סוריה: הרוסים באים והעולם עוסק בניחושים

המעצמות: כולנו עם השארות אסד. אסד: המזימה העולמית נגד סוריה הושלמה

כולנו עם השארות אסד
אסד: המזימה העולמית נגד סוריה הושלמה

ביום שני האחרון קפץ בנימין נתניהו לביקור חטוף במוסקבה, בלווי הרמטכ"ל וראש אמ"ן, לדון עם וולדימיר פוטין על החלטתו לפרוס  מטוסי קרב רוסיים בנמל תעופה צבאי בקרבת העיר לאטקיה. אין ספק שההחלטה הרוסית, שהפכה את פוטין לנציב העליון בסוריה, שינתה את כללי המשחק באזור. מאז ביקור נתניהו עלו לרגל למוסקבה גם הנשיא הטורקי ארדואן ואבו מאזן. שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי מיהר להתקשר לעמיתו סרגיי לברוב, ודחק בשר ההגנה שלו אשטון קרטר להתקשר לעמיתו הרוסי, על מנת לתאם אי הבנות בין שני הצבאות במטרה למנוע כל תאונה עקב הנוכחות של מטוסים אמריקאים בשמי סוריה.

אין בעולם כולו פרשן שלא מנסה לנחש את כוונותיו של פוטין. המילים נשפכות כמים, אבל איש אינו יודע בוודאות לאן הוא חותר. קיימת תמימות דעים בין רוב הפרשנים שהצבת חיילים וטייסים רוסיים על אדמת סוריה מצביעה על היחלשותו של אסד, ועל מועד נפילתו הקרוב. אסד שולט בפחות מעשרים אחוז משטחה של סוריה, וברור שללא הנוכחות הצבאית של איראן ושל החיזבאללה צבאו היה מתפורר זה מכבר. אחד הסממנים הבולטים של התפוררות המשטר הוא זרם הפליטים הסורים המתדפק על דלתות אירופה. רבים מהם שייכים לשכבות המבוססות, שהוו עד כה בסיס התמיכה של המשטר, ושסרבו להצטרף לאופוזיציה. היום הם בורחים מדמשק מתוך חוסר אמון מוחלט בקיומו העתידי של המשטר.

אין גם ויכוח בין הפרשנים, ובראשם הפרשנים האמריקאים עצמם, שמדיניותו של אובמה בסוריה ובעיראק היא האחראית למצב הנוכחי, ושההססנות האמריקאית מדרבנת גם את התוקפנות של פוטין באוקראינה כמו גם בסוריה. המלחמה של אובמה נגד דאע"ש נכשלה, הבית הלבן מבין שלא יוכל לחזור ולכבוש את מוסול מידי הארגון. הממשלה העיראקית אינה מסוגלת להציב צבא מאומן שיעמוד במשימה, וההישענות על המיליציות השיעיות הקיצוניות דוחפת את האוכלוסייה הסונית לידיים של דאע"ש.

אי רצונה של ארה"ב להכריע את המלחמה ולקרב את סופו של אסד נתן לפוטין מרחב פעולה רב ופגע אנושות באמינות הממשל האמריקאי. בראשית ההתקוממות בסוריה האמריקאים סרבו לחמש את האופוזיציה הסורית המתונה ולספק לה טילים נגד מטוסים. בהמשך הם סרבו להיענות לתביעה של תורכיה ליצור אזור חיץ אסור לטיסה בגבולה עם סוריה, דבר שהיה יכול ליצור אזור מוגן לפליטים. בקיץ 2013 קבע אובמה ששימוש של אסד בנשק כימי יהפוך לקו אדום. אולם כאשר התברר כי אסד אכן השתמש בנשק כימי נגד אזרחים בפרוור של דמשק וחצה כל קו אדום, אובמה נסוג מהחלטתו. במקום להפציץ את האחראים לשימוש בנשק כימי, הוא נאחז בחבל שנתן לו פוטין – הסכם על פירוק הנשק הכימי בסוריה, ולמעשה נתן אור ירוק לאסד להשתמש בהפצצות "קונבנציונליות" נגד האוכלוסייה האזרחית במדינה. מאז הגיע מניין הקרבנות לרבע מיליון בני אדם, ערים שלמות נהרסו, ומחצית מאוכלוסיית סוריה, כ- 10 מיליון ,אזרחים הפכו פליטים. התוצאה המיידית הייתה העלמותה של האופוזיציה המתונה שנתמכה ע"י המערב, והופעת דאע"ש וג'בהת אל נוסרה בזירה. לכן ההחלטה להילחם בדאע"ש על ידי הפצצת בסיסיה מהאוויר הפכו לחסרות תוחלת.

זה היה הרגע שבו הפכו הרוסים לשחקן הראשי בזירה הדיפלומטית. הם אפילו יזמו מהלך דיפלומטי נועז באמצעות הסעודים, בני בריתם של האמריקאים, אשר נואשו מאובמה לאחר החתימה על הסכם הגרעין עם איראן. ב- 19 ליוני השנה קיבל פוטין את פניו של שר ההגנה הסעודי ובנו של המלך סלמאן, הנסיך מוחמד, והציע שהוא יתווך בינו לבין אסד במטרה להגיע להסדר מוסכם בסוריה במטרה לחסל את דאע"ש. ראש שירותי הביטחון הסורי ואיש אמונו של אסד, עלי ממלוכ, הוטס בלוויית סגן שירותי הביטחון הרוסי לריאד, ושם קיימו פגישה עם ראש שירותי הביטחון הסעודי. לטענת הסעודים כוונתם הייתה להוכיח לפוטין כי הם לא תומכים בטרור, וכי הם מוכנים להסיר כל תמיכה מהמיליציות הנלחמות באסד בתנאי שחיזבאללה ייסוג מסוריה, מה שיאפשר לסורים לפתור את הסכסוך בעצמם ללא התערבות חיצונית. היוזמה הזאת הסתיימה בלא כלום, אולם התוצאה ברורה: פוטין הסלים את עמדתו כדי לכפות הסדר דיפלומטי שישאיר את הנוכחות הרוסית בסוריה על כנה.

מההצהרות של הפרשנים והדוברים הרוסים ניתן להבין כי קיימת הבנה שבשתיקה בין ארה"ב לבין רוסיה שאסור שנפילתו של משטר אסד ייצור וואקום שלטוני שיביא לאנרכיה כפי שקרה בלוב. בכלל, הרוסים נאחזים בלוב כמקרה הקלאסי שבו הם נתנו אמון במערב, ותמכו בהחלטת מועצת הביטחון אשר אפשרה לנאט"ו להשתמש בכוח, כדי ליצור אזור איסור טיסות על מנת להגן על האוכלוסייה האזרחית. אולם, לטענת הרוסים, האמריקאים השתמשו בהחלטה הזאת כדי לשנות את המשטר ולהפיל את קדאפי, מה שגרם לתוהו ובוהו מוחלט בלוב.

כל הסימנים מראים שיש צדק בטענת הרוסים שהאמריקאים בעצמם לא רוצים להפיל את אסד, למרות דבריהם שאסד צריך ללכת. ראשית, הירדנים, שמספקים סיוע לוגיסטי למורדים חברי האופוזיציה המתונה הפועלים בדרום סוריה ובגולן, מונעים מהם בעצה אחת עם האמריקאים מלהתקדם לעבר דמשק. שנית, האמריקאים התנו את אימון חיילי האופוזיציה בכך שהנשק יופנה אך ורק נגד דאע"ש ולא נגד המשטר, מה שגרם לכך שמתוך 5,000 לוחמים שהאמריקאים היו אמורים לאמן נותרו רק 5! ותקציב של חצי מיליארד דולר בוזבז לריק.

העיתונות הרוסית מפמפמת ללא הרף את היוזמה הדיפלומטית החדשה שהנשיא פוטין יציג בפני העצרת הכללית של האו"ם ביום שני הקרוב ה- 28 לספטמבר. פוטין כבר הכריז שהוא רוצה לבנות קואליציה בינלאומית נגד דאע"ש שכוללת את סעודיה, טורקיה וכמובן את ארה"ב. בנוסחה של פוטין חסרים שני נעלמים, מה יהיה תפקידם של איראן וחיזבאללה בכח, ומה יעלה בגורלו של אסד. הרוסים מצהירים שאסד חיוני במלחמה נגד דאע"ש. האמריקאים לא מסכימים איתם, אבל מתאמים את ההפצצות בסוריה עם המשטר. לאמריקאים אין תחליף פוליטי לאסד לאחר שהם בעצמם זנחו את האופוזיציה המתונה עם חתימת ההסכם על הנשק הכימי עם פוטין, ולאור החתימה על הסכם הגרעין עם האיראנים. נראה שפוטין מקדם את הרצים שלו על לוח השחמט הדיפלומטי כדי להגיע לאו"ם במעמד שווה ליתר השחקנים, אשר מקיימים נוכחות צבאית כזו או אחרת בסוריה: ישראל, ארה"ב, תורכיה, איראן, סעודיה ונסיכויות המפרץ.

הבית הלבן לא נתן את הסכמתו לפגישה בין אובמה לפוטין עד כה למרות ההפצרות הרוסיות. יש לזכור שארה"ב עומדת בראש המדינות המטילות סנקציות על רוסיה עקב סיפוח חצי האי קרים ועקב תמיכת רוסיה בבדלנים במזרח אוקראינה, והסנקציות כוללות חרם על פוטין. פוטין לעומת זאת להוט לפגישה עם אובמה והוא מנסה לכפות את עצמו על הנשיא האמריקאי. ביקורו של נתניהו במוסקבה בתאום עם האמריקאים, ושיחות שר ההגנה האמריקאי עם עמיתו הרוסי מוכיחים שפוטין מצליח ליצור סדק בבידוד הבינלאומי שלו.

אמנם פוטין לא מגלה את כוונותיו, אבל כל בר דעת יודע שהסנקציות הכלכליות והירידה החדה במחירי הנפט פוגעים קשות בכלכלה הרוסית. סוריה חשובה מאוד עבור רוסיה, אבל מזרח אירופה ואוקראינה קרובות אל ליבה הרבה יותר. לא עתידה של סוריה מעניין את פוטין, אלא מעמדה שלה, ובמיוחד השפעתה באוקראינה ובמדינות הבלטיות. סוריה אינה אלא קלף בידי פוטין, וצעדיו האחרונים מראים כי הוא ישתמש בו עד הסורי האחרון כדי להחזיר את השפעתו במדינות ברה"מ לשעבר, הן בגבולה המזרחי והן במערבי.

אודות יעקב בן-אפרת