סקירה פוליטית שבועית 20.3.22

המלחמה באוקראינה והשלכותיה על האזור ועל ישראל:

מה שהתרחש בארבעת השבועות האחרונים מראים שהצבא הרוסי נכשל כישלון חרוץ, ולא השיג את מטרותיו הצבאיות. הסיבות לכך רבות, והעיקרית שבהם היא שהצבא הרוסי משקף את מצב המדינה. זוהי מדינה כושלת, שמסתירה את עובדות, והיא בעיקר מושחתת. היחסים בין הקצינים והחיילים משקפים מעמד גבוה מול חסרי זכויות, והמשטר משקר כאשר הוא מגדיר את אוקראינה כפשיסטית. פוטין ציפה שהעם האוקראיני יקבל את החיילים עם פרחים, ומצאו במקום זה עם שרואה בהם כובשים, ונלחם נגדם בכל הכוח. השקרים שהם ספרו לעולם פגעו בהם, כי כאשר החיילים פגשו בהתנגדות הם לא הבינו מה קורה, הם לא היו מוכנים לזה, ונגרמו להם אבדות קשות. על פי הערכה, במאבק בין רוסיה לאוקראינה שנמשך בעשר השנים האחרונות, נהרגו 10,000 חיילים רוסים, ובמשך השבועיים האחרונים נהרגו כבר כ- 3,000 חיילים.

מאחר שהתברר שפוטין לא יכול לכבוש אותם, הוא נקט בשיטה הידועה של הפיכת האזרחים למטרה, כשהוא מנצל את היתרון הצבאי יש לו בשמים עם מטוסים ונשק ארוך טווח, כאשר לאוקראינים אין אפשרות לסגור את השמים. פוטין גורם למעשי טבח והרס תשתיות, אבל אינו יכול להכריע את המערכה. מצד שני, הסיוע הכלכלי, צבאי והדיפלומטי שאוקראינה מקבלת, בנוסף לשטחה הגדול, אינם מאפשרים לרוסים לכבוש אותה, אפילו את אודסה, מה שמעיד שהם נמצאים במבוי סתום. פוטין רוצה להכניע את רצון האוקראינים ולמנוע את ההתנגדות, וזה בלתי אפשרי. אחת הסיבות לכישלון הרוסי הוא המחויבות של ממשל ביידן להילחם נגד פוטין בכל הכוח שיש לו. הוא מספק לאוקראינים נשק מתוחכם, החל מטילים נגד מטוסים, ועד טילי כתף נגד הטנקים; וסיוע של 2 מיליארד דולר עבור הנשק בלבד. הסיוע האמריקאי לצבא האוקראיני הוא בלתי מוגבל. ביידן גם התחייב לתת 14 מיליארד דולר לסיוע אנושי. זה נותן לאוקראינים נשימה ארוכה, כאשר רוב העם, כול הגברים וגם נשים, התגייסו למלחמה.

מצד שני עומד פוטין שצריך מהסינים סיוע כלכלי ובנשק. זה גרם לביידן לשים מול הסינים את הדרישה להחליט עם מי הם עומדים, אתם או עם פוטין, ובמקרה של תמיכה בפוטין הוא הבהיר שגם הסינים יסבלו מעיצומים כלכליים. זהו איום בלתי אפשרי על סין שמחוברת לגמרי לכלכלה העולמית, כולל האמריקאית והאירופית ותלויה בו, ולא רוצה להפסיד. לכן היא לא חתמה על הסכם סיוע צבאי לרוסיה. בשיחה בין ביידן לנשיא הסיני שי, שנמשכה שעתיים, ביידן הבהיר לשי שהוא ישפוט את סין לא לפי המילים שלה אלא לפי המעשים, ואם סין תתמוך במחנה הנגדי, היא תשלם מחיר כבד.

התפקוד של ביידן:

יש ויכוח על התפקוד של ביידן. המבקרים מצביעים על כך שהוא לא הצליח עם ה- Build Back Better – , BBB, וכי עדין לא ראינו תוצאות למדיניותו. זוהי טענה קנטרנית, כי ביידן לקח על עצמו המשימה שתגדיר את עתיד ארה"ב והעולם, והיא המלחמה נגד פוטין ונגד הפשיזם. יש לו הישג גדול בצורה שהוא איחד מאחוריו את רוב העולם, ולא פחות חשוב – הצורה שהוא איחד את הקונגרס האמריקאי מאחוריו. אם הוא מפסיד מול פוטין באוקראינה, אין שום ערך למדיניות ה- BBB. רק מי שלא מבין את הקשר בין האידאולוגיה של ביידן לבין המלחמה באוקראינה, מעלה סימני שאלה על מדיניותו. לא מדובר במלחמה הקרה שהתנהלה בין בריה"מ לארה"ב בזמנו. כיום מתנהל מאבק גורלי בין דמוקרטיה לרודנות ולפשיזם, ואם לא מגנים על הדמוקרטיה, מה ערך הדיבורים על אקלים ועל זכויות אדם? לכן זוהי מלחמה גורלית.

כאשר ביידן דיבר מול שני הבתים של הקונגרס האמריקאי (בית נבחרים וסנאט) מול שתי המפלגות, הוא זכה לתמיכה גורפת ממי שהיו תומכי טראמפ, כמו קווין מקראתי, ראש הגוש הרפובליקאי בקונגרס, ומיץ' מקונל ראש הגוש הרפובליקאי, שהיו מחויבים לטרמאפ. הוא הצליח לפלג את המפלגה הרפובליקנית בין ולדחוק לפינה את טראמפ שתומך בפוטין. לא מדובר במאבק בין המזרח למערב, אלא במאבק בין דמוקרטיה לרודנות. האופוזיציה בסוריה וברוסיה, והשלטון בצ'ילה אינם במערב. זהו מאבק נגד הפשיזם והלאומנות הקיצונית, שמהווה מבחן לכל צד. ביידן מנהיג את המאבק הזה, ומשקיע בו את כל יכולותיו ואת כל עתידו הפוליטי. לכן הוא נותן לאוקראינה סיוע חסר תקדים.

בתקופת טראמפ, זלנסקי להמציא "עובדות" שישחירו את שמו של ביידן תמורת טילים מטראמפ, ועמד נגדו עוד לפני הבחירות בארה"ב, כאשר לא היה ידוע שביידן יבחר. לכן ארה"ב רואה בו בן ברית. לעומתו, בן הברית של טראמפ היה ויקטור ינוקביץ, שסולק באוקראינה ב- 2014 ובתגובה פוטין כבש את חצי האי קרים. מדובר במאבק שיש לו היסטוריה ויש מאחוריו אידאולוגיה פוליטית. מאחר ומדובר בשתי אידאולוגיות מנוגדות מבחינה מוסרית, לא צריך להסס באיזה צד תומכים. זה המאבק שיקבע את גורל העולם ולא ישום תוכנית ה-BBB.

איפה נמצאת ישראל?

ישראל תומכת באופן ברור בפוטין, ובראשה הימין הישראלי. רבים שואלים מדוע ארה"ב וותרנית כלפי העמדה של בנט לפיד, ולמה ארה"ב ממשיכה לתמוך בישראל. יש לכך שתי תשובות. הראשונה, ישראל היא המדינה היחידה במזה"ת שיש בה משטר מתפקד על בסיס חוקי כלשהו, למרות שהיא מפלה בין יהודים ללא יהודים. השניה, ממשלה בנט לפיד מתנגדת לביבי נתניהו, שעבד ביחד עם טראמפ לחסל את הדמוקרטיה האמריקאית והתערב במדיניותה. ציר פוטין, טראמפ ונתניהו היה ציר הרוע, שהאמריקאים החליטו להביס אותו. קודם כל לבודד את טראמפ בתוך המפלגה הרפובליקאית, לפצל אותה ולהביא אותה לתמוך באוקראינה. שנית, למנוע מנתניהו לחזור לשלטון, כי הוא מייצג את טראמפ.

מעבר לזה, ארה"ב לא נותנת לעמדה הישראלית שום חשיבות. מי שקובעים הם פוטין מצד אחד, ארה"ב וגרמניה שהתחייבה לסנקציות מצד שני, והכוח השלישי שהוא סין. ביידן הצליח לקטוע את גרמניה מיחסיה החמימים עם פוטין, לתקוע טריז בין הרפובליקאים לטראמפ, ועכשיו ביידן עובד על המעצמה הגדולה – סין. ישראל משחקת כאן תפקיד מאוד שולי. בנט ולפיד למדו את לקחי נתניהו, והם לא רוצים להתערב בפוליטיקה האמריקאית כפי שנתניהו עשה. לעומתם איפא"ק, הלובי היהודי בארה"ב, מעניק כסף לתומכי טראמפ המבודדים במפלגה הרפובליקאית, ולא לאגף הרחב שלא עומד אתו.

ישראל, ארה"ב והסכם הגרעין עם איראן:

כדי להבין יותר טוב איפה עומדת ישראל, צריך להסתכל על הסכם הגרעין עם איראן. האמריקאים ממשיכים לתמוך בהסכם עם איראן על חשבון יחסיהם עם סעודיה והנסיכויות, שעומדים באופן ברור עם הרודנים. ישראל מקיימת יחסים עם מדינות המפרץ באמצעות הסכמי אברהם, ויש לה גם יחסים עם סין ועם רוסיה, שהיא לא רוצה להפסיק אותם. כלומר ישראל נמצאת במצב של פיצול אישיות. היא מתנגדת להתערבות בפוליטיקה האמריקאית, אבל אסטרטגית היא חלק מגוש רוסיה, סין ומדינות המפרץ.

ישראל רואה באירן את מרכז העולם ומרכז כוחות הרשע. לעומתה, ארה"ב עוד מימי אובמה לא רואה באיראן איום על הביטחון האמריקאי: אין לה צבא, אין לה כלכלה, והיא לא מאיימת על הדמוקרטיה בעולם. מי שכן מאיים על הדמוקרטיה בעולם היא סין, שרוצה להשיג את מטרתה באמצעות כוחה הכלכלי בעולם. לעומת סין, פוטין נחשב כהפרעה ולא יותר, כי אין לו כוח כלכלי חזק. למרות זאת הוא רצה לכפות את עצמו על העולם ולהחזיר לעצמו את ההשפעה הרוסית שהייתה בתקופת סטלין. ברגע שהאמריקאים לא רואים באיראן איום אסטרטגי, הם רוצים להזיז אותה הצידה כמדינה מזרח תיכונית שאין לה חשיבות אסטרטגית על ידי הסכם הגרעין. העולם עבר משליטה באמצעות אנרגיה מאובנת לטכנולוגיה חדשה, וסין היא המעצמה הקובעת פה.

זוהי בעיה גדולה עבור ישראל. האמריקאים לא רוצים שישראל תמנע את ההסכם, או תתחיל להשתולל, אלא שתקבל את זה וכולם ימשיכו הלאה. האמריקאים כל כך רוצים את ההסכם, עד שהם מוכנים להוציא את משמרות המהפכה מרשימת תומכי הטרור. זה עדיף להם מאשר ברית עם הנסיכויות וסעודיה. ציר סעודיה, הנסיכויות וישראל מהווה הפרעה לארה"ב. אחרי שטראמפ נסוג מההסכם עם איראן והרס את הפוליטיקה האמריקאית, ביידן רוצה לחזור להסכם הגרעין אתה ולסגור את התיק הזה. ארה"ב רואה בסעודיה והנסיכויות מדינות רודניות שמייצאות את אידאולוגית הדיכוי של הכוחות הדמוקרטים בעולם הערבי, מה שהתבטא ברצח ג'מאל חשוקג'י.

הנושא של איראן היה הסיבה להסכמי אברהם עם ישראל. ברגע שביידן עלה לשלטון, סעודיה, הנסיכויות ובחריין החלו לתמוך בהפלת ביידן. כאשר בנט ולפיד יצאו נגד ביידן בגלל ההסכם עם איראן, הם בטאו באופן פומבי את אי שביעות רצונם מההסכם הזה. זה גם מסביר למה סעודיה, ישראל והנסיכויות תומכות בפוטין באוקראינה.

אמריקה רוצה לקטוע את התלות באנרגיה הרוסית, ולכן היא חידשה את היחסים עם קטר, שעומדת נגד פוטין ונגד אסד. השיח' תמים בן חמד אאל ת'אני ביקר בבית הלבן בפברואר, נפגש עם ביידן וחתם אתו על הסכם אסטרטגי לספק אלטרנטיבה לגז הרוסי. ארה"ב גם מצפה מאיראן שאחרי החתימה על ההסכם והסרת הסנקציות, היא גם תייצא נפט לאירופה. כאשר ביקש ביידן ממנהיגי סעודיה והנסיכויות לספק יותר נפט כדי להוריד את המחירים, הן סרבו. מטרתם היא לגרום לאינפלציה בגלל מחירי הנפט הגבוהים, כדי להכשיל את ביידן בבחירות הבאות. ישראל היא חלק מהברית הזאת. בנט רואה בנפילת פוטין את ההתחלה של נפילת אסד, שפירושה התמוטטות המבנה האסטרטגי בסוריה שהיא בנתה עליו. עכשיו הנסיכויות וישראל עומדות עם אסד, כאשר ביידן מתנגד לכל מה שפוטין ואסד עשו בסוריה. ישראל, הילד המפונק של ארה"ב, נמצאת בציר המנוגד לארה"ב כיום. בנוסף לכך, כאשר העולם הדמוקרטי מפרסמים מאמרים על פשעי המלחמה של פוטין ואסד בסוריה, בשאר אל-אסד מבקר בדובאי, לראשונה. בפועל, אסד אינו משחק היום תפקיד בסוריה, פוטין שולט בה.

זה ידוע שגם איראן וקטר הן לא מדינות דמוקרטיות. אבל השאלה שהאמריקאים שואלים היא – מי הוא האויב הראשי, וברור שהוא פוטין ולא איראן, וזאת בחירה שצריך לעשות. מאחר וגרמניה זקוקה לגז ולנפט הרוסי, והאמריקאים רוצים שאיראן והקטרים יספקו אותם. ישראל נתפסת בפוטין ובדיקטטורות האזוריות כבסיס לביטחונה, בעוד שהאמריקאים אומרים לה – אין להם עתיד. בכל מקרה ההסכם עם קטר ועם איראן הוא מצב זמני, כי הם רוצים להתפטר מהאנרגיה המאובנת, ולעבור לאנרגיה מתחדשת, שתשאיר את סעודיה ואת המפרציות מחוץ להיסטוריה. מי שלא מוכן לייצר יותר נפט כדי להוריד את מחירו, רק מעודד את ביידן למצוא אלטרנטיבה אחרת. אם כל המכוניות בארה"ב תהינה חשמליות תוך 5 שנים, בעיית הנפט תעלם, וזה מתחיל לקרות. אפילו בישראל התחילו לקנות יותר ויותר מכוניות חשמליות מטסלה ומחברות אחרות.

על איזה בסיס אתם נשענים עם הדמוקרטיה שלכם, שואלים האמריקאים את ישראל, על בסיס המשך הכיבוש והיחסים עם רודני הנפט? אין לזה שום עתיד.

הפלסטינים תומכים בפוטין – אסד:

הפלסטינים תומכים באסד כי הוא כביכול נגד ישראל, למרות שהדבר הראשון שהוא עשה היה לבקר את המדינה הראשונה שעשתה הסכם שלום עם ישראל בדובאי. הפלסטינים לא תומכים באוקראינה כי זלנסקי לטענתם הוא יהודי ציוני, וכי אוקראינה הכירה בישראל, זה למרות שדווקא סיסי, המלך עבדאללה ומחמד בן סלמאן הן המדינות הערביות הראשונות שהכירו בישראל. לטווח ארוך, העמדה האמריקאית אומרת שאם ישראל רוצה להישאר מדינה דמוקרטית היא צריכה לנתק את היחסים עם כל הדיקטטורות באזור, שאין להן עתיד, וביידן משוכנע שישראל בחרה את הציר הלא נכון.

זיאד מאג'ד שאינו תומך בפוטין, גם הוא לא מבין את המדיניות האמריקאיות, ומתלבט אם לתמוך בה או לא. הפלסטינים והערבים ככלל לא מבינים שזה לא בחירה בין רוסיה לאמריקה, אלא השתייכות למחנה הדמוקרטיה או הרודנים. הם חושבים שעדיף שהעולם יהיה מחולק לשני מחנות ושני ראשים, כי זה עוזר לפלסטינים שלא יהיה ציר אחד. זוהי טענה שפשוט איננה מציאותית. כשטראמפ היה בשלטון היו שני צירים עולמיים, ומה זה עזר לפלסטינים? ואם פוטין ינצח שוב וביידן יפסיד, מה הפלסטינים ירוויחו מזה?

דווקא עמדת ביידן היום ביחס לפלסטינים היא העמדה הקלאסית של תמיכה בשתי מדינות. בפגישה עם שגריר ארה"ב בישראל, תומס ניידז, והוא נפגש עם שלום עכשיו, ואמר להם, שהוא לא מוכן לבקר שום התנחלות מעבר לקו הירוק. זאת עמדה שהפלסטינים היו צריכים לתמוך בה. אבל אידאולוגית הם לא מסוגלים לזה, ורואים בארה"ב את ציר הרשע. כאשר ישראל ומדינות המפרץ עמדו עם טראמפ ביחד הם התעלמו מהבעיה הפלסטינית לגמרי, ועשו אתה שלום. הם לא מסוגלים לראות מה הוא האינטרס הפלסטיני. מה זה חשוב אם זלנסקי יהודי או ציוני, או עם פוטין ציוני או לא ציוני? פוטין תומך בימין הישראלי ובחב"ד, שתומכת בפוטין עד הסוף. היחסים של פוטין עם נתניהו הם יחסים הדוקים ביותר. אז איך הם תומכים בטענות של פוטין נגד זלנסקי?

ישראל מבודדת את עצמה:

ארה"ב יכולה לנצח את המלחמה באוקראינה ולהזיז את הסינים הצדה, והיא משקיעה את כל האמצעים שצריך ללא מגבלות, בעוד שפוטין בזבז את האמצעים שהיו בידיו. אמריקה הבהירה שפוטין צריך לשלם על מה שעשה נגד הדמוקרטיה בארה"ב עצמה באמצעות טראמפ, ועל הטבח בסוריה. ארה"ב שכנעה את אירופה ואת בוריס ג'ונסון שהיה מקורב מאוד לפוטין, להצטרף אליה. הרעיון שארה"ב חלשה כי היא נסוגה מאפגניסטן ומעיראק, זאת הערכה מוטעית לגמרי. ארה"ב היום הרבה יותר חזקה ממה שהייתה בתקופת בוש או נשיאים קודמים. מצד אחד היא לא רוצה לכבוש מדינות ולשנות משטרים כמו שהיו קודמיה. מצד שני, היא לא סובלנית כלפי פשעי מלחמה כמו שהיה אובמה. היא אמצה עמדה שלישית, נסיגה מאפגניסטן ומעיראק ובניה מחדש של סדרי העדיפויות שלה: בינלאומית, לבחור בין רודנות לבין דמוקרטיה, ופנימית לתמוך בדמוקרטיזציה בארה"ב על ידי מדינת רווחה, מלחמה נגד המונופולים וכו'.

אם ביידן יתגבר על פוטין, הוא יוכל ליישם את BBB – הפרוגרמה המקומית שלו. התנאי לכך הוא הבסת פוטין באוקראינה. במקרה כזה, יעלו כוחות חדשים בתוך ישראל ובקרב הפלסטינים והערבים שיתמכו בגרין ניו דיל ערבי, לא רק ישראלי, ויאמצו את המדיניות הזאת. המדיניות הישראלית תבודד את ישראל בפינה עם הפלסטינים ותומכי פוטין, והם יישארו מחוץ לעולם החדש שמתגבש. ברור שיהיו שינויים ומאבקים, שום דבר לא ילך בקלות ובקו ישר. זוהי התפתחות שהתחילה במשבר – 2008 וממשיכה גם היום. המאבק באוקראינה הוא שיא של כל ההתפתחויות האלה, והגענו לנקודה ההכרעה. מכאן החשיבות של התמיכה במחנה הדמוקרטי נגד מחנה הרודנות, מי שמנהיג אותו הוא ביידן, ושם אנחנו עומדים. ניצחון ביידן בבחירות הוא פועל יוצא של מאבק של תנועה אדירה של שחורים, נשים ופועלים, שאנחנו חלק בלתי נפרד ממנה. זה מחנה הרבה יותר גדול מהמחנה של פוטין ותומכיו, ואין מנוסף מכך שהמחנה הדמוקרטי ינצח בסופו של דבר. האלטרנטיבה היא מלחמות, רצח ודיכוי ופשיזם.