שלום בימי קורונה

בלוויית אשתו ושני בניו ביבי נתניהו עושה את דרכו לטקס החתימה על הסכם השלום עם איחוד האמירויות ובחריין. שעות ספורות לפני המראתו הוא הטיל סגר על ישראל, במטרה להשתלט על מגפת הקורונה לאחר שמנהלי בתי החולים הניפו דגל אדום. נתניהו מותיר מאחוריו מיליוני אזרחים ישראלים מותשים וכועסים, ובנוסף, מיליוני פלסטינים המתוסכלים מכך שמדינות ערב פשוט דלגו מעליהם בדרכם לנורמליזציה עם ישראל. המנטרה הישנה נושנה "שלום תמורת שלום" אכן הוכיחה את עצמה, ניתן ליצור יחסים עם מדינות ערב תוך דילוג על השאלה הפלסטינית.

אך משום מה השלום האזורי של נתניהו לא מצליח להלהיב את הציבור הישראלי. הוא שופט את נתניהו לא על פי תעלוליו המדיניים אלא על פי תוצאות טיפולו בקורונה, וכאן הוא מקבל ציון נכשל. ישראל הפכה למדינה עם מספר הנדבקים הגבוה בעולם, והיא גם המדינה הראשונה המטילה על אזרחיה סגר כללי שני, על כל המשמעויות הכלכליות והחברתיות שלו. ביבי ראה בעיני רוחו תסריט אחר לחלוטין. מהרגע שהסגר הראשון הצליח להוריד את התחלואה לחולים בודדים, הוא מיהר להתפאר בהישגיו, ומייד התפנה לתכנן את פירוק הממשלה המשותפת עם כחול לבן וללכת לבחירות חדשות, כשהוא מקבל עידוד מהסקרים.

מטרתו הראשית של ביבי הייתה ונשארה אחת ויחידה, לסכל את המשפט נגדו באמצעות בחירות חדשות שבהם יקבל רוב מוחלט בכנסת. זה, כך חשב, יאפשר לו לחוקק חוק המציל אותו מהמשפט, תוך כדי יידוי בליסטראות כלפי הפרקליטות וצוות השופטים המחכה לו בבית המשפט המחוזי בירושלים. התירוץ לפיזור הממשלה היה התקציב. אי העברתו היה מביא לפיזור אוטומטי של הכנסת, ולקראת סוף אוגוסט היינו אמורים להיות בתחילתו של מסע בחירות נוסף. לקורונה היו תכניות אחרות. בין סוף הסגר לבין התאריך האחרון להעברת התקציב ופיזור הכנסת, זו זקפה את ראשה ביתר שאת. מספר הנדבקים הכפיל את עצמו משבוע לשבוע, דעת הקהל הישראלית מאסה בבחירות, ואפילו נתניהו נאלץ להבין שתוצאות הבחירות בזמן שמספר החולים עולה על 4000 ליום לא ייטיבו עמו בקלפי.

מרגע זה התחילה הספירה לאחור. ללא קלפים פוליטיים רבים, החלה הנפילה המטאורית של ראש הממשלה הנצחי של ישראל. בחירות כרגע לא באות בחשבון כי הפופולריות שלו נמצאת בצניחה חופשית. את המשפט אין הוא יכול לבטל כי כחול לבן ושר המשפטים אבי ניסנקורן לא מוכנים להשתתף במסע ההשמצות והכזבים נגד מערכת המשפט. הקלף האחרון שנותר לו הוא ידידו דונלד טראמפ. הטקס בוושינגטון הוא ללא ספק גם מתנת בחירות יקרה מפז לדונלד טראמפ, שמעניקים לו נתניהו ויורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמן. בן סלמן הפך בארה"ב לאישיות בלתי רצויה בגלל אחריותו לרצח העיתונאי ג'מאל חשוקג'י, והוא פועל באמצעות שליחיו – איחוד האמירויות ובחריין.

אלא שגם טראמפ, כמו נתניהו, הפך לקרבן הקורונה, ועלול לאבד את כסאו בבחירות לנשיאות בעוד פחות מחודשיים. אם הציבור בישראל לא מתרשם במיוחד מהשלום האזורי החדש, הרי העם האמריקאי חי בטראומה עקב הרשלנות הפושעת של ממשל טראמפ בטיפול במגפה. למעלה מ- 6 מיליון חולים מאומתים, כמאתיים אלף מתים עד כה, וארבעים מיליון מובטלים, מהווים עדות טרגית למצב שארה"ב נקלעה אליו. הכתובת היחידה לקטסטרופה הכלכלית והבריאותית היא דונלד טראמפ, ושום הסכם שלום לא יכול למחות אותה. כל יום מתפרסמים ספרים ועדויות על התנהלות הנשיא, וכולם מעידים על אדם נרקיסיסט, בור, שקרן פתולוגי, סכסכן ודמגוג, שמוכן לעשות הכול כדי להחזיק בשלטון. בעוד שמנהיגי העולם בזים לטרמפ הוא מוצא נחמה במנהיגים מפוקפקים כמו נתניהו עם שלושה כתבי אישום, ונסיכים ערבים, אשר נתלים בטראמפ שיציל אותם מעמיהם.

בזמן שנתניהו ישתתף בטקס בבית הלבן, העם האמריקאי מנסה לעכל איך ייתכן שהנשיא שלו מודה בשיחה מוקלטת עם העיתונאי הוותיק בוב וודוורד, שהוא ידע כבר ב- 7 לפברואר שנגיף הקורונה הוא קטלני פי חמש מהשפעת, והסתיר את הסכנה מהציבור האמריקאי בטענה ש"הוא לא רוצה ליצור פניקה". בהופעותיו הפומביות טרמפ הציג את המגפה כלא יותר מקנוניה שרקחו יריביו הדמוקרטים בעזרת הסינים. וגם עכשיו במקום להתרכז במיגור המגיפה, טראמפ מעדיף להתרכז בנושאים המשסעים את החברה האמריקאית, כמו היחס כלפי השחורים, זלזול ביכולת של הדמוקרטים לטפל בפשיעה, ולהזהיר את תושביהם הלבנים של העיירות בשולי הערים הגדולות שאם הדמוקרטים ינצחו בבחירות, השחורים יפלשו לשכונותיהם. כך נחלץ נתניהו לעזרת אדם מושחת, מיזוגן, שקרן וגזען, שהטיל אסון על ארה"ב. למעשה גורלו של נתניהו תלוי בתוצאות הבחירות הקרובות בארה"ב. בחירתו האפשרית של מועמד הדמוקרטים ג'ו ביידן ונפילתו של טראמפ יהיו מכה פוליטית אנושה לנתניהו ולשותפיו מהמפרץ.

הבחירות בארה"ב הן מהגורליות ביותר שידעה המדינה מזה שנים רבות. זוהי בחירה בין מיסטיקה ותיאוריות קונספירציה לבין מדע; בין שמרנות דתית לבין ליברליות נאורה; בין גזענות לבין שוויון אזרחי; בין אסון אקלימי לבין כלכלה ירוקה; בין תרבות של שקר לבין תרבות של אמת; בין פערים חברתיים אדירים לבין סולידריות חברתית; בין סקסיזם לבין זכויות שוות לנשים; בין אלימות משטרתית כלפי שחורים לבין אכיפה שוויונית; בין עיתונות חופשית לעיתונות מטעם; בין האינטרסים של וול סטריט לבין האינטרסים של מיין סטריט. נתניהו בחר צד, על כל המשתמע מכך. אם טראמפ ינצח, ינצחו גם כל אותם ערכים מעוותים שנתניהו מטיף אליהם, נגד הפלסטינים, נגד הערבים, נגד השמאל, נגד שלטון החוק והמשפט, ונגד חופש העיתונות.

אולם בינואר הקרוב, כאשר יפתח משפטו של נתניהו, קיימת אפשרות סבירה שנעמוד בפני מציאות פוליטית, אזורית ובינלאומית שונה לחלוטין. כניסתו של ג'ו ביידן לתפקיד תהווה ללא ספק מכה לדרכו של נתניהו. באותו זמן הוא יצטרך להתמודד במשפטו עם 180 עדים, הכלכלה הישראלית תלקק את פצעי הקורונה, והציבור יתקשה לציית להנחיות הממשלה. אם בנוסף הוא יאבד את התמיכה הבלתי מסויגת של טראמפ ומקורביו, נוכל לומר בלי נדר, ברוך שפטרנו.

מכאן דעם מגישה הצעה למחנה "רק לא ביבי" המפגין באדיקות מול ביתו בבלפור. במקום להתיש את עצמכם בהפגנות, שמי שמרוויח מהן הם רק "האחים" בנט ולפיד, תשקיעו את כל האנרגיה בבירור פוליטי פרוגרמתי עמוק ואמיתי סביב השאלה – איך הגענו עד הלום. זהו בדיוק חשבון הנפש שעושה היום החברה האמריקאית. היא אינה מניפה את דגל הלאום אלא את הסיסמה Black Lives Matter ומפילה את האנדרטאות של גיבורי העבדות. נפילתו של ביבי מותירה חור פוליטי, רעיוני עמוק מאוד, ולא נראה כיום באופק שום גורם רציני שמסוגל למלא אותו.

השאלה שצריך להתמודד אתה פשוטה: באיזה מדינה אנחנו רוצים לחיות? מדינת אפרטהייד, מדינה של פערים חברתיים ענקיים, מדינה ללא רשת בריאות וחינוך שוויונית, מדינה של גזענות והדרה, או מדינה של סולידריות חברתית, שיוויון ודמוקרטיה? אין כרגע דיון רציני על השאלות האלה בזירה הפוליטית, כאשר הגישה הטוענת שלא משנה מי יבוא במקומו, העיקר שביבי יסתלק, היא מוטעית ובעיקר מסוכנת. אם מי שיבוא במקום ביבי ימשיך את דרכו, אפילו תוך כדי "כיבוד שלטון החוק", הוא לא יפתור את בעיות היסוד של החברה הישראלית אשר הצמיחו את ביבי, ואפשרו את כהונתו כל כך הרבה שנים. כל מי שמתיימרים להחליפו הם או שותפיו בפועל היום, או שהיו שותפיו בעבר ליישום מדיניות שמותירה אותנו עם "שלום אזורי", אל מול מלחמה מול הפלסטינים. הדילוג מעל השאלה המושתקת הזו, קורעת את החברה הישראלית לגזרים.