סדר ישראלי ירוק וחדש

זכיית הדמוקרטים ברוב בבחירות לקונגרס האמריקאי היוותה מכה מוחצת לטראמפ ולמפלגה הרפובליקנית, והעלתה בפעם הראשונה אג'נדה אלטרנטיבית המכונה בפי האמריקאים "A Green New Deal" (סדר ירוק חדש). מי שמקדמת את האג'נדה הזאת היא אלכסנדריה אוקסיו קורטז מניו יורק, שהיא חברת קונגרס צעירה ובעלת פופולריות רבה, שנתמכה ע"י ברני סנדרס, ודוגלת במצע סוציאליסטי רדיקלי. הצעד הראשון שעשתה קורטז עוד לפני שהושבעה כחברת הקונגרס היה להצטרף לקבוצה של צעירים שהפגינו מול דלת משרדה של ראש הסיעה הדמוקרטית בקונגרס, ננסי פלוסי, בדרישה שתאמץ את הסדר הירוק החדש.
המאבק נגד טראמפ ומה שהוא מייצג, ההתכחשות שלו לבעיית האקלים, התמיכה הגורפת שלו בחברות הנפט, השנאה שהוא מפיץ כלפי זרים ונשים – כל אלו מכריחים את הרוב הדמוקרטי בקונגרס להציג לו פרוגרמה אלטרנטיבית במטרה לכבוש את הבית הלבן ב- 2020. נראה כי התנועה העממית היוצאת לרחובות נגד טראמפ, בין אם המשתתפים בה הם לטינים, אפרו-אמריקאים או נשים, מאוחדת בתמיכתה בכלכלה ירוקה. נראה כי הסדר הירוק החדש הופך בהדרגה לקונצנזוס בתוך המפלגה הדמוקרטית, שהקימה ועדה מיוחדת של הקונגרס לטפל בו. קורטז מציעה להגיע ל100% אנרגיה מתחדשת עד שנת 2030, ועל זה היא יכולה להשיג תמיכה. אולם הוויכוח סביב משמעותו של הסדר הירוק החדש הוא הרבה יותר רחב מאשר ההסכמה על האנרגיה המתחדשת.
עבור אוקסיו קורטז וחבריה, וגם עבור התנועה שהקים לאחרונה יאניס ורופאקיס, שר האוצר היווני לשעבר, שהתפטר לאחר שהתנגד לתוכנית הצנע שאנגלה מרקל כפתה על יוון – הסדר הירוק החדש כולל רפורמות חברתיות שאפתניות. הרפורמות נועדו להחליף את המשטר הניאו ליבראלי, ואת ההעדפה הברורה של התאגידים הגדולים על חשבון העובדים ומעמדות הביניים שירדו מנכסיהם. השמאל במפלגה הדמוקרטית פונה אל אותו קהל היעד אשר העביר את תמיכתו לטראמפ לאחר שאיבד את עבודתו, נכסיו ומקום מגוריו במשבר הגדול של שנת 2008. כאשר השמאל של המפלגה הדמוקרטית מדבר על סדר ירוק חדש, הוא מתכוון לחוק בריאות כללי- (כמו זה הנהוג בישראל), לביטול דמי הלימוד באוניברסיטאות, למסוי של התאגידים הגדולים והפניית רווחיהם לרווחת העובדים. הוא גם קורא להגבלת כוחה של וול סטריט, כדי לשנות את המשוואה הנוכחית שבה אחוז 1 של החברה זוכה לעושר השווה לעושרם של שאר 99 האחוזים, מה שמערער את יסודות המשטר הדמוקרטי.
ישראל היא אמנם בת ברית אסטרטגית של ארה"ב, וראש ממשלתה נמנה על מעריציו של טראמפ, אלא שכאן הדברים מתנהלים בדרך אחרת לגמרי. הדמוקרטים בארה"ב קבעו כמטרה להגיע ל- 100% אנרגיה מתחדשת עד שנת 2030. בישראל לעומת זאת נקבע יעד הרבה יותר צנוע, להגיע ל- 17% של אנרגיה מתחדשת עד אותה שנה, כחלק מהתחייבותה להסכם האקלים החדש בפריז משנת 2015, שכידוע טראמפ התכחש לו.
יתר על כן, ניתן לומר שהמשבר הכלכלי הבינלאומי משנת 2008 פסח על ישראל. כלכלתה המשיכה לצמוח, והניאו ליברליזם המבוסס על כלכלת השוק החופשי המשיך לשגשג למרות שהוא מוטט את כלכלת ארה"ב, ספרד, יוון ובריטניה. על כן איש בישראל אינו רואה כל דחיפות בהצגת פרוגרמה כלכלית אלטרנטיבית לימין. כאן הבריאות היא סבירה, שכר הלימוד נסבל, ואין מיליוני משפחות שאיבדו את בתיהן ונאלצות לישון במכוניותיהן.
איראן, עזה, חוק הלאום והשחיתות השלטונית הם הנושאים השולטים בכיפה. גורל כדור הארץ והשיטה הכלכלית והחברתית הנהוגה בו אינם תופסים כל מקום בשיח הציבורי בישראל, כאילו אנו חיים בפלנטה אחרת. המשותף לממשלה ולאופוזיציה היא הדבקות העיקשת באותה הדרך המובילה למבוי סתום. בצד המדיני, ישראל החליטה להתעלם לחלוטין מחייהם של 5 מיליון פלסטינים החיים בגדה המערבית ועזה, ובאשר לאזרחיה הערבים, היא פתרה את הבעייה כביכול בחקיקת חוק הלאום.
בעיית האקלים מתגמדת בישראל מול הבעייה הקיומית המדומה שנתניהו רוכב עליה, והיא כמובן האיום האיראני. יתר על כן, גילוי מצבורי הגז רק חזקו את התחושה שסוף סוף ישראל יכולה לזכות בעצמאות אנרגטית. האסדה השטה לה במימי הים התיכון לקראת הצבתה מול חוף דור מדגימה עוד יותר את העובדה שישראל חיה על פלנטה אחרת, שבה יצחק תשובה וחברת נובל אנרג'י עושים קופה על חשבון הציבור ועתיד כדור הארץ.
מאבקה של התנועה הירוקה בישראל על כל גווניה, ויחד אתה התנועות התומכות בקיימות ושיתופיות, הוא ללא ספק מסובך ומאתגר. אין הדבר נובע רק בשל השפעתם של הטייקונים הגדולים וקרבתם לשלטון, אלא גם משום שהחברה הישראלית שטופה בפופוליזם, בגזענות ובשנאה יוקדת לסמול, כאשר הצבע הירוק מזוהה עם האדום. בארה"ב ובאירופה הפרוגרמה הירוקה מלווה ללא יוצא מן הכלל במצע חברתי השואף לשוויון, לביעור העוני, לתמיכה בפליטים ובהתנגדות למלחמה. לעומת זאת התנועות הירוקות בישראל דואגות להיבדל מהשמאל, להישאר בקונצנזוס, ולעתים אף לעבוד עם הימין השולט במטרה להשפיע, ולא להגביל את עצמן לאופוזיציה לוחמת. התפיסה שישראל יכולה להיות יהודית ודמוקרטית כמו גם ירוקה היא למעשה אוטופיה. הדאגה לגורל כדור הארץ, תוך התעלמות מגורלם של מיליוני פלסטינים נטולי זכויות, החיים בצפיפות ובעוני, בלי מים נקיים לשתייה, ללא חשמל, תשתיות, או מערכת בריאות וחינוך, היא אבסורד שזועק לשמיים.
מפלגת דעם אימצה את האג'נדה הירוקה לא כגימיק בחירות או בחירה אופנתית. דעם פועלת מתוך הבנה עמוקה שחברה חייבת להיות מונעת על אנרגיה מתחדשת, ולבסס את כלכלתה על קיימות, על קואופרציה, על יוזמות מקומיות ועל סולידריות חברתית ובינלאומית. זוהי התשובה היחידה ללאומנות של טראמפ, לגזענות של נתניהו, ולכלכלה הניאו ליברלית, המערערת את המשטר הדמוקרטי ומובילה לפשיזם.
המהפכה התעשייתית הרביעית, כוללת את מהפכת האינטרנט, הבינה המלאכותית, הרובוטיקה והפלטפורמות החברתית ששינו את החברה ללא היכר. היא מעמידה בפנינו אתגרים חדשים הקשורים לדרך שבה אנו צורכים, יוצרים ועובדים. מה יהיו פניה של מדינה שאזרחיה יצליחו להוביל ולעודד שינויים אלו? המשבר העמוק העובר על הדמוקרטיות באירופה וארה"ב יצר שיח רחב וחיפוש אחר מודלים כלכליים וחברתיים חדשים, שיתנו מענה לא רק לגורל כדור הארץ, אלא גם לגורלם של מיליוני עובדים, שהפכו לעניים למרות שהם עובדים קשה או שנזרקו לאבטלה.
אלא שהפתרון הכלכלי לא יכול להתממש בלי להגיע לפתרון מדיני, ועל כן, ומתוך ראיה הוליסטית, אנו מעלים במסגרת המציאות שלנו את פתרון המדינה האחת לישראלים ולפלסטינים. ברור שמדינה כזו לא יכולה לקום על בסיס השיטה הכלכלית החברתית הקיימת. יהיה צורך לייצר סדר כלכלי ירוק חדש, המגייס את הידע הטכנולוגי הקיים בישראל כדי לגרום לשנוי באורח החיים, בסדר העדיפויות האידאולוגי, החברתי והפוליטי, אך בל נשגה באשליות – לא יהיה קיום לשיטה חדשה כזו אם היא לא תכלול את הפלסטינים.
מצד שני, הדרך היחידה של הפלסטינים לצאת מהכיבוש ולהשתחרר מהמשטרים הדיקטטורים של אבו מאזן והחמאס, מאידאולוגיות לאומיות ודתיות היא לאמץ פרוגרמה דמוקרטית ומצע כלכלי המבוסס על קידמה טכנולוגית ואנרגיה מתחדשת. המשך התמיכה באבו מאזן וברעיון שתי המדינות מנציח את המצב הקיים, בשם ההפרדה בין העמים. הוא משחק לידי הימין הישראלי ולידי אותם פלסטינים היושבים בראש הפירמידה ודואגים לאינטרסים הצרים שלהם. השמאל עולה לרגל לאבו מאזן, ומהלל מנהיגים מושחתים ופושטי רגל כמו א-סיסי ומוחמד בן סלמן. אך מנהיגים אלו מסמלים את העבר. בסופו של דבר הפרטנרים של מי שרוצים לסיים את הכיבוש, להגיע לשלום ולחברה שוויונית, ולהציל את כדור הארץ הם צעירים פלסטינים וערבים השואפים כמונו לשנוי.
טועים מי שבונים על כך שהמצב יימשך לעד. העולם הערבי עובר טלטלה הרחוקה מסיום. כמו המיליונים שזעזעו את המשטרים במצרים, בטוניסיה בתימן ובסוריה, גם הפלסטינים לא ישלימו לנצח עם האוטונומיה, שמשמעותה משטר צבאי מדכא המשולב עם עוני ופיגור. עוד לפני שכדור הארץ יגיע לנקודת הרתיחה, יקומו מאות אלפי פלסטינים בתביעה לקבל את מלוא זכויותיהם האזרחיות, חשמל, מים נקיים לשתייה, אויר נקי לנשום, בתי ספר להשכיל בהם, ובית חולים לטיפול רפואי. הם ידרשו את הזכות לדיור ולמקום עבודה הוגן, לחופש יצירה וחופש תנועה. הפרוגרמה הירוקה של דעם כוללת את כל זה, ומתחברת לתנועות ולמפלגות שחרטו על דגלן את הססמה "עולם אחר אפשרי".

Avatar

אודות יעקב בן אפרת