תפקיד הפועלים במהפכה המצרית: מובילים בכיכר, שוליים בזירה הפוליטית

הרצאתו של אסף אדיב בסמינר הרעיוני של דעם – נצרת, יוני 2012

תפקיד הפועלים במהפכה המצרית: מובילים בכיכר, שוליים בזירה הפוליטית. הרצאה שנתנה בסמינר דעם הרעיוני – נצרת יוני 2012 

פריצת המהפיכה במצרים, ב-25 בינואר 2011, הנה בעלת השפעות מרחיקות לכת על מציאות האזור והעולם כולו, בהווה ובעתיד. עממית שבה השתתפו כל שכבות האוכלוסיה, ללא יוצאים מן הכלל. מעורבות תושבי שכונות העוני של קהיר בהפגנות של מידאן אלתחריר, באותם 18 יום מכריעים, תועדה, ואין עוררין על כך שמילאה תפקיד מכריע ביצירת מסה קריטית. היא גם זו שמנעה את דיכוי ההפגנות מידי הבריונים (אלבלטגייה) באירוע שנחרט בזיכרון כמערכת הגמל (מווקעת אלג'מל). אך חשובה יותר, גם מן הבחינה האסטרטגית, היתה מעורבותם ותרומתם של הפועלים, לא רק בשנים שקדמו למהפכה, אלא אף ברגע המכריע שבו החליטה הנהגת הצבא להדיח את הנשיא מובארכ ולהעניק על ידי כך להמונים המהפכניים את תחושת הניצחון הנובעת מהדחת הדיקטטור הכל יכול (1).הפרשנים מכנים את המהפכה "מהפכת השבאב" או "מהפכת הפייסבוק", אולם בפועל מדובר במהפכה.

עלאא כמאל, פעיל שמאל מצרי ממפלגת התחאלוף אלשעבי אלאשתראכי (האיחוד העממי הסוציאליסטי), אמר בשיחת טלפון, כי למיטב הבנתו, המשטר המצרי יכול היה להתמודד עם ההפגנות במידאן אלתחריר, אך לא היה בידו לעמוד בפני החשש מפני גל שביתות בכל רחבי מצרים. ומכאן ששביתות העובדים, אשר החלו ב-8 בפברואר (שלושה ימים לפני נפילת מובארכ), היוו נדבך משמעותי בדרכה של המהפכה (2).

פרופ' ג'ואל ביינין, חוקר מוביל של הפוליטיקה המצרית בכלל ושל תנועות הפועלים במצרים בפרט, כתב, כי מיד עם תחילת ההפגנות בסוף ינואר, החליט השלטון לסגור את בתי-הספר והמפעלים למשך כמה ימים, על-מנת למנוע מאנשים את היציאה מן הבית. ביום א', ה-6 בפברואר, הודיע השלטון על חזרה לעבודה, בניסיון ליצור תחושה של "עסקים כרגיל". השביתה שהוכרזה יומיים לאחר מכן באמצעי התחבורה של קהיר: עובדי הרכבות ועובדי הנמלים של תעלת סואץ, שאליהם הצטרפו גם עובדי חברת החשמל ועובדי מפעל הטקסטיל באלמחלה אלכוברא, יצרה מציאות משברית שאילצה את השלטונות להכיר בכוחה של המהפכה (3).

עם זאת, תרומתו החשובה והמרכזית של מעמד הפועלים בהפלת מובארכ כמעט שלא זכתה לתשומת-לב פומבית. תנועת הפועלים הוסטה, אם כן, לשולי הכיסוי התקשורתי והמאבקים הפוליטיים, שמאפיינים את מצרים החל מה-11 בפברואר 2011, ואיבדה במידה מסוימת את התנופה שאפיינה אותה עד לתחילת המהפכה. מצב זה השפיע לרעה הן על הליכי חקיקה בנושא עובדים והן על הפילוג שנוצר בקרב תנועת הפועלים המאורגנת-העצמאית-החדשה שליוותה את המהפכה.

בהרצאה זו אנסה להשיב לתנועת הפועלים המצרית מקצת הכבוד והחשיבות שיש לה, להערכתי, בתוך מקבילית הכוחות בתנועה המהפכנית ולמפות את הכוחות השונים בקרב תנועת הפועלים. ללא כל ספק יש במהפכה המצרית

עמודים: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10

תגיות:

אודות אסף אדיב

אין תגובות

החל תגובות לפוסט זה ותהיה הראשון להגיב!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*