קול המצפון מסוריה – יאסין חאג' סאלח


יאסין חאג' סאלח סופר ועיתונאי סורי שמאלי מפרק את הלבירינט של סוריה. בתשובה לשאלה באשר לסיכוי של הכוחות החילוניים לזכות מחדש בתמיכת הציבור הוא משיב: "כן, יש לנו סיכוי. על מנת שנהיה אלטרנטיבה אמיתית במדינה, בשאר ומשטר החונטה שלו שרצח מאות אלפים מבני עמנו לא יכול להשאר כאן. אני איש שמאל ואתאיסט אך לא אלחם בדעא"ש אם מאחורי גבי תשים את ידך בידו של בשאר אל-אסד."

הראיון עם יאסין חאג' סאלח פורסם באתר "Intercept". ערכו את הראיון מרואן הישאם ומורתזה חוסין

yasin-haj-saleh יאסין חאג' סאלח העביר את מרבית חייו במאבק עבור ארצו. כסטודנט תחת שלטונו של חאפז אל-אסד, היה פעיל בתנועות נגד הממשלה. ב1980, סאלח ומאות אחרים נעצרו והורשעו בחברות בקבוצות שמאל. הוא היה בן 19 בלבד עת הורשע במשפט שהתנהל בדלתיים סגורות בפשעים נגד המדינה. סאלח העביר 16 שנים מחייו מאחורי סורג ובריח.

 "אני מחזיק בתואר ברפואה, אך אני קודם כל בוגר בית הסוהר ואני אסיר תודה על חוויה זו", אמר סאלח כשישב עמנו במסעדה ליד כיכר טקסים באיסטנבול. כעת, בשנות החמישים שלו, עם שיערו המלבין וחזותו המכובדת שעול נסיבות החיים ניכר בה; סאלח המכונה על ידי רבים "קול המצפון" של סוריה, נראה בהתחלה כפרופסור באוניברסיטה, אך דבריו מלאי תוכחה משולהבת כשהוא מדבר על מה שהוא מכנה "השיעבוד של שושלת אסד את העם הסורי".

 סאלח חי בדמשק ב2011 כשאזרחים סורים התקוממו בדרישה לרפורמות פוליטיות. תנועת המחאה הפכה במהרה למהפכה של ממש כאשר כוחות הבטחון של הממשלה התעמתו עם המפגינים ביריות נשק חי, הפגזות, מעצרים המוניים ועינויים.

מחוויה כואבת ממקור ראשון, סאלח ידע מהו מחיר העימות עם משטר אסד. עם זאת, כשהחלה ההתקוממות, הוא לא היסס לרגע והצטרף אליה. הוא עזב את ביתו והעביר את השנתיים שלאחר מכן במחתרת, שם סייע לפעילים סורים לארגן את המאבק.

 לקראת סוף שנת 2013, סוריה התדרדרה לאנרכיה.הקונפליקט בין הממשלה לטווח רחב של כוחות אופוזיציה  עבר מיליטריזציה כבדה. כמו פעילים רבים אחרים למען המהפכה, סאלח נאלץ להמלט מעבר לגבול אל טורקיה. באותה השנה, קבוצות חמושות בפרברי דמשק חטפו את אשתו ושלושה פעילים נוספים ופעילי דעא"ש חטפו את אחיו. מאז לא נשמע מהם כל סימן חיים.

 סאלח הוא כעת אחד ממיליוני הסורים החיים בטורקיה כפליטים. הוא נע ממקום למקום במדינה ומסייע בהכשרת פעילים וכתבים סורים בגלות וכותב ומרצה בעצמו על כל במה על מצוקות עמו. כאיש שמאל, הוא גם מבקר בקול רם וברור את הקונצנזוס הבינלאומי ההולך וגובר התופס את העימות בסוריה במושגיו של בשאר אל-אסד – כמאבק נגד הטרור.

הראיון שערכנו עם סאלח המוצג כאן כמעט ולא נערך ותומצת למען בהירות בלבד.

שאלה: ספר לנו בקצרה על הרקע שלך כפעיל פוליטי בסוריה.

"כסטודנט בסוף שנות ה70, הייתי חבר באחת משתי המפלגות הקומוניסטיות שהתנגדו באופן פעיל למשטר. באותם ימים, הייתה התקוממות בסוריה שכללה סטודנטים, חברי איגודים מקצועיים, עורכי דין ורבים אחרים שנאבקו כנגד ממשלת אסד וכמו כן, היה עימות נפרד בין המשטר והאחים המוסלמים. שביתות רבות פקדו את חלב, בה חייתי אז וראיתי במו עיני את כוחות הבטחון תולשים מציריהן דלתות בתים ועסקים.

על מנת להיעצר בסוריה של אסד, לא היית צריך סיבות, אבל ב1980 מאות מחברי לפעילות ואנוכי עוכבנו כחלק מקמפיין ממשלתי לפרק את החברה הסורית.

הייתי צעיר והשנים הראשונות בכלא היו קשות מאוד, סבלנו מיחס קשה. בשנים שלאחר מכן, התנאים מעט השתפרו ואף הרשו לנו להכניס ספרים ויומנים. למדתי אנגלית בכלא ובמשך 13 שנים קראתי קרוב ל100 ספרים לפחות כל שנה. בשנה האחרונה למאסרי, הועברתי לכלא תדמור, שהוא אחד המקומות האכזריים ביותר על פני האדמה – מחנה ריכוז לעינויים, השפלות, הרעבה והפחדות. שוחררתי ב1996.

החוויה בבית הסוהר שינתה אותי ואת כל תפיסתי לגבי העולם. בדרכים רבות, היה מדובר בחוויה משחררת. פיתחתי בקרבי את האמונה כי על מנת להגן על הערכים הבסיסיים ביותר של צדק, חופש, כבוד האדם ושוויון, עלינו לשנות מן היסוד גם את המושגים והתיאוריות עליהן אנו נשענים. הגוש הסובייטי נפל ושינויים רבים חלו בעולם. חברי לפעילות שסירבו לעשות שינוי זה, אלו שדבקו בכלים ובמתודות הישנות, מצאו את עצמם במהרה נוטשים את ערכיהם מאחור. זוהי סיבה אחת מדוע אנשי שמאל רבים היום מתנגדים למהפכה הסורית – הם דבקים בדקדוקי תפיסות שאבד עליהן הכלח במקום במאבק העממי המתרחש למען צדק".

מה היו ציפיותיך מהשמאל בתגובתו למהפכה הסורית?

"למען האמת, העובדה שרובם צידדו בבשאר אל-אסד השאירה אותי בהלם מוחלט. אין לי ציפיות גבוהות מהשמאל הבינלאומי, אך חשבתי שיבינו את המצב בו אנו שרויים ויראו בנו כבני אדם הנאבקים כנגד משטר עריצים, מושחת מן היסוד וכיתתי ביותר. חשבתי שיראו אותנו ויצדדו בנו. מה שמצאתי, לצערי הרב, הוא שרוב אנשי השמאל אינם יודעים דבר וחצי דבר אודות סוריה. אינם יודעים דבר על ההיסטוריה, הכלכלה הפוליטית או ההתרחשויות העכשוויות ולמעשה פשוט אינם רואים אותנו כלל.

בארה"ב, השמאל מתנגד לממסד של מדינתם. במובן מסויים, הם מאמינים שהממסד האמריקאי צידד במהפכה הסורית – דבר שגוי מיסודו ואף שקר גס – ולכן בחרו בעמדה המתנגדת לנו. זה נכון לגבי אנשי שמאל בעולם כולו. הם אובססיביים לגבי הבית הלבן וכוחות הממסד במדינות שלהם. רובם עדיין אובססיביים גם למאבקים מימי המלחמה הקרה נגד האימפריאליזם והקפיטליזם.

לאחרונה, אירוע שנערך ברומא שהציג תמונות קרבנות רצח ועינויים על ידי משטר אסד הותקף על ידי פאשיסטים. כמה ימים לפני כן, הותקף האירוע גם בעיתון קומוניסטי בו הואשם שהוא "מקדם אימפריאליזם". ישנה חפיפה הולכת וגוברת בין עמדות פאשיסטיות ושמאל רדיקלי בנוגע לסוריה וגם בנושאים אחרים. הסיבה לכך היא שתפיסות רבות בשמאל הן מיושנות ואינן רלוונטיות יותר. אלו מתעניינים בפוליטיקה גבוהה, לא מאבקים עממיים. הם מתעסקים באידיאולוגיות גדולות ונראטיבים היסטוריים, אך לא רואים יותר בני אדם – אין כל ייצוג בשיח של העם הסורי. הם נצמדים בכל כוחם לשיח שרוקן מתוכו בני אדם ולא מייצג עוד את מאבקם של בני אדם, חיים או מוות".

מה חשוב שאנשי שמאל בעלי תפיסות מוטעות יידעו לגבי סוריה?

"משטר אסד, החונטה השלטת כיום בסוריה, שינתה את המדינה מרפובליקה למונרכיה. כפי שאתם כבר יודעים, בשאר אל-אסד ירש את תפקידו כנשיא מאביו בשנת 2000. לא שמעתי מעולם הצהרה מארגון שמאל מערבי אחד שמחה נגד שינוי זה של סוריה מרפובליקה למונרכיה. המדינה הפכה מרגע זה לקניין הפרטי של המשטר והכלכלה הובנתה מחדש על פי האג'נדה הניאו-ליברלית.

בגנום של המשטר, מקודדת שלילת כל זכויותיהם של העם הסורי. אנו לא אזרחים. איננו יכולים לומר "לא" לשליטים שלנו. איננו רשאים להתארגן לקבוצות, אין לנו כל בעלות על הפוליטיקה של ארצנו, קל וחומר להתארגן ולהיאסף במרחב הציבורי או לקחת חלק בפעילות. הם כופים עלינו לדכא את עצמנו. תחת שלטונם אנו, מבחינה פוליטית, משועבדים.

רבים מהשמאל מביטים בסוריה ואינם יודעים דבר על היחסים בין משטר אסד והכוחות במערב. אסד מעולם לא היה כוח נגד האימפריאליזם במזרח התיכון. למען האמת, הוא תמיד חיפש עבור עצמו תפקיד במשחק האימפריאליסטי באיזור. אבל הבה נניח, לשם הויכוח בלבד, שאסד אכן היה נגד האימפריאליזם. גם אם זה אכן המצב, העם הסורי עדיין יהיה חלק מעסקת החבילה הזו! אנו, העם, איננו רק כלי בשירות הנראטיבים של השמאל המערבי. זוהי המדינה שלנו ואיננו אורחים בה.

בשנים האחרונות התרחשה "פלסטיניזציה" של העם הסורי. המשטר והעולם כולו מתייחס אלינו כעם שבמוקדם או במאוחר יחוסל פוליטית. אולי לא ירצחו את כולנו, רבים מאיתנו עוד חיים – אחרי הכל, רק חצי מיליון מאיתנו נרצחו עד כה – אך פוליטית, הם מחסלים אותנו באותה הדרך שבה הם מחסלים את הפלסטינים.

באותו הזמן, ישנה בהתאמה "ישראליזציה" של המשטר הסורי. באותו האופן שבו ישראל נסמכת על ארה"ב וזכות הוטו שלה באו"ם בועדת הביטחון על מנת שתגן עליה במישור הבינלאומי, כך המשטר הסורי נסמך כעת על הוטו הרוסי. בקונפליקט הישראלי עם הפלסטינים, צד אחד בלבד – ישראל – הוא בעל כוח אווירי. כל זאת נכון גם לגבי הקונפליקט בין אסד וכוחות האופוזיציה.

משטר אסד הפך לנציג העולם הראשון בתוך סוריה, סוריה הלבנה. אני מאמין שהאליטות במערב מוצאים את בשאר אל-אסד קל יותר לעיכול מאשר בני שיח פוטנציאליים אחרים. הוא לובש חליפות מעצבים יקרות ומעונב ובסופו של דבר מעדיפים פאשיסט מעונב מאשר פאשיסט מזוקן. בינתיים, הם אינם רואים אותנו, העם הסורי. אלו המבקשים לקחת בעלות על הפוליטיקה של מדינתם הוגדרו כבלתי נראים".

מהי עמדתך לגבי המפלגות האיסלאמיות?

"תחת מטרית האיסלאם ישנם דברים רבים. ישנה הדת המוסלמית, שאותה יש לכבד. לאחר מכן, יש איסלאם פוליטי, הכולל מפלגות וקבוצות איתן יש לשאת ולתת ולמצוא את עמק השווה – קבוצות כגון א-נאהדה בטוניסיה והאחים המוסלמים במצרים. לאחר מכן, יש לנו את מה שאני מכנה קבוצות ניהיליסטיות כמו דעא"ש שבהן יש להלחם מלחמת חורמה. עם זאת, על מנת להצליח במאבק בקבוצות אלה יש קודם כל לתת הזדמנות לפוליטיקה. אין כל דרך לבודד ניהיליסטים כמו דעא"ש ואל קעידה מבלי לתת משהו למפלגות אחרות איתן אתה כן יכול לשאת ולתת.

אני אדם חילוני ואף אתאיסט, אך איני מוצא את זה דמוקרטי להלחם בדעא"ש מתוך איסלמופוביה, תוך שנאת מוסלמים והפגנת חשדנות כלפיהם, ובו זמנית להצהיר שאינך מוכן שלמוסלמים יהיה כל כוח פוליטי! זוהי עמדה קיצונית שמהווה כר פורה לצמיחת איסלאם ריאקציונרי קיצוני. כשאתה מסרב לקבל את הקבוצות המתונות, מבחינה פרקטית אתה תומך בקיצונים".

כיצד תגיב לתפיסה במערב שאסד הוא חומת מגן של החילוניות בסוריה?

"אני רואה את התפיסה הזו איסלמופובית. משטר אסד אינו חילוני. מדובר במשטר כיתתי. אינך זקוק לערכים של קידמה או נאורות על מנת להצהיר נאמנות לזרם אחד ולהלחם בזרמים האחרים. הם משתמשים בחילוניות כאסטרטגיית שליטה, על מנת לשמר את כוחם לנצח. סלוגנים ידועים הנאמרים בגלוי על ידי המשטר הם "אסד או שנשרוף את כל המדינה" ו"לנצח, לנצח", על מנת להדגיש את אחיזתם האבסולוטית על המדינה.

בתפיסה החילונית טמון אינהרנטית הרעיון כי אין להפלות בין בני אדם על בסיס דתם או קהילתם הרוחנית. האם זהו המצב בסוריה כיום? ודאי שלא. אם אתה עלאווי, סיכוייך למצוא עבודה או להשיג כוח משמעותי בחברה הוא גדול בהרבה מאשר אם אתה סוני או חבר בקבוצה אחרת.

לאחר פרוץ המהפכה, הייתי בעיירה ע'וטה המזרחית (בפאתי דמשק). מסעותי הובילו אותי גם לאיזורים המזרחיים של חומס וא-רקה. כשהגיעו הסלפים, לא ראיתי אפילו פעם אחת אנשים חוגגים. אינני אומר שאנשים כעסו, אך קבוצות אלה לא היו פופולריות במיוחד. אנשים הם נגד המשטר וקבוצות אלו הן נגד המשטר. נוכחותם מילאה ואקום".

מה איפשר לכוחות הסלפיסטים וקבוצות אחרות לקבל חשיבות לאחר המהפכה?

"במשך 30 שנים מפלגת הבעת' הנהיגה פרוייקט שמטרתו ריסוק כל החיים הפוליטיים בסוריה. כך, כשהחלה ההתקוממות, לא היו לנו ארגונים פוליטיים משמעותיים, רק אנשים בודדים פה ושם. האיסלאם במדינתנו הוא הגבול התחתון של העוני הפוליטי. כשאין לך חיים פוליטיים אנשים ינועו לפי הרובד הנמוך ביותר של קהילה מדומיינת שקיים. במובן העמוק יותר של זהות, זוהי דת. כשיש לך חיים פוליטיים ותרבותיים, אתה יכול להקים איגודים מקצועיים, תנועות שמאל ואנשים יכולים להתארגן סביב מגוון רחב של זהויות, אבל כשאתה מרסק לחלוטין את הפוליטיקה, כשחיים פוליטיים למעשה כלל אינם קיימים, הזהות הדתית משגשגת.

הרשה לי לתת לך כדוגמא את הכורדים הסורים. לאורך שנות שלטונה של מפלגת הבעת' הם עברו מניפולציות, פולגו ואף נשלל עצם קיומם כעם הכורדי במה שכונה "הרפובליקה הערבית של סוריה". למרות כל זאת, כורדים הורשו להתארגן פוליטית. אף לא מפלגה פוליטית אחת שלהן חוסלה. כשהייתי בבית הסוהר, חברים רבים שלי היו מארגונים פוליטיים כורדיים. הם בילו בכלא לכל היותר שנה או שנתיים. לעולם לא 15 או 20 שנה.

מפלגת הבעת' ריסקה את החיים הפוליטיים כולם לערבים סורים, כולל מפלגות האחים המוסלמים. כשהתעמתו עם המהפכה הסורית, הם שאפו לרסק גם אותה והתוצאה היא דעא"ש. דעא"ש אינה ביטוי של המהפכה הסורית, היא ביטוי של התפוררותה של החברה הסורית ושל החברה העיראקית לפני כן".

בשאר אל-אסד החל לצייר את עצמו כשותף נאמן של המערב במאבקו בטרור. מהן ההשלכות המשתמעות מקבלה של טענה זו?

"נראטיב המלחמה בטרור שאסד אימץ מבוסס על מדינות המעצימות אותו ומעצימות את החזקים על חשבון החלשים. נראטיב זה מחליש את אלו שכבר חלשים, ולכן בחר להשתמש בנראטיב זה על מנת לייצג את עצמו מול העולם כשותף במאבק נגד הטרור.

אינני חושב שיש דבר דמוקרטי או פרוגרסיבי כלשהו בנראטיב הזה או בפרקטיקות והמוסדות הקשורים למסגרת זו של המלחמה בטרור. הסיבה שהעולם שרוי כעת במשבר היא שהנראטיב הגלובאלי המרכזי היום איננו דמוקרטיה, צדק, סוציאליזם או אפילו ליברליזם – זה הכל סביב ביטחון והגירה. המשמעות של הדבר היא שטראמפ עדיף על קלינטון, מארין לה-פן עדיפה על הולנד. המשמעות של זה היא שפשיסט תמיד עדיף על דמוקרט, וכמובן המשמעות היא שאסד עדיף על האופוזיציה.

קבלה של נראטיב הטרוריזם הזה הופך אנשים כמונו, שהיינו פעילים במהפכה בשלב הלא אלים שלה ולאחר מכן גם במאבק החמוש, לבלתי נראים למעשה. כל אלו שמתנגדים למשטר הם דעא"ש – כפי שבשאר אל-אסד עצמו אומר – והאפשרות היחידה האחרת היא הוא. אימוץ נראטיב המלחמה בטרור מחליש ומוחק אנשים כמונו. הוא מוחק ארגונים ואקטיביסטים שמאלנים, דמוקרטים ופמיניסטים בעוד הוא מעצים את המשטר ואת הקיצונים".

עכשיו כשהרבה אנשים חשים ניכור מהארגונים האיסלאמיים לאחר שחזו בזוועות שביצעו באיזורים רבים, האם יש סיכוי לכוחות חילוניים לזכות מחדש בתמיכת הציבור?
"כן, יש לנו סיכוי, אך רק במידה שמשטרו של אסד לא יהיה יותר בתמונה. על מנת שנהיה אלטרנטיבה אמיתית במדינה, בשאר ומשטר החונטה שלו שרצח מאות אלפים מבני עמנו לא יכול להשאר כאן. אני איש שמאל ואתאיסט אך לא אלחם בדעא"ש אם מאחורי גבי תשים את ידך בידו של בשאר אל-אסד.

אם ההצעה היא 'בואו נתמקד בהבסת דעא"ש ורק אחר כך אולי הוא עוד יישאר בתמונה', לא אעשה זאת. אותו אחד שעינה, השפיל, רצח וביזה את בני עמי – בשאר אל-אסד  – הוא פושע שעליו לשאת באחריות מעשיו. אחריות זו תהווה בסיס לחילונים, לאומנים ודמוקרטים להוות תחרות מול כוחות איסלאמיים מן הזרם המרכזי כמו האחים המוסלמים ולהלחם בקבוצות ניהיליסטיות כמו דעא"ש. בשאר אל-אסד ודעא"ש כאחד הם כוחות קיצוניים שיש למגר על מנת לבנות סוריה חדשה המכילה את כולם.

אני לא אומר שהכל יהיה בסדר ברגע שהקבוצות האלה ייעלמו. יהיו בעיות עצומות שיש לטפל בהן בתוך החברה הסורית. אבל ברגע זה אין לנו בעיות בסוריה – יש לנו טרגדיות, יש לנו מעשי טבח, יש לנו מצבים הומניטריים מחרידים, יש לנו מדינה וחברה הרוסות. כשבשאר אל-אסד ודעא"ש ייעלמו אנו יכולים לקוות לדינמיקה של בנייה מחדש ופיוס שבה סורים יוכלו להרכיב מחדש את המדינה שלהם, אבל כל עוד הוא נשאר, זה לעולם לא יהיה אפשרי".

מה תאמר לאלו שמסכימים כי בשאר אל-אסד הוא אכן רודן, אך טוענים שהוא הרע במיעוטו מול דעא"ש ושעליו להשאר בשלטון כדי לשמר יציבות?

"בכנות, לנו כסורים, דעא"ש הוא הרע במיעוטו. הם רצחו אולי 10,000 איש כאשר אסד רצח מאות אלפים. שאל את עצמך איך מישהו מוכן לקבל מצב כזה. האם אתה יכול לדמיין שעוד 10 או 15 שנים, לאחר שתרוסק כל אופוזיציה, הבן של בשאר אל-אסד ימשיך את השלטון אחריו? כמה נורא, כמה נפשע, אם בשאר אל-אסד ישרוד לאחר שרצח מאות אלפי בני אדם, הגלה כ- 5 מיליון נוספים, עקר ממקומם בתוך סוריה כ- 6 מיליון והזמין את האיראנים, הרוסים ומיליטנטים שיעים מהעולם כולו לפלוש לסוריה. אם פושע מתועב כזה ישרוד וישמור על כוחו הפוליטי, העולם יהיה מקום רע בהרבה עבור כולם".

מה דעתך על האפשרות של התערבות מערבית בסוריה?

"ראשית, זוהי מעשייה גמורה שמדינות המערב לא התערבו בסוריה. המציאות היא שהם התערבו באופן מאוד מסויים שמנע מאסד ליפול אבל הבטיח שהמדינה תיהרס. ארה"ב הפעילה לחץ על טורקיה ומדינות אחרות בשלב מוקדם מאוד לא לסייע באופן מכריע לאופוזיציה. בכך למעשה הטילו מדינות אלו וטו על הפלת משטר אסד  בכוח. תוך כדי כך, כפי שאנו רואים, אין להם כל בעיה לצפות כיצד המהפכה הסורית מרוסקת בכוח.

ארה"ב גם ניהלה את המשא ומתן השפל שלה עם סוריה בעניין הנשק הכימי ב- 2013 – משא ומתן שפתר בעיה גדולה עבור ארה"ב, רוסיה, ישראל ומשטר אסד, אך לא עשתה דבר עבור העם הסורי. ארה"ב אף הנהיגה את קבוצת המדינות "ידידות העם הסורי" שלאחר מכן נדחקה לשוליים ובסופו של דבר פורקה. אנשי שמאל במערב צריכים לדעת זאת: בדרכים רבות האמריקאים תמכו בבשאר אל-אסד. ארה"ב סייעה ליצור מצב בו סוריה תקרוס אל כאוס, אך המשטר יישאר בשלטונו".

אם תהיה התערבות צבאית להפלת משטר אסד היום, האם תתמוך בה?

 "אני רוצה לראות את אסד תלוי עכשיו, לא מחר. אך צריך להיות חזון כאשר אבן הפינה שלו היא לשנות באופן מהותי את האווירה הפוליטית בסוריה – בניית סוריה חדשה המבוססת על הכלת כל חלקיה ובעלת רוב חדש. כדי לבנות רוב כזה, יש קודם כל להדיח את בשאר אל-אסד ולהלחם בדעא"ש כאחד. דבר זה יסייע לעלאווים להיות עצמאיים ממשטר אסד ויבודד את הקיצונים מתוך הסונים. זה יהיה טוב גם לנוצרים ולדרוזים ומיעוטים אחרים ויסייע ללכד אותם סביב נושאים המתעלים על הפילוג הכיתתי. יש בינינו אנשים סונים שעד רגע זה מסרבים להיות מזוהים עם הפלג שלהם. ישנם אנשים רבים כמוני המעוניינים בשינוי אמיתי ומוכנים להיות חלק מהרוב הסורי החדש הזה. רק פתרון כזה הוא בר קיימא ויהווה את תחילתו של פתרון המשבר שגורר אליו את העולם כולו כעת.

בסופו של דבר, זהו לא העניין של התערבות נגד אסד. זהו עניין של סיוע לסורים לקבל מחדש בעלות על המדינה שלהם ולעשות דין צדק בפושעים. דעא"ש אינה מפלצת גדולה כפי שהיא מוצגת. ניתן להביסה בקלות. רבים מאיתנו מא-רקה (בירת דעא"ש), מפוזרים כעת בכל העולם, וכולנו מוכנים לחזור ולהלחם בהם, אבל איננו מוכנים לחזור להשתעבד תחת ידיו של אסד. זוהי קליקה וחונטה שרצחה ועינתה בהיקף תעשייתי. תחת החוק הבינלאומי, עליהם לתת את הדין על כך. איננו ממציאים את הדברים. אנו לא מבקשים מאובמה או מהולנד לבוא ולפתור לנו את הבעיות. החוק הבינלאומי הופר פעמים רבות ועל אלו שביצעו זאת לתת את הדין על כך. יש לנו טריבונל מיוחד בהאג ועל בשאר אל-אסד להיות מצוי שם".

האם יש לך תקווה לגבי העתיד של סוריה?

"אנו אנשים נחושים. אנו עדיין מאמינים בכבוד האדם ובעתיד טוב יותר עבור עצמנו ואחרים. יש לנו מטרה וזוהי מטרה צודקת. אני חושב שהמהפכה הסורית שיחררה אותנו מתסביך נחיתות שהיינו בו נוכח שאר עמי העולם. איננו מחכים לאחרים שיפתרו את בעיותנו עכשיו או שיגדירו עבורנו מה צודק ומה הוגן. אנו נאבקים למען עצמאות, ללא אשליות. אנו מלאי תקווה שאנשים נוספים יצטרפו למאבקנו. לא מדובר עוד רק בסוריה, אלא בעולם כולו.

תרגום- תומר לביא

 

אודות דעם מפלגת פועלים

דעם מפלגת פועלים מעמידה בפני הציבור פרוגרמה כוללת לשנוי מהפכני של החברה בישראל, המבוססת על שלשה עקרונות בסיסיים – שלום, שוויון וצדק חברתי. דעם מאמינה כי העקרונות האלו אינם יכולים להתממש תחת המשטר הקפיטליסטי הגלובלי, והגשמתם היא חלק מהמאבק למען כינון חברה סוציאליסטית, המקדשת את רווחת האדם ולא את הרווח.