"עַל דַּאֲטֵפְתְּ אַטְפוּךְ, וְסוֹף מְטִיפַיִךְ יְטוּפוּן."

ביום השישי השלישי לחדש הרמדאן בקלנדיה כביכול שגרה.

האמת היא שאף פעם אין שגרה בקלנדיה.

זה רק כביכול.

image001

איך אפשר לכנות בשם שגרה מציאות בה למעלה ממחצית מתושבי פלסטין מנועים מלקיים את מצוות דתם המורה להם לשאת תפילה במסגד אל-אכסה?

ואיזו מין שגרה היא כשקנה רובה מקדם את הבאים ומעמדות הירי ניבטים פניחמוש רעול פנים?

ואם זוג קשישים נכים שהגיעו בנשימה כבדה נתמכים זו בזה מצווים להיפרד כי לחוקי ימי השישי לחדש הרמדאן נשים פה וגברים רק שם?

ואם אב הנושא את בתו הפעוטה מגורש בבושת פנים כי אינו עומד בקריטריון הגיל?

ואם ילדים שלא מכבר מלאו להם 14 שנים נאלצים לחזור על עקבותיהם ולשמוע חייל צועק: "ארבע עשרה ויום – לא עובר!"?

image002

וכשמעל כולם ומעל הכל מעיקה המלחמה בעזה המקפחת חיי קרובים ומיודעים נעלם צמד המילים: "כביכול שגרה" ונשארת רק עננה שחורה החונקת בגרון ומבשרת רעות.

אודות תמר פליישמן