שום דבר לא בוער

החום הגיע לשיא כל הזמנים, אני עומד בצומת בית רימון באמצע היום ומחכה לאוטובוס הממוזג שיציל אותי מהתייבשות. מחשבותי נתונות לנכדתי בת ה- 12 שנמצאת כמה קילומטרים ממני במחנה קיץ של הצופים ביער ציפורי. למי שדאג לי, הכל בסדר גמור. אני הגעתי הביתה בשלום, הנכדה שתתה הרבה מיץ פטל, התקלחה עם חברותיה פעמיים ביום ונהנתה מחוויית המחנאות. אלא שבערערה ובקציר, מדרום ועד צפון, הדברים נראו אחרת, בתים נשרפו והאש השתוללה. המעניין הוא שהפעם לא היה צורך להאשים את "טרור ההצתות". פתאום התברר שהטרוריסט הגדול שגורם לגלי השריפות הקודמות והנוכחיות הוא האקלים המשתנה, ואלו שאחראים לשינויים.

אין זה מונע מממשלת ישראל, כמו גם מידידה הגדול בבית הלבן, לחיות בהכחשה ולהתעלם לחלוטין מהמתרחש סביבם. הנושא המרכזי בחדשות כרגע הוא אהוד ברק, המציע לביבי להירגע ולשתות מים כי החגיגה רק התחילה. ואכן מערכת הבחירות הפכה לחגיגה אחת גדולה, כאשר שני גיבוריה הראשיים, אהוד ברק ובנימין נתניהו, הם זוג חברים מהסיירת שחלקו חוויות, משרות וממשלות, עד שחתול שחור עבר ביניהם.

כל תשומת הלב נתונה עכשיו לחגיגות של ברק בביתו של ג'פרי אפשטיין, לחגיגות של אפשטיין באחוזתו של טראמפ במאר-א-לאגו לפני 20 שנה, לביל קלינטון שטס במטוסו של אפשטיין למעלה מ- 20 פעם, ואפילו לעורך דינו של אפשטיין, אלן דרשוביץ, החשוד שגם הוא השתתף במסיבות של אפשטיין. אלא שאותו דרשוביץ, שהשיג עבור אפשטיין עיסקת טיעון מקלה במשפטו על עיסוק בפדופיליה וסחר בנערות, הוא גם מליץ היושר של בנימין נתניהו, המגן עליו בתיקים 2000 עד 4000. מתברר שנתניהו, התוקף את ברק על שותפותו העסקית עם אפשטיין והשתתפותו במסיבותיו, בעצמו לא התנזר ממסיבות וכיבודים שנערכו עבורו ע"י המיליארדר ג'יימס פאקרד, לא סירב לקבל את תרומתו של המיליארדר שלדון אדלסון שייסד עבורו חנמון, וגם התרועע עם המיליארדר היהודי צרפתי ארנו מימרן, שעמד לדין בפריז בגין הונאת ענק.

שלא יהיה לאף אחד ספק. ברק ונתניהו קורצו מאותו החומר, וגם הגנרל גנץ התחיל את הקריירה הפרטית שלו במיזם הייטק כושל, שהיה אמור להקפיץ אותו ממש לאותו החוג הנוצץ המאגד גנרלים, אנשי שב"כ ומוסד עם מיליארדרים מכל המינים והסוגים. כל אלו חושבים שהעולם שייך להם ולכן מותר להם הכל, כולל הכל, כי העם אוהב גנרלים ומיליארדרים גם אם הם נתפסים עם המכנסיים למטה. ראה למשל את המקרה של אייל גולן, הממשיך למלא אצטדיונים, כי צעירים וצעירות רואים בהתנהגותו הנלוזה חלק בלתי נפרד מהמקצוע. מה שמעניין אותם הוא קול הזמיר הבוקע מגרונו, ולא מה הוא עושה עם איבריו האחרים.

במצב כזה הנסיון לדבר על ההתחממות של כדור הארץ ועל מצב חירום אקלימי הוא חסר תוחלת. באקלים הפוליטי הנוכחי אין עם מי לדבר, מה גם שהפער הפרוגרמתי בין המפלגות הוא אפסי. ההבדלים ביניהם מצטמצמים לניואנסים בין המתמודדים, ולאיזה קליקה של מיליונרים הם משתייכים. בבסיס, כולם אוהבים כסף, והם תאבי שלטון לא כי טובת ה"עם" בוערת בעצמותיהם אלא טובת מקורביהם המיליונרים שיטיבו עמהם לאחר שיפרשו.

לכן שני הנושאים המרכזיים שמכריעים את גורלה ועתידה של החברה הישראלית, הכלכלי והמדיני, נבלעו לתוך החור השחור של הפוליטיקה. הדיונים בתוך המפלגות מתרכזים באיך לא לאבד גובה ולשפר בצועים. בשמאל הוחלפו הראשים, פרץ במקום גבאי, הורוביץ במקום זנדברג, אבל מי שגונב את ההצגה הוא ללא ספק ברק עם סרטוניו והשערוריות שהוא מעורב בהן. עד כה אלו מטילים את צלם על שאר המועמדים. מרצ עשתה סיבוב פרסה ונבהלה מ- 40,000 קולות הערבים שהצילו אותה מחידלון, והורוביץ אמור לקבור אותה עמוק בתוך מפלגת העבודה ולהחזיר אותה לימי המערך של מפא"י ומפ"ם. על זה נאמר, עם חברים כאלה לא צריך אויבים.

הרשימה המשותפת הולכת ומתפרקת. ככל שמצטמצם מספר הכיסאות שהיא יכולה לזכות בהן, כך מחמירה המלחמה בין מרכיביה. הבוחר הערבי מתעב את המחזה המחפיר הנגלה לנגד עיניו. הקורבן הנצחי מפלגת בל"ד, שוקלת להתאבד, או תוך כדי ריצת אמוק שתרסק אותה אל מתחת לאחוז החסימה, או שתוותר על התענוג וכלל לא תרוץ, כפי שמפצירים בה אנשי עזמי בשארה ובאסל גטאס. ללא קשר מי ממפלגות השמאל או הערביות תחצה את אחוז החסימה, תוצאת הבחירות המסתמנת היא ממשלת אחדות לאומית, כפי שציינתי במאמרי הקודם. גם הממשלה הבאה תמשיך להתנכר למשבר האקלים, ואסדות הגז ימשיכו להזרים את הגז המזהם אל החוף, ובדרך להעשיר את יצחק תשובה ונובל אנרג'י. התחלואה במפרץ חיפה תמשיך לעלות והמשרד לאיכות הסביבה ימשיך לעזור למפעלים המזהמים.

למותר לציין שגם המפגעים התברואתיים והזיהום ביישובים הערבים ימשיכו באין מפריע. חוסר המודעות המשווע לאיכות הסביבה, והזלזול המוחלט בחיפוש אחר פתרונות למפגעים הפוגעים באופן הקשה ביותר באיכות החיים של התושבים הערבים, לא זוכה להתייחסות של אף מפלגה, משותפת או אחרת. ובאשר לגדה המערבית, זיהום האוויר, השפכים הנוהרים הישר לתוך הנחלים, המזבלות הפתוחות והעדר השקעה בתשתיות חיוניות, מעיקים עוד יותר על תושביה הסגורים בין כותלי גדר ההפרדה.

פתרון הבעיות הבוערות האלה, תרתי משמע, דורש שיתוף פעולה הדוק בין כלל האזרחים הערבים והיהודים בתוך ישראל, ובין האזרחים הפלסטינים והישראלים משני צדי גדר ההפרדה הארורה. ישראל בנתה גדר, מחסומים וכבישים עוקפים, והיא מצליחה לכפות את ריבונותה בעזרתה הנדיבה של הרשות הפלסטינית, ובתמיכה הנחרצת של הבית הלבן. אלא שבעיות איכות הסביבה, זהום הקרקע ומקורות המים, זיהום האוויר, התחלואה, ואפילו העוני לא ניתנים לעצירה מאחורי שום גדר, גבוהה ככל שתהיה.

האקלים מאחד את גורלם של פלסטינים וישראלים, ובעיית זיהום האוויר חוצה את הגדר ממש כשם שאלפי עובדים פלסטינים גונבים את הגבול בחיפוש אחר פרנסה כדי להינצל מהעוני והרעב שגזרו עליהם ממשלות ישראל. האלטרנטיבות למדיניות הכלכלית והסביבתית הקיימת מהוות מפתח להבנה, שלום ודו קיום בין ישראלים ופלסטינים. הכלכלה הירוקה הבנויה על אנרגיות מתחדשות, כלכלה שיתופית, ופיתוח טכנולוגי השווה לכל נפש הם שיעמדו בבסיס של כל הסדר שלום עתידי.

מפלגת דעם, העומדת מאחורי הרשימה לכנסת "כלכלה ירוקה – מדינה אחת", החליטה לשוב ולהעמיד את עצמה לבחירה לא כדי לשפר ביצועים או לשריין לעצמה מקום באחת הפלטפורמות הקיימות. אנו עושים זאת כדי לחדד את המסר שלנו, שעל שתי החברות, הישראלית והפלסטינית, לאמץ לעצמן את יסודות הכלכלה הירוקה כמצע חברתי וכלכלי שיעמוד בבסיסו של כל פתרון מדיני. אנו קוראים לבוחרים ערבים ויהודים להתאחד מאחורי מסר פוליטי וסביבתי משותף. אנו רואים בפעולה משותפת למען קידום האנרגיה הסולרית, המעבר לתחבורה שיתופית ונקייה, מיחזור וצמצום האשפה, וסילוק של מפגעים תברואתיים ומפעלים מזהמים, בסיס של חברה דמוקרטית, שוויונית וצודקת.

מול חוק הלאום, מול ההסתה הלאומנית, מול העדפה של העשירים על פני צרכי החברה כולה, אנו מעמידים מסר של סולידריות סביבתית ופוליטית. מדובר במאבק משותף למען הצלת כדור הארץ מהתחממות הגלובלית, והצלת החברה הישראלית מהדרדרות אל עבר משטר אפרטהייד. מה שנדרש הוא שילוב כוחות עם העם הפלסטיני למען עתיד משותף הבנוי על מסגרת מדינית אחת, חוקה אחת, פרלמנט אחד והזכות של כל אזרח לבחור ולהיבחר. מי שרוצה להציל את כדור הארץ חייב להציל את החברה הישראלית מפני המגמות הפשיסטיות בתוכה, ואת העם הפלסטיני מהכיבוש. מי שמפריד בין המאבק הסביבתי והמדיני פוגע קשות הן בדמוקרטיה והן בסביבה.

Avatar

אודות יעקב בן-אפרת