סוריה – המהפכה הנבגדת

בין המעורבים בנעשה בסוריה, אין כל ויכוח על כך שהמשטר הסורי כפי שהוא סיים את תפקידו ההיסטורי, חוץ מהשילוש הבלתי קדוש של רוסיה, איראן ושלוחתה הלבנונית חזבאללה. אלא שבדרך אל נפילתו, המשטר הסורי גורר את האזור למלחמה, ומדביק את השכנים במחלה העדתית. עם כניסת חזבאללה למערכה, התפשט הקונפליקט מסוריה לעיראק, וכמובן ללבנון. המהפכה הדמוקרטית הסורית, אשר כמו ביתר מדינות האביב הערבי, קמה כדי לחסל משטר רודני ועדתי-משפחתי אכזרי, מסובכת ברשת ענפה של אינטרסים זרים, אשר אינם חפצים בניצחונה.

המשטר הסורי חצה את כל הקווים האדומים. הוא משתמש בנשק כימי, הורס שכונות שלמות על ראשי תושביהן, ושולח את פלוגות "השביחה" לעשות מעשי טבח וטיהור אתני. אך כל אלו לא הזיזו את הממשל האמריקאי ואת האיחוד האירופי מעמדת האי מעורבות שלהם בנעשה בסוריה. כך הפכה סוריה לאזור הפקר, כאשר ארגונים המסונפים לאל-קאעידה משתלטים על צפון מזרח המדינה, וחזבאללה מנסה להשתלט על גבולה הצפון מערבי הגובל בלבנון. הוואקום הזה הוא תוצאה של חוסר נכונותם של האו"ם והקהילה הבינלאומית להתערב כדי לשים קץ לטבח הנורא המתרחש מול עיני העולם.

העולם מהסס, רוסיה ואיראן נחושות

בתחילת הקונפליקט היתה תקווה שהסנקציות הכלכליות והבידוד הדיפלומטי, לצד עריקה מסיבית של יחידות הצבא, יביאו לנפילת המשטר. אולם, עם הזמן התגלה שאסד נשען על שתי מעצמות – רוסיה החברה במועצת הביטחון, ואיראן בעלת ההשפעה האזורית, השפעה שרק גדלה מאז כיבוש עיראק. אלו, בניגוד למערב, מוכנות להעמיד את כל משאביהן כדי להציל את המשטר, ואינן בוחלות באמצעים: אספקה של כל סוגי הנשק, הטלת החזבאללה למערכה, והתעלמות מוחלטת מפשעי המשטר. מולן עומד עולם מהסס, שאינו מוכן לסכן את האינטרסים הכלכליים שלו או את חייליו כדי להציל את העם הסורי מציפורני משטר רצחני, שטוחן את סוריה עד דק כדי לשרוד.

לצד כל אלה משחקות גם מדינות האזור, ובראשן קטאר וסעודיה, המפחדות מאיראן ופועלות בכל הכוח להפלת אסד. גם תורכיה נגררה לקונפליקט ופתחה את גבולותיה בפני המורדים, אולם היא נזהרת מלהסתבך במלחמה. גם שתי הידידות הוותיקות, ירדן וישראל, מתואמות ביניהן. ירדן מפוחדת מזליגת מלחמת האזרחים לתוך שטחה, ובעיקר משיטפון של פליטים שיקשה עוד יותר על מצבה הכלכלי. עמדת ישראל לא ברורה. נתניהו שומר על יחסים טובים עם רוסיה למרות הודעתה שעסקת טילי ה-S300 תצא לפועל, והיא גם לא מעוניינת בנפילת אסד, בגלל אי הוודאות לגבי אופיו של המשטר העתידי. בו בזמן היא מאיימת להמשיך את ההפצצות בסוריה בטענה שעליה למנוע העברת נשק לידי החזבאללה.

מאחר והנושא הסורי השתלט על סדר היום הבינלאומי ולא ניתן להסתירו,  המעצמות מנסות להיפטר ממנו בדרכים דיפלומטיות. בארה"ב, נושף ג'ון מקיין, מנהיג הרפובליקאים שביקר בחלב באזור המשוחרר, ופועל במרץ לחמש את המורדים, בעורפו של אובמה. האיחוד האירופי, שיש לו אינטרסים רבים באזור, מפולג אף הוא בסוגיה, כאשר בריטניה וצרפת פועלות להסרת האמברגו על סוריה כדי לחמש את המורדים, אך אינן מעיזות לסטות מקצב החליל האמריקאי.

יוזמת ז'נבה הראשונה

כבר בקדנציה הראשונה של אובמה, ביוני 2012, האמריקאים כינסו את ועידת ז'נבה הראשונה, בה הגיעו להסכמה עם הרוסים על פתרון המבוסס על שיחות בין האופוזיציה לבין המשטר, שיובילו לממשלה זמנית, שתקרא לבחירות כלליות. הכול נראה טוב ויפה, מלבד העובדה שהנושא הפעוט – עתידו של אסד עצמו, נותר ללא הסכמה לגביו.  מאז אותה ועידה המצב רק החמיר, המשטר התחיל להשתמש בנשק כימי, והטיל את חזבאללה למערכה כדי להכריע אותה.

במקום לפעול במועצת הביטחון, לחמש את האופוזיציה ולהגן על האוכלוסייה האזרחית, האמריקאים עסוקים בשכנוע האופוזיציה שעליה להתגמש ולהיכנס למו"מ עם המשטר ללא תנאים מוקדמים. הדרך לעשות זאת היא פשוטה: להביע תמיכה פומבית באופוזיציה, לכנס לכבודה ועידות בינ"ל מתוקשרות היטב, ולייבש את האופוזיציה עד שתקבל את התכתיב האמריקאי.

לשם כך פעלה בזמנו שרת החוץ, הילרי קלינטון, לשנות את הרכב אופוזיציה, בטענה שהיא לא מספיק ייצוגית, והסירה את תמיכתה מ"המועצה הלאומית הסורית" לטובת נציגות רחבה יותר בשם "הקואליציה הלאומית של כוחות האופוזיציה". זו כללה את "המועצה הלאומית" כמרכיב מרכזי בתוכה, אולם לצידה הוכנסה קבוצה של אישים, ובראשם השייח מועאד' ח'טיב, שהיו אמורים לגבות את המאמץ הדיפלומטי האמריקאי.

אלא שניסיון זה כשל כבר מראשיתו. ח'טיב הצהיר שהוא מוכן לנהל מו"מ עם המשטר בתנאי שזה ישחרר עצירים פוליטיים, בנוסף לשני תנאים לא מהותיים. התשובה לא איחרה לבוא – אסד הפציץ ערים סוריות בטילי סקאד והחריב שכונות שלמות. עובדה זאת לא שינתה את עמדתם של האמריקאים והאירופאים, דבר שגרם לח'טיב לאבד את מעמדו.

בחירתו של ג'סאן היטו לראש הממשלה הזמני גרם להתפטרות ח'טיב, שהפנה אצבע מאשימה למערב שהכזיב, וגם לקטאר, הבוחשת בקלחת הסורית לא פחות ממה שהיא בוחשת בקלחת המצרית. למעשה, היטו היה מועמדם של האחים המוסלמים, והוא התנגד לכל מו"מ עם המשטר הסורי, למורת רוחם של יתר מרכיבי הקואליציה הנתמכים ע"י סעודיה. סעודיה מוכנה לאמץ את עמדתם הפשרנית של האמריקאים כלפי בשאר אסד, והיא תמכה במועמדותו של ריאד חיג'אב, ראש הממשלה הסורית לשעבר שברח לירדן, מול היטו, מועמדם של האחים המוסלמים.

יוזמת ז'נבה השניה

התנהגותו של המשטר הסורי, וסירובו המוחלט לכל שיתוף פעולה עם האו"ם או עם יוזמה בינלאומית אחרת, לא מנעו מהאמריקאים, ובמיוחד משר החוץ החדש ג'ון קרי, להתרפס בפני הרוסים כדי להגיע להסכם נוסף. כך נולדה בראשית מאי יוזמת ז'נבה השניה, שאמורה להתקיים בחודשים הקרובים, לאחר שארה"ב נסוגה מתביעתה האולטימטיבית בדבר הסתלקותו של אסד כתנאי לקיום השיחות. המשטר הסורי, המשתמש בכל אמצעי ההשמדה שבידו, והשורד בגלל החולשה הבינלאומית, הסכים "עקרונית" להשתתף בוועידה. האופוזיציה מצדה לא מצליחה להגיע לעמדה מאוחדת, והיא נמצאת במצב משברי.

התפטרותו של ח'טיב עקב כישלון יוזמתו לא מנעה מהאמריקאים לנסות ולשנות שוב את הרכב האופוזיציה. הפעם הם משתמשים בשירותיו של איש האופוזיציה מישל כילו, שהקים בקהיר בשבועיים האחרונים ארגון אופוזיציוני חדש בשם "הקוטב הדמוקרטי", שמטרתו להילחם בהשפעת האחים המוסלמים באמצעות סעודיה ומדינות נוספות באזור. לקראת סוף מאי הגיעו כילו וחבריו לכינוס של "הקואליציה הלאומית" באיסטנבול, כאשר על סדר יומה שתי סוגיות מרכזיות: הראשונה, להרחיב את שורותיה ולבחור יו"ר חדש במקום ח'טיב. השניה, לקבל החלטה עקרונית לגבי השתתפותה בועידת ז'נבה השניה.

אולם, נראה כי התרגיל האמריקאי לא צלח. כילו היה אמור להכניס להנהגה, המונה 64 חברים, 22 מנציגיו, אולם בסופו של דבר רק 8 מתוכם נבחרו. נראה כי האחים המוסלמים אינם מוכנים עדיין לקבל את התכתיב האמריקאי. בנוסף, התברר כי האמריקאים השפיעו גם על מפקד צבא סוריה החופשית, הגנרל סלים אדריס, התלוי בהבטחותיהם לחמש את לוחמיו, והיה הראשון לצאת נגד בחירתו של היטו, כדי לעשות דה לגיטימציה של הנהגת "הקואליציה הלאומית".

הויכוח הפוליטי

למעשה, הויכוח בין מרכיבי האופוזיציה בסוריה הוא פוליטי בעיקרו. כילו, האמריקאים וסעודיה מוכנים להגיע לפשרה עם המשטר, בעוד שהאחים המוסלמים, קטאר ויתר חברי האופוזיציה פועלים להפלתו. ללא קשר לאינטרסים של קטאר, סעודיה, טורקיה או ישראל, העם הסורי לא ישלים עם הישארותו של משטר אשר רצח 100 אלף אזרחים והחריב ערים שלמות, אחרי שכפה את עצמו במשך 40 שנה באמצעות טרור, שחיתות ופיגור, שהם אשר שגרמו לעם הסורי להתקומם מלכתחילה. למעשה מנהלים הכוחות המרכיבים את האופוזיציה מלחמה פנימית על מקומם בסוריה שלאחר נפילת אסד, דבר שמונע את האחדות הדרושה להפלת המשטר.

המדיניות האמריקאית בסוריה מעמיקה את המשבר ומסבכת אותו. היא נותנת יד חופשית לרוסיה, לאיראן ולחזבאללה להתעלל באזרחים, ולהפוך את סוריה לשטח הפקר. היא גם פתחה את הדלת להתערבות הישירה של ישראל, המנהלת כיום מלחמת הצהרות מול המשטר. סיכויי ההצלחה של ועידת ז'נבה הם קלושים ביותר. אם המדיניות הנוכחית תמשך, סוריה תתפרק, מלחמת האזרחים תמשיך, עיראק תדמם, לבנון תתפרק אף היא, ופתאום נגלה שטילים נוחתים שוב על תל אביב, מבלי שאפשר יהיה לזהות בדיוק מי עושה זאת ולמה.

המשטר הסורי מסכן את האזור, ולאחר יותר משנתיים של סבל הגיע הזמן לתמוך ללא סייג בתביעת העם הסורי לשים לו קץ, ולאפשר לסורים לחיות תחת משטר דמוקרטי חדש, כמו לתוניסאים, למצרים, ללובים ולתימנים. על המעצמות להגיש סיוע ממשי למהפכה ולהפסיק את כל הניסיונות להשפיע על ההנהגה, החלטותיה והרכבה. ניסיונות אלו כשלו עד כה, והם יכשלו כי בסופו של דבר גורלה של סוריה יקבע במאבק המתנהל בתוך המדינה ולא בוועידות המתנהלות בקטאר, איסטנבול או ז'נבה.

אודות יעקב בן-אפרת