פוטין כבר לא חבר

כל הדיוט יכול להבין את קווי הפעולה של ישראל בסוריה. עיקרן נועד למנוע את ההתבססות האיראנית בה. הנוסחה ברורה, קצרה, קליטה אבל בלתי ישימה בעליל. זה לא מפריע לישראל, הרואה את עצמה כמומחית בפתרונן של בעיות סבוכות על ידי אמצעי פשוט להפליא – חיל האוויר. אם בעזה אין מים לשתייה, אין בתי חולים, אין עבודה, והחמאס שולט בה – חיל האויר הוא התשובה הישראלית המוחצת. ומה שטוב לעזה טוב גם לסוריה. למעשה  בין שני המקרים יש קווי דמיון רבים. מדובר בשתי ישויות מפוררות שהכאוס שולט בהן. כבר שנים שחיל האויר מפציץ בעזה על פי "בנק מטרות" עמום, ועל פי נוסחה ברורה: שקט תמורת שקט. אלא שהכאוס בעזה רק גובר והבעייה הולכת ומסתבכת.

הפלת מטוס הביון הרוסי ע"י מערך ההגנה האוירי הסורי מראה כי גם בסוריה תרופת הפלא הישראלית, "הקופקסון הצבאי", אם תרצו, לא עובדת. אלא שהפעם מי שעומד מול נתניהו אינו איסמעיל הנייה אלא וולדימיר פוטין. ההסתבכות בסוריה נובעת מהתפיסה השגויה הגורסת שלישראל ולרוסיה אינטרס משותף, מאחר ושתיהן רוצות לסלק את האיראנים ואת חיזבאללה מאדמת סוריה. מכאן נובעת המסקנה שהפצצת מטרות איראניות בסוריה משרתת גם את האינטרס הרוסי, וככל שירבו כן ייטב לשני הצדדים.

הגירסה הזאת בדבר "האינטרס המשותף" היא ישראלית, שכן הרוסים מעולם לא טענו זאת. גם במקרה האחרון של הפלת המטוס הרוסי, הישראלים היו בטוחים שפוטין מבין וסולח, עד שנשטפו במקלחת של צוננים. הרוסים הודיעו שאינם מקבלים את ההסברים הישראלים, כלומר, הגדירו את ישראל כשקרנית. הם גם הוסיפו איום בדמות הצבת סוללות 300S בדמשק המסוגלות ליירט כל מטוס שטס בשטח ישראל.

הקשר בין האינטרס הרוסי בסוריה לבין האינטרס הישראלי הוא רופף אם לא מנוגד, והוא בא לבטוי בכל חריפותו במשבר הנוכחי. מה שהרוסים רוצים הוא לייצב את המצב בסוריה, והם יודעים שאין באפשרותם לעשות זאת ללא הסכמת כל הצדדים המעורבים בסכסוך הסורי, כולל ארה"ב, תורכיה, ישראל ובעיקר איראן. הטענה שלרוסים יש אינטרס לסלק את איראן מסתמכת על השערה שהרוסים היו מעדיפים להישאר שליטים יחידים בסוריה בהסכמת משטר הבובות הסורי. באותה מידה ניתן לטעון שישראל הייתה מעדיפה שהפלסטינים ובכלל הערבים היו מתנדפים ונעלמים, אבל במציאות הם חיים וקיימים כפי שהאיראנים נמצאים בסוריה הרבה לפני שפוטין שלח את חיל האויר שלו כדי להציל את אסד, ואין כל סימן שהם הולכים לעזוב בקרוב. יתר על כן, האיראנים שולטים בנעשה בתימן, עיראק, סוריה ולבנון, כך שסוריה היא רק חלק אחד, גם אם חשוב, בפאזל האיראני באזור.

יתר על כן, למרות ההפצרות של נתניהו, וגם לאחר שהנשיא טראמפ ביטל את הסכם הגרעין עם איראן, הרוסים ממשיכים להיות מחוייבים להסכם, והם מתנגדים לחרם האמריקאי על איראן. איך ניתן לומר שרוסיה וישראל חולקים את אותו אינטרס אסטרטגי כאשר בנושא כה חשוב לנתניהו, כמו הסכם הגרעין עם איראן, פוטין עומד מצדו השני של המתרס? נכון יהיה לומר שהרוסים נאלצו לסבול בשקט את ההפצצות הישראליות הליליות על אדמת סוריה, אבל מעולם לא הביעו בהם תמיכה.

נראה שהזמנים משתנים, ומה שהיה מותר לישראל לעשות בזמן שמלחמת האזרחים השתוללה בסוריה, אסור לה לעשות בזמן שהמלחמה מגיעה לסיומה. פוטין הגיע להבנות עם הצדדים המעורבים לגבי עתידה של סוריה: תורכיה מקבלת את אזור אידליב ורצועת הבטחון להרחקת הכוחות הכורדים; ישראל קבלה רצועת בטחון בגולן ואת הרחקת הכוחות האיראנים ממנה; הרוסים לקחו לעצמם את נמל הימי טרטוס ושדה התעופה הצבאי חמימים במערב סוריה, ואיראן מקבלת את האזורים הקרובים ללבנון, האזור הקרוב לעיראק, את דמשק ואת החוזים השמנים לשקומן של התשתיות הסוריות. מכאן והלאה נא לא להפריע. אם ישראל אינה יכולה להפציץ בלבנון עקב הסכמים עם חיזבאללה, אין כל סיבה שתפציץ בסוריה שהפכה לבת חסות רוסית לכל דבר ועניין.

ויש צד נוסף לתסבוכת, שכן השותפות "האסטרטגית" עם פוטין מעמידה את ישראל בסתירה עם האינטרס האמריקאי בסוריה. אמנם טראמפ היה רוצה שאיראן תסתלק מסוריה, אבל הוא לא מוכן להזיז אצבע כדי לעזור להתבססות הרוסים בסוריה. ישראל הייתה שותפה להסדר על עתידה של סוריה, שאפשר בעקיפין גם את הנוכחות התורכית והאיראנית. ארה"ב לא הייתה כלל חלק מהסדר זה, למרות שהיא שולטת על שטח רחב מאוד בצפון מזרח המדינה המשתרע של פני שליש משטחה של סוריה, שבו נמצאים בארות הנפט ומקורות המים.

הווה אומר הברית בין נתניהו לבין פוטין עומדת בסתירה לעימות בין שתי המעצמות הגדולות, ועל פי נציגת ארה"ב לאו"ם ניקי היילי בראיון לרשת סי. אן. אן. ב 23 לספטמבר "אנחנו לא נשלם למען שיקום (סוריה) כדי לעזור לרוסיה להחלץ, כאשר זוהי הבעייה שלהם". במילים אחרות ארה"ב מייחלת להסתבכות רוסיה בסוריה, ורוצה שרוסיה תשלם מחיר גבוה על הטבח וההרס.

כאן בולטת הסתירה הגדולה בין המדיניות של ישראל וארה"ב בסוריה. בזמן שממשלי אובמה וטראמפ גינו באופן חריף את ההפצצות הרצחניות של רוסיה בסוריה, ממשלת ישראל שתקה, כביכול מתוך עמדה מאוזנת וחכמה הגורסת שישראל לא מתערבת במלחמת האזרחים בסוריה. יתר על כן, ברגע שפוטין שלח את חיל האוויר שלו לתוך המערכה, והחריב את העיר חאלב עד היסוד, כאשר פוטין הגן על אסד שהשתמש באופן תדיר בנשק כימי, ישראל שתקה.

השתיקה הישראלית הייתה חיונית עבור רוסיה כדי להשלים את המלאכה ולרסק את האופוזיציה לאסד. ישראל שמחה על ההתערבות הרוסית ורצתה "בעל בית" חזק שאיתו ניתן להגיע להבנות. היא גם מיהרה לחזור להסדר הישן נושן עם המשטר בדמשק, הפסיקה כל סיוע למורדים, וקבלה את חזרתו של הצבא הסורי לגולן בברכה. 200 הפצצות בעומק סוריה זאת המתנה שפוטין העניק לנתניהו תמורת שתיקתו. התשלום נפרע, רוסיה פותחת דף חדש, ועל ישראל להתאים את עצמה למציאות הסורית החדשה.

היום (25.9) מכנס נתניהו את הקבינט. הוא מבין כי תקרית המטוס הרוסי הייתה טריגר למציאות חדשה. השותפות האסטרטגית עם פוטין מגיעה לקצה, והיא מתפתחת במהירות לעימות אסטרטגי. הישראלים יכולים לספר לעצמם שהשקרים הרוסים והפייק ניוז שלהם לגבי נסיבות הפלת המטוס, וההתעלמות המוחלטת מהתחקיר "האובייקטיבי" של חיל האוויר הישראלי, נובעים מקשיים פנימיים, ומהביקורת הגוברת מבית על פוטין עקב העלאת גיל הפנסיה. אלא שבמציאות, המורסה הסורית לוחצת על רוסיה ומסכנת את מעמדה הרבה יותר משאלת הפנסיות של הקשישים הרוסים. בו בזמן ארה"ב מודיעה בריש גלי כי היא מייחלת ופועלת לכשלונה של רוסיה בסוריה, ושואפת להחזירה למימדיה הטבעיים.

נתניהו בדילמה. האם לצדד באמריקאים ולהכנס לעימות עם הרוסים? או שמא לעזור לפוטין לייצב את המצב בסוריה? או אולי להמשיך להחזיק את החבל בשני קצוויו כפי שעשה "בחכמה" עד כה? אם הקבינט יחליט להמשיך בהפצצות בעומק סוריה כאילו כלום לא קרה, זאת תהיה טעות אסטרטגית חמורה שתסבך את ישראל בדיוק באותה מלחמה שהיא לא רצתה לקחת בה חלק. ישראל העמידה בפני עצמה יעד אסטרטגי בלתי ניתן להשגה, גם אם יש לה את חיל האויר הטוב בעולם. השארתו של אסד בשלטון הוא בבחינת החטא הקדמון שעליו תשלם ישראל מחיר יקר ביותר.

Avatar

אודות יעקב בן אפרת