של מי בעצם הארץ הזאת?

ערב יום הזיכרון.

image001

בשעה 18.00 נכנס הסגר לתקפו ונאסרה כניסתם של תושבי הגדה.

יוצאים מכלל זה הם תושבי ירושלים ובעלי אישורים מיוחדים.

הפועלים המועסקים באזור התעשייה עטרות נמנים בין היוצאים מהכלל. אבל אסור לטעות ולחשוב שהאישורים ניתנים להם מדאגה לפרנסתם ורווחתם. האמת הסמויה מאחורי "הקלה" זו הוא הרצון לא לפגוע ברווחיהם של מעסיקיהם היהודים, של בעלי המפעלים.

מעבר האנשים במחסום משעה שש והילך התנהל בעצלתיים, כשכולם יודעים את הכללים: כיצד להושיט את היד האוחזת בתעודה, כיצד לחלוץ נעליים, לפשוט חגורה ולהניח חפצי מתכת ותיקים במגשי הפלסטיק. החיילים העיפו מבט מנומנם בפרטים שבתעודה, השוו את התמונה לדיוקן העומד מולם וסימנו ביד לאה את כוון היציאה ממתחם הבידוק. הרוטינה המשמימה הופרה ע"י פועל אחד שהיה בדרך למשמרת במקום עבודתו. הוא בלבד חרג משורת בעלי התעודות הכחולות/המיוחסות. התעודה הירוקה שלו שהוגשה לחיילים בצמוד לתסריך (=אישור המעבר) גרמה לעיכוב ההליך ובלבול החייל שבדק ארוכות את הכתוב בנייר וברר עם הממונים אם אמנם.

בעודו מחכה סיפר האיש שהוא מועסק במשחטת עופות בעטרות, שיום עבודתו הוא למעשה לילה – מערב עד שחר, 12 שעות כל יום, חמישה ימים בשבוע וששכרו החדשי 4,000 ₪. לא, אין לו זכויות אמר. אבל החלופה רעה יותר, החלופה היא אבטלה.

האיש, ששניים מילדיו סטודנטים נאלץ לשעבד את הווה חייו למען עתיד ילדיו. וכשסוף-סוף יצא מהעבר האחר של עמדת הבידוק, הרים את היד האוחזת באישור ואמר : "זה שווה לי הכול".

על רקע הסגר לרגל יום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל ויום העצמאות הנושק לו, על רקע מראה האנשים הנשים והטף העומדים בסבלנות לפני המחסום, על רקע העזובה והדלות שהם מציאות יום-יומית ברחבי פלסטין, על רקע חוקי הכיבוש המפלים בין אדם לאדם ובין דם לדם בשל דת ומוצא, מהדהדים דברי של ראש הממשלה בברכתו למשתתפי חידון התנ"ך וראשון להם הזוכה, שהוא כאחרים הגיעו מארצות רחוקות: "ארץ ישראל היא הארץ שלכם – היא הארץ של כל היהודים" שבהבל פיו, כמו גם במדיניותו, ניכס את הארץ הזו מהים ועד הירדן להיות נחלתם של יהודים בלבד ונישל מהאדמה ומזכויות אדם כל מי שאינו בן ברית.

 

אודות תמר פליישמן