה"ב לחזר אחר "החזית האסלאמית" באשליה שאפשר לשכנע את מנהיגיה להשתתף ב-ועידת ז'נבה 2. זוהי עמדה מוזרה, כי ארה"ב זונחת את הגורם השפוי שמסוגל לכונן משטר דמוקרטי אלטרנטיבי, אחרי שגם החלישה אותו במו ידיה. נראה כי היא איבדה את האמון ביכולתה לסייע בכינון דמוקרטיה במזה"ת, דבר שמתבטא גם בעמדתה כלפי ההפיכה הצבאית במצרים, ובחוסר הבהירות שלה כלפי גורלו של אסד, פושע מלחמה על פי כל אמנה בינלאומית.

כך העמיקו האמריקאים את המשבר בסוריה, אשר אינו רק טרגדיה אנושית ממדרגה ראשונה, אלא גם זולג כבר ללבנון ולעיראק. בשתי המדינות האלו מתנהלת מלחמה זוטא של ארגוני אל-קאעידה הסונים נגד ממשלת נורי אלמלכי השיעית השולטת בעיראק, ונגד חיזבאללה בלבנון. סוריה מתפוררת והיא גוררת לתוכה את שכנותיה, המעורבות עד צוואר במלחמת האזרחים שם. ככל שאסד ממשיך לטבוח בעמו  באין מפריע, וככל שהמערב מהסס לתמוך באופוזיציה הדמוקרטית, מתפשט הכאוס במזה"ת.

המפתח לפתרון בסוריה הוא אחד ואין בלתו. העם הסורי התקומם כנגד משטר אשר הוכיח את אכזריותו  ואת זלזולו המוחלט בחיי אזרחיו. אסד לא יכול להיות חלק מכל פתרון עתידי, וככל שמתמהמהת נפילתו, גובר הכאוס שמפיצים הארגונים האסלאמיים הקיצוניים.

סוריה כנייר לקמוס לאיראן

רוסיה, ארה"ב, ואיראן נמצאות כרגע בעיצומם של דיונים סביב הנושא הגרעיני, בניסיון לסיים את הסכסוך בין איראן לבין המערב ללא מלחמה. גורלם של דיונים אלה קשור בגורלה ועתידה של סוריה.

סוריה מהווה נייר לקמוס לכוונותיה של איראן במזה"ת, האם פניה לדמוקרטיה וסובלנות, או לשמרנות עדתית ודתית. השאלה היא, האם המשטר האיראני רוצה להמשיך להקריב את הפלסטינים, הסורים, הלבנונים, והעיראקים כדי לשמר את משטר האייתולות בטהראן, או שהוא מוכן לאפשר לעמים אלה לחיות במשטר דמוקרטי, תוך כיבוד זכותם של כלל האזרחים ללא הבדל דת או השתייכות אידיאולוגית. כל עוד איראן ממשיכה לשלח את שכירי החרב שלה כנגד העם הסורי, אין לחיוכים של הנשיא רוחאני ושר החוץ שלו זריף כל משמעות. לא יהיה שלום במזה"ת ולא תהיה התפייסות בין איראן והמערב כל עוד העם הסורי ממשיך לדמם.

ארה"ב ובנות בריתה מנהלות מו"מ עם איראן בז'נבה, בזמן שהאיראנים והרוסים ממשיכים לצייד את אסד כאילו שאין כל קשר בין הדברים. המערב מעוניין להבטיח את בטחונה של ישראל ואת המשך העסקים עם המשטר בטהראן. אין לו כל עניין בגורלו של העם האיראני, הנאנק שנים ממשטר אפל ומדכא. מי שחושב שניתן להגיע ליציבות במזה"ת בזמן שסוריה, עיראק, לבנון, ופלסטין ממשיכות לדמם, חולם באספמיה. סוריה מהווה מפתח ליציבות אזורית, שלא תושג כל עוד אסד נמצא בשלטון.

תגיות:

אודות יעקב בן-אפרת