אביב ירדני מלכותי

מאות אלפים שטפו את רחובות ממלכת ירדן לאורכה ולרחבה, כדי למחות נגד העלאת המיסים, הטלת מס קניה על מוצרים בסיסיים, והעלאת מחירי הדלק, וכדי לדרוש לפטר את ראש ממשלת ירדן, האני אל מולקי. אלפי צעירים התקבצו כל ערב בכיכר "אל-ראבעה" בעמאן והפגינו בעקשנות במשך שישה ימים. ביום השביעי שבתו ממלאכת ההפגנות, רק לאחר שדרישותיהם מולאו אחת לאחת. המלך הביע את הבנתו לדרישת המפגינים, השוטרים שמרו על מרחק בטוח, האני אל- מולקי פוטר, ובמקומו מונה עומר אל-רזאז שמיהר לבטל את חוקי המס החדשים, וגם סעודיה נחלצה לעזרת המלך והבטיחה 2.5 מיליארד דולר. נראה כי הממלכה חוזרת לשגרה. אך למרות שהמלך עבדאללה נענה מיידית לדרישה הציבורית, והמלך סלמן שפך צוננים על הבערה, "השגרה" הירדנית מתוחה מאוד. מתחת לשגרה רוחשות גחלים שכלל לא כבו.

כאשר נשאלו צעירים שאירגנו את ההפגנות לגבי השתייכותם המפלגתית הם השיבו פה אחד – אנחנו ממפלגת הפייסבוק. בכך הם ממשיכים את גלי מחאת הפייסבוק שקמו ברחבי אירופה, ארה"ב, העולם הערבי, ואפילו בישראל של קיץ 2011. צעירים אלו דאגו להבהיר חד משמעית כי האביב הירדני שונה מהאביב הערבי, הוא לא באמת אביב בכלל, הוא בסך הכל תנועת מחאה עם דרישות כלכליות מוגדרות, אשר מימושן יבשר את סיומה.

השם המפורש של הוד מעלתו כלל לא עלה על דל שפתם של מי שגדשו את הככרות, רק שמו של ראש הממשלה הרשע. אולם הכל בירדן יודעים שראש הממשלה לא נבחר ע"י העם ולא קיבל את אישור הפרלמנט, אלא הוא מונה ע"י המלך, בעל הסמכות העליונה בממלכה. למרות שצעירי הפייסבוק דאגו לצמצם את מחאתם לנושאים כלכליים, והבהירו חזור והבהר שהם אינם חובבי האביב, המלך לא השתכנע. כדי להגן על כסאו הוא מיהר למלא אחר דרישותיהם וביטל את כל הגזרות. הפתגם אומר "אם הוא הולך כמו ברווז, ושוחה כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז" סימן שהוא אכן אביב.

מה ש"מחשיד" עוד יותר את תנועת המחאה הירדנית כתנועה אביבית היא ההזמנה הבהולה של המלך עבדאללה אל החצר הסעודית, שם התכנסו זקני המפרץ ומיהרו לפתוח את הארנקים. אין זה סוד שהסיבה היחידה שגורמת לסעודיה להחלץ לעזרת משטרים ערבים היא הפחד מהאביב: לכן היא מימנה את ההפיכה הצבאית נגד ממשלתו הנבחרת של מוחמד מורסי במצרים, ודאגה לחמש מיליציות איסלמיות כדי לחסל את התנועה הדמוקרטית בסוריה. הפחד הסעודי שירדן השכנה מצפון תסלק את המלך מכסאו ותצטרף לתימן שכנתה מדרום, הניע אותה לפעול, ומייד.

תרומתה של סעודיה למשבר הכלכלי הפוקד את ירדן, שאילץ את המלך להטיל על נתיניו מיסים, לא תסולא בפז. המעניין הוא שיורש העצר הסעודי החליט לסייע לירדן למרות שהוא כועס על המלך הירדני מכמה סיבות: עבדאללה לא הצטרף לחרם הסעודי על קטר, והוא לא מוכן להיות שותף לשלום האזורי של טראמפ ולוותר על אחיזתו כאחראי על המקומות הקדושים בירושלים. מן הנודעות הוא שמי שממאן למלא את דרישות הנסיך הסעודי הצעיר מוענש באופן מיידי והסיוע הכספי פסק. אולם, הפעם נראה כי העונש היה חמור מדי, ופעל כבומרנג על סעודיה.

מי שנושף בעורפה של הממלכה ההאשמית היא קרן המטבע הבינלאומית, שדרישותיה מהמשטרים הערבים הנאנקים תחת חובות כבדים, להקשות על העם הפשוט, לקצץ סובסידיות על מצרכי יסוד ולהעלות מסים כדי לאזן את התקציב הלאומי – הן שחוללו בעקיפין את האביב הערבי. ירדן קיבלה באוגוסט 2016 הלוואה בסכום של 723 מיליון דולר, בתנאי שתוריד את החוב ביחס לתוצר הלאומי מ- 95% ל- 77% עד שנת 2021.

למעשה ירדן, כמו מצרים, תוניסיה וסוריה לפניה, היתה על סף פשיטת רגל. וכאשר אחוזי האבטלה גבוהים במיוחד ומיליוני צעירים לא מוצאים עבודה ואין להם עתיד, הגזרות הכלכליות הופכות לחומר נפץ חברתי. כאשר הוא מתפוצץ הוא גורם לסילוק המשטר שמאבד את סיבת הקיום שלו, והיא לשרת את אזרחיו. ידוע שההלוואות הניתנות בתנאים דרקוניים ע"י קרן המטבע לא מגיעות אל האזרחים. הן מזינות את צרכי המנגנון הפקידותי, מנגנוני הביטחון והאליטות הכלכליות המקורבות לשלטון. זה מה שגרם לנפילתם של המשטרים הערבים, וזה מה שמאיים על המלך הירדני.

אמנם הצעירים הירדנים לא העלו את סיסמת הקרב של האביב הערבי "העם רוצה להפיל את המשטר", שהדהדה בכל הבירות הערביות, אבל הם כן העלו את הדרישה לשנות את "השיטה" . אמנם החלטת המלך לפטר את ראש הממשלה ולבטל את רוע הגזירות החזירה את הצעירים הביתה, אולם הדרישה לשינוי "השיטה" לא נעלמה, והיא תחזור ביתר שאת אם ינסה המלך להטיל על האזרחים לשלם את מחיר המשבר הכלכלי.

ביטול הגזרות, כמו גם הערבויות הסעודיות, לא פתר את הבעיה אלא רק דחה אותה. אחת הסיבות לכך שהצעירים הירדנים ומעמדות הביניים מסרבים לשאת בנטל הכלכלי היא שהם מודרים מהמרחב הפוליטי. ההשתתפות בבחירות לפרלמנט הירדני עומדת על 30%, ושיטת הבחירות לפרלמנט מחזקת את מעמדם של השבטים הנאמנים למלך ומותירה מקום מוגבל מאוד למפלגות.

במצב שאין אמון בין הממלכה לבין אזרחיה והשחיתות פושה בכל פינה, משמעות הדרישה לשנות את "השיטה" היא הפיכת ירדן למונרכיה קונסטיטוציונית, ביטול סמכויות המלך למנות שרים, וכינון דמוקרטיה שבה האזרח הוא הריבון במקום המלך הכל יכול. הניסיון לחולל רפורמות כלכליות בלי ליצור שיטה פוליטית פלורליסטית ודמוקרטית נועד לכישלון חרוץ.

על כן, מה שקורה בירדן הוא בהחלט המשך של האביב הערבי. עקיפת המשטר הפוליטי הישן ע"י ההתארגנות דרך הרשתות החברתיות, השאיפה של הצעירים המשכילים ומעמדות הביניים להחליף את המבנה השבטי החמולתי במבנה חברתי מודרני, פתוח ודמוקרטי, הן מגמות העוברות על כלל העולם הערבי, והן עומדות בבסיס המהפכה הדמוקרטית הגדולה שפוקדת אותו. זוהי מהפכה אשר לא תפסח על איראן או על סעודיה, גם אם היא דוכאה בכוח במצרים, ובסוריה הגיעה למימדים של טבח והרס המוני.

מדינות המפרץ מחד, ואיראן ועושי דברה מאידך, מדכאים ומטביעים את המהפכות האלה בדם כדי למנוע מהאזרחים מבית ומחוץ מלהתקומם. אבל אין בידן לעצור את גלגלי ההיסטוריה. הצעירים האיראנים מאסו במשטר המנסה להכתיב להם את אורח חייהם, המשאיר אותם משכילים אבל מובטלים, ומונע מהם להשתלב בציביליזציה המודרנית בשם הדת והשנאה למערב.

אמנם הצעירים הירדנים נזהרים. הטבח הנורא בסוריה, הדיכוי האכזרי במצרים, המלחמה בתימן, ההתפוררות בלוב – כל אלה מרתיעים אותם מללכת עד הסוף, בינתיים. אבל הם היו מספיק חכמים, משכילים ופוליטיים כדי לצעוד עקב אחר אגודל בדרך לשינוי חברתי. זה התחיל בהסגת המשטר לאחור, ובהעברת מסר למוסדות הפיננסים הבינלאומיים שהשיטה הניאו-ליבראלית המותירה את הצעירים ללא עתיד לא תעבור. היה זה איתות חד וברור שהצעירים האלה, כמוהם כמו בני דורם בעולם כולו, רוצים, מוכנים וחייבים לקחת את מושכות המדינה והחברה מידי המעמדות הישנים כדי להצעיד את החברה קדימה.

הצעירים הירדנים הראו לכל מי שקבר את האביב הערבי, מי שתיאר אותו כגל איסלמי, מי שראה בו מזימה אימפריאליסטית ועמד לצדם של אסד ואיראן, עד כמה הם עיוורים, רשעים וחסרי הבנה של ההיסטוריה.