ערן בריל, מס' 14 ברשימת דעם לכנסת בוועידת העשוקים

השבוע, בתוך שטף חדשותי מדכא ומטריד שהוכיח בפעם האלף עד כמה הביצה הפוליטית המקומית זקוקה לרוח חדשה שתציל אותה מעצמה, ואת כולנו יחד איתה, נהניתי מרגע חדשותי אחד מופלא שמילא אותי התפעמות והשראה: תושבי מחאלה אל קוברה, העיר התעשייתית הגדולה במצרים, הכריזו באלפיהם כי הם מתנתקים ממרותו של מורסי. מתנתקים ממרותו המעוותת של שלטון הנבחרים החדש שלהם. זהו אקט של אומץ אזרחי מדהים, אומץ הנובע ממצוקה קשה, מניצול ומעוני מחפיר של שנים ארוכות וקשות. לא עוד. חיינו אינם הפקר!

לפני שנה וחצי חברה המחאה החברתית בישראל אל האביב הערבי, וציירה קו חדש בחול. קו תודעתי משמעותי שפרץ דרך חדשה ומפוקחת, קו שעבורי מעמיד בצד כל שאלה בנוגע להישגי המחאה. את הקו הבלתי מחיק הזה מנסים גורמים רבים לשטוף ולהסתיר מדי יום. אך לשווא. חלקים גדולים מהחברה היושבת בארץ הזו ציירו אותו, ולעולם לא יחזרו לאחור.

מאות אלפים אנשים במדינה הבינו סופית ובאופן חד-משמעי כי מנצלים אותם, חוגגים על חשבונם, מסכנים את חייהם והורגים בהם ללא בושה: בית הנבחרים שלנו עושה זאת לעמו שלו. המערכת הפיננסית שהעמדנו, ובאחריותם של נבחרנו לפקח ולעצב אותה לטובת הכלל, פושעת בנו ללא רחם ומייצרת המוני עניים, מול קמצוץ עשיר ושבע ללא גבול. ילדים עניים, עובדות עניות, זקנות וזקנים עניים, בהיקף ובמספרים בלתי נסלחים. ההבנה הזו לא תיתן לעם הזה מרגוע עד שכל זה ישתנה ויתוקן.

הם מדברים על הגדלת העוגה. שיתחילו מהלחם. לחם ואולי גם קצת חמאה, לכולם. במצב המדורדר שבו אנו נמצאים עכשיו, כפי שהיה נכון מאז ומתמיד, יש רק דרך אחת להפריח את הכלכלה שלנו, דרך אחת ליצור שגשוג ורווחה כפי שלא היו כאן מעולם. כן: לסיים את החלק הקשה, העצוב והמטורף בהיסטוריה של החברה שלנו – השלטון הצבאי על העם הפלסטיני. לסיים אותו .ולצאת משם. ללכת משם. לעזוב אותם לנפשם ולחייהם. להראות להם לראשונה, באופן שלם, אמיתי וגאה, שאחים אנחנו. להסתכל עם לעם בגובה העיניים, בענווה ובכבוד, ולהביא מנוחה ושגשוג לכולנו.

השקר הכלכלי שאותו מנסים חברי אליטת ההון לתחזק כבר מנוקב ומאבד אוויר, אבל עדיין אין להם את האומץ לדבר גלויות על מה שחשוב באמת, על כל מה שהם כבר יודעים היטב:

כמה פאנלים עוסקים שם בוועידה בפשעי הבנק העולמי? בפשעי קרן המטבע? בכיפופי הידיים של האיחוד, של תעשיות הנשק וארגון הסחר והבריאות העולמיים? כולם פשעו, ועדיין פושעים, נגד מאות מיליוני עובדות ועובדים, אזרחיות ואזרחים תמימים וחרוצים, מוחלשים ושומרי חוק. כל זה חייב לחלוף מהעולם.

עכשיו הם מחכים שהסורים "יסיימו את העבודה" בעצמם ויחריבו עד אפר את מדינתם, רק כדי שהם יבואו "לחלץ" אותם, ועל הדרך להפריט לעצמם את רוב התשתיות והשירותים. בדיוק כפי שקורה עכשיו ביוון. קודם שחיתות, אחר כך אונס כלכלי. אין גבול לתאוות הבצע ולחוסר המוסר.

לכל פעילות ופעילי המחאה הישראלים, יחד עם אין-ספור אזרחים החווים ייאוש ואכזבה מהיחלשות המאבק באחרונה, אני אומר: הסתכלו צפונה, דרומה ומערבה. מצפון: העם הסורי נאבק בגבורה ובכאב על כינון חברה דמוקרטית מתוקנת והוגנת לעצמו ולילדיו. מדרום: העם המצרי נלחם בגבורה ראויה להערצה מול כוחות אנטי דמוקרטיים חזקים, אחרי עשרות שנים של דיכוי קשה. כאשר אני מרים קצת את המבט ורואה שהמאבק בישראל אינו יחידה מבודדת אלא חלק מציבור עצום של דורשות ודורשי צדק וטוב ברחבי העולם, אני מבין שזו רק תחילת הדרך. אני מסתכל מערבה ליוון ומוצא שם אחים ואחיות, אנשים קשי יום וישרי דרך שבסך הכול מבקשים לחיות בכבוד. מבקשים להשתחרר מלפיתתה החונקת של מכונת ההון-שלטון. מסרבים לשלם את המחיר בעבור תאוות הבצע שלה שלעולם אינה יודעת גבול.

במשך עשרות שנים הרגילו וחינכו אותנו כי העמים סביבנו הם אויבים ויישארו אויבים. זהו אחד השקרים האיומים והנבזיים ביותר שמוכר לנו השלטון. כל העמים סביבנו אינם שונים מאיתנו בחלומם וברצונם לחיות בשלווה ובשגשוג, בכבוד הדדי ובשכנות טובה. גם עוד אלף סרטונים של משרד החוץ או משרד ראש הממשלה לא יוכלו לשנות את העובדה הנצחית הזו. די לניצול, להפחדה, לאלימות, לגזענות ולעוני. ההתנגדות הסורית, המצרית והיוונית הן ההתנגדות שלי, ההתנגדות שלנו, התנגדות לתאגידים הבין-לאומיים ולסוחרי הנשק הגדולים. מחאה אחת אנחנו. ציבור אחד המבקש שני דברים ברורים: משטר דמוקרטי אמיתי לכולם וכלכלה הוגנת לכולם. למעשה, זה רק דבר אחד כי האחד אומר את משנהו. היכן שקיימת דמוקרטיה אמיתית קיימת חלוקת משאבים וזכויות הוגנות ושוות לכולם.

העולם מאז 2011 והלאה אינו אותו עולם. גם רוב אלה שנלכדו ועדיין נלכדים בקסמי הלאומנות והקפיטליזם החזירי ובוחרים באותם הכוחות האגואיסטיים וההרסניים להנהיג אותם שוב יודעים כבר, במידה כזו או אחרת, שלא זו הדרך הנכונה. לא זו דרך הטוב. דרך הטוב אינה יכולה להשתמש באלימות קשה ובניצול חסר בושה בהיקפים כאלה כדי לשמר את כוחה. דרך הטוב אינה אמורה לייצר ילדים וזקנים עניים, דרך הטוב אינה יכולה לתת זכויות רק לאלה ולא לאחרים. דרך הטוב אינה דרך השקר, התעמולה הזולה והדיכוי. העמים בכל האזור התעוררו, ואנחנו איתם. אם יארוך חודשים או שנים להחליף את היושבים בעמדות הכוח תלוי רק בנו. אבל אין לי ספק שחזון השגשוג הדמוקרטי-כלכלי של ישראל ושכנותיה יחד גדול, ראוי ומציאותי יותר מכל הכוחות המנסים להסתיר ולקבור אותו. חלקם יושבים וישבו כאן בפנים בועידת ה"עסקים".

אסיים בציטוט של מנהיג האופוזיציה הסורי ריאד אלתורק: "שני יסודות הכוח של השלטון – המנגנון הצבאי והמנגנון של הדיכוי – נמצאים בדרכם להתפוררות ולהתפרקות. בקרב בשטח המנגנונים האלה מובסים בעקביות ולא נותר להם דבר זולת כוח האש והתותחים והטנקים והטילים. בסופו של דבר, אמצעים אלה יכולים לעכב את התקדמות המהפכנים אך לא לבטל את מצעדם".

הכותב הוא מייסד בית העם בתל אביב ומועמד מס' 14 ברשימת מפלגת דעם לכנסת.

 

אודות ערן בריל