סוריה: בין גרניקה לחאלב

כבר יותר משבוע מטילים מטוסים סורים ורוסים פצצות אימה על חאלב, תוך הרס והרג של אזרחים – גברים, נשים וטף. אסד מכריז על הסתערות אווירית ורגלית כדי להכריע את המערכה. הכוחות הרגליים הצרים על העיר מורכבים ממליציות עיראקיות, משמרות המהפכה האיראנית, חיזבאללה, המיליציות של אסד, ויחידות עילית רוסיות. במשך השבוע האחרון נהרגו בחאלב למעלה מ- 200 בני אדם, ולמעלה מאלפיים פצועים מטופלים על ידי 30 הרופאים שבחרו להישאר בעיר. בתי חולים, משאבות מים, ומרכזי הצלה הופצצו ללא רחם בפצצות נגד בונקרים כדי להביא לכניעתה הסופית של העיר על 250,000 תושביה. בהנהגת אסד, שחרט על דגלו את הסיסמה המפורסמת "אסד, או שנשרוף את המדינה", נהרגו חצי מיליון בני אדם.
במלחמה הזאת לא יהיו מנצחים. לאחר שסוריה נחרבה עד היסוד, מחצית מתושביה היגרו אל מחוץ לגבולותיה, מאות אלפי אסירים מעונים ומורעבים בבתי הכלא, וחצי מיליון אזרחים נטבחו ע"י המשטר, אי אפשר לדבר על ניצחון. אבל מפסידים יש בשפע – המתרחש בסוריה הוא קודם כל תבוסה לאנושות, ומי שישווה את חאלב לגרניקה לא יטעה.
גרניקה הבסקית נהרסה עד יסוד ע"י חיל האוויר הגרמני שבא לסייע לגנרל הפשיסט פרנסיסקו פרנקו במלחמת האזרחים בספרד (1937). המערב, אשר פחד מ"הטרור הקומוניסטי" של אותם ימים, איפשר להיטלר להכריע את מלחמת האזרחים באמצעות הפצצות מהאוויר. התוצאה ידועה: נצחון פרנקו בישר את נצחון הנאצים, העולם שילם ב- 50 מיליון הרוגים במלחמת עולם נוראית, ופרנקו נשאר הרודן של ספרד עד יום מותו ב- 1975, 30 שנה לאחר שהיטלר הובס.
בדברה בפני מועצת הביטחון של האו"ם, כינתה סמנתה פאוור, שגרירת ארה"ב באו"ם, את מעשיה של רוסיה בחאלב "ברבריות" וציינה כי מדובר בפשע נגד האנושות. דבריה עמדו בסתירה מוחלטת לעמדת הבוס שלה, ג'ון קרי, שניהל עם עמיתו הרוסי, סרגי לברוב, מו"מ מייגע במשך שמונה חודשים תמימים, שבסופם הסכימו שני הצדדים על הפסקת אש שהיתה אמורה לשים קץ לחמש שנות שפיכות דמים. אך 'אליה וקוץ בה' – ההסכם נשאר סודי מאחר והאמריקאים, בניגוד לרוסים, לא היו מעוניינים לפרסמו. האופוזיציה הסורית, שהייתה אמורה לציית להפסקת האש, לא קבלה לידה נוסח של ההסכם, והיתה ספקנית לגבי כוונותיה של ארה"ב. המוזר בהסכם הזה, שלעולם לא מומש, הוא שג'ון קרי התחייב בו לשתף פעולה עם הרוסים במלחמה נגד ג'בהת אל נוסרה, וזנח את הדרישה המקורית להדיח את אסד.
ההסכם נתפס כניצחון מוחץ של פוטין על ארה"ב, שקיבלה את העמדה הרוסית. זו, כידוע, גורסת שהבעיה בסוריה לא נובעת מהמשטר הרצחני אלא מהאופוזיציה, המוגדרת ע"י המשטר והרוסים כטרוריסטית. ממשל אובמה, המנסה לבדל את עצמו מממשל ג'ורג' בוש, התאהב בדיפלומטיה כאילו היתה מטה קסם לפתרון כל הבעיות הבינלאומיות, והסכם הגרעין עם איראן הפך לאורים והתומים של מדיניות החוץ האמריקאית, שסוריה, עיראק ואוקראינה הוקרבו על מזבחה.
אובמה גורס שהמלחמה בסוריה אינה ניתנת להכרעה צבאית, ויש רק פתרון מדיני. הוא מצפה שפוטין ייווכח שמעורבותו הצבאית בסוריה מסבכת אותו, ולבסוף הוא יאלץ לאמץ את התפיסה האינטלקטואלית של אובמה. אלא שפוטין לא חונך בהרווארד אלא בקג"ב, ומשימתו העיקרית היא להחזיר לרוסיה את מעמדה כמעצמת על במזה"ת. סוריה היא המבחן האסטרטגי שלו.
הפסקת האש נכשלה לא בגלל אופיו של משטר אסד או סירובה של ג'בהת א-נוסרה לקיימה, אלא בגלל אי ההבנה העמוקה בין האמריקאים לרוסים. התנאי הראשון שהעמידו הרוסים להפסקת האש והכנסת סיוע הומניטרי לחאלב הנצורה היה פתיחת מטה צבאי משותף עם האמריקאים כדי להלחם במה שהם מכנים טרור. נוכח דרישה תמוהה זו, שהתקבלה על ידי קרי, התרומם משרד ההגנה האמריקאי על רגליו האחוריות וסירב לשתף פעולה עם הצבא הרוסי. מכאן ועד הקריסה של הפסקת האש הדרך הייתה קצרה.
עד מהרה התברר שהרוסים ראו את הפסקת האש כאמצעי לגרום להתמוטטות המוחלטת של האופוזיציה על מנת לכפות את בשאר אסד על סוריה והעולם. נראה שבניגוד לאובמה הם דווקא כן מאמינים שלסכסוך הסורי יש פתרון צבאי. יתר על כן, הם הצהירו בגלוי שאין פתרון מדיני, ולכן במשך שמונה חודשי המו"מ ניסה לברוב לשכנע את קרי שהבעיה איננה אסד אלא דווקא האופוזיציה. קרי כמעט השתכנע, עד שהרוסים הפציצו שיירת סיוע הומניטרי לחאלב מטעם האו"ם, ותוך יומיים נפתחה הפצצה רצחנית על חאלב שממשיכה ביתר שאת ברגעי כתיבת המאמר.
כמו גרניקה, חאלב הופכת לסמל, לא רק לכוחה הרצחני של הברבריות, את זאת כבר חוותה האנושות די והותר, אלא סמל להתמוטטות המוחלטת של הסדר הבינלאומי, ואיתו גם מוסדות האו"ם ומועצת הביטחון. מאז הסכם הגרעין עם איראן ארה"ב איבדה את המצפן בכל הנוגע למדיניות חוץ: היא התרחקה מהסכסוך הישראלי פלסטיני לאחר שנה של נסיונות סרק, היא הזניחה את סוריה, היא ויתרה לרוסים בחצי האי קרים, והשאירה את העולם להתנהל על פי גחמותיהם של מנהיגים חסרי רסן כמו פוטין, אסד, חאמינאי, קים ג'ונג און, דונלד טראמפ, ומיודענו בנימין נתניהו. במובן זה חאלב היא מבחן לאנושות, ופרולוג לסכסוכים הבינלאומיים הבאים ולמלחמות הבאות. חאלב מגמדת את ההרס של שכונת סג'עייה במבצע צוק איתן, והיא מבחן ליכולת מנהיגי האומות לשים קץ לזוועות המתרחשות לאור יום תוך ביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות.
הטבח בחאלב יישאר אות קין על מצחו של אובמה: הוא התאפיין בחוסר מעש, סירב להקים מרחב אווירי האוסר טיסות של מטוסי אסד, התנגד באופן גורף לחמש את האופוזיציה בטילים נגד מטוסים, יצר שותפות עם האיראנים בעיראק בעילת המלחמה בדאע"ש, הפקידות האמריקאית חזרה והצהירה שאין לארה"ב כל אינטרס בסוריה, הוא התעקש להלחם בדאע"ש תוך זניחת המאבק נגד אסד, ותמך בארגון הכורדי על חשבון האינטרס התורכי. כל אלו יצרו את הקרקע המדינית שפתחה את הדלת בפני הרוסים, שההפצצותיהם הרצחניות על אזרחים ובתי חולים לא מנעו מהם להפוך לשותפיה הלגיטימיים של ארה"ב, כאילו הם צד "נייטרלי" במלחמת האזרחים הסורית.
כיום, כשאובמה מגויס להציל את גורלה הפוליטי של הילרי קלינטון, ודונלד טראמפ מעריצו של פוטין הפך למועמד ריאלי לנשיאות ומאיים למחוק את "מורשתו" של אובמה מעל פני האדמה, מנצל פוטין את חלון ההזדמנויות הצר עד לבואו של ממשל חדש כדי להכריע את חאלב. חאלב היא מבחן לאנושות, וגורלה יקבע את גורל האזור. העולם שאחרי חאלב לא יחזור להיות מה שהיה לפני שהרוסים הטילו את מלוא עוצמתם כדי להכריע את שאיפתו של העם הסורי לדמוקרטיה, ולכפות עליהם את משטר הדמים של אסד. להגיד שהמאמץ של רוסיה נועד לכישלון דומה לאמירה שהיטלר נכשל. היסטורית זה נכון, אבל עד שזה קרה הוא הותיר מאחוריו נהרות של דם והרס, שניתן היה למנוע לו האנושות הייתה מתגייסת נגדו מבעוד מועד. הלקח ההיסטורי לא נלמד, ולכן האנושות שוב תשלם מחיר בל ישוער.

אודות יעקב בן-אפרת