עקיבא אור – מהפכן עם שכל ישר ונשמה גדולה – דברים לזכרו

את עקיבא אור פגשתי לפני 20 שנה, לאחר ששב משהות ארוכה באנגליה. מהפגישה הראשונה, בלטו התכונות המיוחדות שלו – חכם, בעל חוש הומור, תפיסה חובקת עולם, ונקודת מבט מהפכנית שאינה אופיינית לאנשים בגילו.

כמי שליווה את הפרויקט שנקרא מדינת ישראל מאז הקמתה, ובניגוד לרוב בני דורו, עקי הצליח להתעלות ולהשקיף על המציאות בארץ ללא דעות קדומות לאומיות או דתיות. הוא גילם את התפיסה האנושית האוניברסלית. הוא שלל מכל וכל את ההסתגרות השבטית של היהודים, אבל ביקר באופן נחרץ לא פחות את המנהיגות הבורגנית של הפלסטינים והעולם הערבי, שהותירה את עמי האזור בפיגור ועוני.

אין ספק שעקיבא אור ראוי למקום של כבוד בגלריית המנהיגים ואנשי הרוח, ששברו את המוסכמות ואת הגבולות ההרסניים שהכתיבה החלוקה הלאומית הכפויה על עמי האזור. למרות שלא הצליח להגשים את חלומו ולהקים תנועה חברתית פוליטית בארץ שאותה הכיר ואהב, הוא תרם רבות ליצירת מרחב חדש של שיח אינטרנציוליסטי-פלסטיני-ישראלי. אצל עקי לא היו "ערבים" או "יהודים",  "מוסלמים" או "נוצרים" –אצלו היו מהפכנים וישרי דרך, שבונים מציאות חדשה ומולדת חדשה, שתתן סיכוי לכולם, ללא תלות במוצא לאומי, דתי או אתני.

הסרט  "מצפן", של הבמאי ערן טורבינר, שבו ממלא עקיבא אור תפקיד מרכזי, מחזק את התחושה שמדובר באדם נדיר.  עקיבא אור וחבריו, שהקימו את ארגון מצפן בשנות הששים המוקדמות, מוצגים על ידי טורבינר כחבורת אידאליסטים שהקדישו את חייהם לנסיון ליצור קיום בצוותא של ישראלים ופלסטינים, יהודים וערבים. הסרט אינו אופטימי, ואינו מסתיר את האכזבה של גיבוריו. אבל למרות זאת, ולמרות פער הגילים העצום בין הבמאי לבין המרואיינים, נראה שטורבינר פשוט התאהב בעקי במהלך העבודה על הסרט. נדמה לי שזה מה שקרה לכל מי שפגש את עקי – צעירים ומבוגרים כאחד.

למען האמת, לא תמיד הבנתי את התיאוריות האנרכיסטיות של עקי. המנשר שלו "פוליטיקה בלי פוליטיקאים", שקרא ליצור משטר חברתי המבוסס על השתתפות עממית – לא שכנע אותי. עם זאת, תמיד הערכתי את עקי כאדם מוכשר, מסור, שאף פעם לא חיפש לעצמו עמדות שליטה, והקדיש את כל חייו לשינוי מהפכני אמיתי.

אני מניח שגם לעקי היו לא מעט השגות על הדרך שלנו לבניית מפלגה פוליטית בישראל, והוא היה ביקורתי על לא מעט פשרות שנאלצנו לעשות עם האידאל שלו, של מהפכה צרופה ונקייה. אבל, שלא כמו רבים בשמאל הרדיקאלי, שממהרים להפוך מחלוקות רעיוניות לשנאה ואי אמון, אצל עקי בלטה הצניעות והקבלה של רב גוניותו של העולם. הוא ידע להכיל את האחר, ולתת לו מקום וערך, גם כאשר לא הסכים עימו.

בשנים האחרונות לא פגשתי את עקי. אינני יודע איך קרא את המהפכות של האביב הערבי, שמזעזעות את אותו סדר נגדו נלחם כל חייו. בקיץ 2011, עם זאת, קראתי דברים שאמר על תנועת המחאה החברתית שצמחה אז, אותה זיהה כ"דבר הטוב ביותר שקרה בישראל מאז הקמתה". בתבונתו הפוליטית וביושרו האינטלקטואלי הוא ידע לזהות גם את הניגודים שאפיינו את אותה תנועה, וקרא לה שלא להסתפק בתגובה לשלטון, אלא לייצר "חלופה".

עד שחלופה כזו תווצר כאן ובמדינות השכנות, ועד שהחלום המהפכני של עקיבא אור יוגשם, עלינו להעלות על נס את פועלו ותרומתו היחודיים. בשבילנו, ובשביל מהפכנים פלסטינים וישראלים כאחד, ימשיך עקי לשמש מקור השראה ותקווה.

יהיה זכרו ברוך

פברואר 2013

אודות אסף אדיב