נתניהו מבקר אצל פוטין – הלך הזרזיר אצל העורב

בזמן שהארץ רועשת וגועשת סביב "החוק הפולני", הזימון של נתניהו להעיד בפרשת הצוללות, והתכניות לגרש אלפי מבקשי מקלט, נתניהו עורך בליץ דיפלומטי, ובהפרש של ימים ספורים פוגש גם את דונלד טראמפ וגם את ולדימיר פוטין. בפגישה המתוקשרת עם טראמפ בדאבוס ב-25 בינואר הוא מקבל מפי טראמפ את הבשורה ש"הסרנו את סוגיית ירושלים מהשולחן". משם המשיך נתניהו למוסקבה כדי לנסות להוציא מפוטין הצהרה דומה בנוסח "הסרנו את סוגיית איראן מהשולחן". אולם, ככל הנראה הצהרה כזאת לא הייתה ולא תהיה בזמן הנראה לעין, כי איראן סמוכה על השולחן הרוסי. בזמן שנתניהו עסק במלחמה דיפלומטית נגד הסכם הגרעין עם איראן, האיראנים נלחמו בשטח סוריה, וכך הם שולטים בדמשק בואכה הגולן בגבול הצפוני עם ישראל.
מול האיום האיראני על גבולותיה, מחפשת ישראל בעל בית כדי להתדיין אתו, ולנסות להמתיק עד כמה שניתן את הגלולה המרה. במשך שש שנים תמימות התבוננה ישראל מהצד בטבח ובהרס הנורא שהטיל המשטר הסורי על האזרחים הסורים, גם כאשר למשטר הדמים בדמשק חברו איראן, חיזבאללה ומאוחר יותר הרוסים. היום לאחר שסוריה הפכה לעיי חורבות, האופוזיציה הובסה, איראן כבשה ורוסיה השתלטה, מגיע נתניהו כדי לנסות לשנות את המציאות הגיאו-פוליטית החדשה שכבר נוצרה בשטח, ומאיים להדליק את הזירה מכיוון לבנון. ועל כך רק נותר לשאול את ביבי: "עכשיו התעוררת?".
הסימפטיה והכימיה בין נתניהו לבין פוטין יכולה לכל היותר לחלץ הבנה רוסית להפצצה ישראלית של מטרות הנחשבות "לגיטימיות" בתוך שטח סוריה, למשל העברת נשק איראני דרך סוריה לחיזבאללה בלבנון. העובדה שפוטין לא יכול לעשות הרבה לא נובעת רק מהאינטרסים האסטרטגיים המשותפים שלו עם המשטר האיראני, אלא מהעובדה שהוא שקוע בעצמו עד צוואר בבוץ הסורי, ונתון למתקפה קשה מצד הקונגרס האמריקאי עקב ההתערבות הרוסית לטובת טראמפ בבחירות לנשיאות ארה"ב.
למעשה פוטין מנהל בו זמנית מערכה בשתי חזיתות. הוא עומד בפני מתקפת סנקציות מטעם הקונגרס האמריקאי מחד, בעוד שבחזית הסורית הוא מנסה להגיע להסדר שישאיר את המשטר על כנו ולמנוע מהמצב לצאת מכלל שליטה. הוא ניסה בכל כוחו להביא לוועידת פיוס בין המשטר הסורי לבין האופוזיציה בעיר הקיט סוצ'י, אך ללא הצלחה יתרה. האופוזיציה העיקרית למשטר סירבה להשתתף, ושאר הנציגים היו נאמני מפלגת הבעת' הסורית או מקורבים למשטר הרוסי. מעניין לציין שבאותו יום שפוטין ערך את הכינוס בסוצ'י, פירסם משרד האוצר האמריקאי רשימה של 200 פקידים ממשלתיים ואוליגרכים המקורבים לפוטין, שארה"ב רואה בהם עוינים לאינטרסים האמריקאים. ואם לא די בכך, האמריקאים פעלו כדי להכשיל את הוועידה בסוצ'י כאשר סרבו להשתתף בכינוס, ועודדו את האופוזיציה למשטר הסורי להחרים אותו.
העובדה שהאמריקאים הצליחו להכשיל את הניסיון הרוסי לכפות סוג של Pax Russica בסוריה, נובעת מעצם נוכחותם הצבאית הרחבה שם. מאז שהאמריקאים כבשו את עיר הבירה של דאע"ש רקה בעזרת בעלי בריתם הכורדים, הם שולטים על שטח בצפון מזרח המדינה המשתרע מנהר הפרת ועד הגבול העיראקי והוא כולל את מקורות המים והנפט של סוריה. מצד שני, איראן ותורכיה השותפות של פוטין אינם רואות אתו את עתיד סוריה עין בעין. בעוד שכל רצונה של איראן הוא לשמור על שלטונו של אסד כעושה דברה של טהראן, תורכיה עוינת את המשטר של אסד אך מנהלת מלחמה פרטית כדי לסלק את הכוחות הכורדים מאזור הגבול שלה עם סוריה.
במלחמה הזאת מוצאת עצמה ארה"ב במצב מביך: בעלת בריתה, תורכיה, תוקפת את הכוחות הכורדים שכבשו את השטחים הסמוכים לגבול התורכי בעזרת הצבא האמריקאי. האינטרסים המנוגדים של הכוחות המעורבים בסוריה יוצרים מצב שלכל אחד מהצדדים יש כוח לנטרל את השני, אך לאף אחד אין את הכוח להכריע את המערכה לטובתו. מכאן שהטענה שאסד ניצח רחוקה מהאמת.
ובתוך הסבך הזה, כאשר אמריקאים, איראנים, תורכים ורוסים מנסים לקבוע את עתידה של סוריה, והאמריקאים עושים הכל כדי להכשיל את פוטין, מגיע נתניהו עם הבעיה המיוחדת שלו, והיא בניית מפעל של טילים מדויקים ע"י האיראנים על אדמת לבנון. נתניהו לא בא אל פוטין כדי להקל עליו, אלא כדי להוסיף עוד בקשה קטנה, שישתדל אצל האיראנים שיפסיקו את הניסיונות שלהם לצייד את חיזבאללה בטילים מדויקים. על כך יענה לו בוודאי פוטין – "איך אוכל לשכנע את האיראנים בזמן שאתה פועל כדי לסכל את הסכם הגרעין עם איראן, ולהחזיר את הסנקציות הכלכליות נגדם? אנחנו הרוסים סובלים מספיק מנחת זרוען של הסנקציות האמריקאיות, ומתנגדים עקרונית לכל סוג של סנקציה כלכלית, אפילו במקרה של קוריאה הצפונית." השאלה שללא ספק מנקרת בראשו של פוטין היא: לא מספיק הכאוס המתרחש בתוך סוריה, שאתה נתניהו, רוצה להרחיב אותו, ולהכניס את לבנון לתוך היורה הרותחת, שעלולה להתפתח למלחמה רבתי?
יתר על כן, איראן עצמה נמצאת בעיצומה של סערה פוליטית פנימית עקב הפגנות המחאה שפשטו ברחבי המדינה בגלל עליית מחירים של מוצרי צריכה בסיסיים וקריסתו של בנק ממשלתי שהביא לאיבוד חסכונותיהם של אלפי אזרחים. הקריאות נגד המנהיג העליון ומשמרות המהפכה היו ברורות וחדות, וכמוהן הקריאה להפסיק את התמיכה במשטרו של אסד, בחות'ים בתימן, בחיזבאללה ובחמאס. לאור זאת לא נראה כי המשטר האיראני מעוניין להרחיב את מעגל הדמים לתוך לבנון עצמה ולהתעמת עם ישראל. ההפגנות באיראן לא פסקו, הן יותר ספורדיות ומפוזרות אבל המתח קיים כי הבעיות לא התפוגגו. תמונותיהן של נשים איראניות המסירות את כיסוי ראשן ומנופפות בהן זעזעו את הממסד הדתי השולט וקראו עליו תגר. העם האיראני מאס בשחיתות ובשליטה של משמרות המהפכה על הכלכלה, שחונקת כל פיתוח כלכלי ומונע השקעות זרות.
יתכן שמשטר האייתולות ירצה לייצא את המשבר הפנימי שלו באמצעות עוד מלחמה. יתכן שגם נתניהו ישמח להיכנס להרפתקה צבאית כדי להמלט מכתב אישום בגין שחיתות. פוטין כידוע כבר ייצא את המשבר שלו לתוך אוקראינה ולתוך סוריה. ארדואן מצדו מפגין את כוחו במלחמתו בכורדים, וטראמפ כבר צייץ שהכפתור שלו גדול משל קים ג'ונג-איל, בעוד הוא נאבק נגד ההאשמות בשיתוף פעולה עם רוסיה. גם השחקנים המשניים כגון אסד, נסראללה והנייה כבר הוכיחו שהם מוכנים להקריב את אזרחיהם כדי לשמר את שלטונם.
יחד עם זאת כל אחד מהם וכולם ביחד טעמו את טעמה המר של המלחמה, ונוכחו לדעת שבמלחמות האלה אין מנצחים אלא רק מנוצחים. נקווה שמצבם הפוליטי הרעוע של כל אחד מהשחקנים והאינטרס האישי של כל אחד מהם לא יגבר על ההגיון הבריא והאינטרסים של עמיהם להמנע ממלחמה. למרות היריבות בתוך החבורה הזו, כל אחד בתורו מחזיק בנטיה דיקטטורית, מתעב דמוקרטיה ודוגל באידאולוגיה קיצונית, ואלה מזינות אחת את השנייה. כל זמן שהאישים האלה שולטים בזירה, אי הוודאות עלולה להפוך בנקל למלחמה כוללת.

אודות יעקב בן-אפרת