דוד אובמה החזיר לישראלים את הכל-כלול

<p><br />במהלך כל שלושת ימי הביקור שערך כאן אובמה לא הצלחנו להבין, בשביל מה, לעזאזל, הוא בא? מה הביא לישראל נשיא אמריקאי יומיים אחרי הרכבת ממשלה חדשה, ובזמן שבארה"ב מתנהל ויכוח גורלי סביב התקציב והמדיניות הכלכלית האמריקאית? שלושה ימים חיפשנו היכן החביא אובמה את האפיקומן, ולא מצאנו.</p>

במהלך כל שלושת ימי הביקור של אובמה לא הצלחנו להבין, בשביל מה, לעזאזל, הוא בא? מה הביא לישראל נשיא אמריקאי יומיים אחרי הרכבת ממשלה חדשה, ובזמן שבארה"ב מתנהל ויכוח גורלי סביב התקציב והמדיניות הכלכלית האמריקאית? שלושה ימים חיפשנו היכן החביא אובמה את האפיקומן, ולא מצאנו. רק מספר שניות אחרי שעלה אובמה על מטוס אייר-פורס 1 בדרכו לירדן, יצאה ההודעה: נתניהו קיים שיחה עם ראש הממשלה התורכי, ארדואן, והתנצל בפניו. היחסים האסטרטגיים בין תורכיה לישראל חודשו בתווכו של אובמה, שרשם לעצמו הישג אסטרטגי עצום.

עוד לפני שיצא למסעו הנוכחי באזורנו, חזר אובמה והבהיר שהנושא הפלסטיני אינו עומד בראש מעייניו, וכי הוא אינו נושא עמו כל יוזמה חדשה בעניין. במהלך הביקור הוא הספיק לבקר כמעט בכל פינה אפשרית בישראל, פיזר חיוכים על ימין ועל שמאל, כשהוא מתאמץ לכבוש את דעת הקהל ולהוכיח שכל מה שחשבו עליו בעבר, טעות ביסודו. ועם כל זאת, עדיין לא הבנו מה מטרת ביקורו. לרגע היה נדמה שנאומו על הכיבוש, בבנייני האומה בפני אלפי סטודנטים, שבו הגדיר את הכיבוש כבלתי מוסרי, הוא הוא גולת הכותרת של ביקור אובמה. אכן, אובמה הסביר לנו את מה שרבים כבר שכחו. ידידי, הוא אמר, הכיבוש חי וקיים ובועט, והוא גם מאד לא מוסרי. עליכם לעשות משהו בעניין!

הביקור המקביל של אובמה ברשות הפלסטינית ערך רק כמה שעות. לא צריך יותר מזה, כי אין הרבה מה להראות. ההישגים הטכנולוגיים לא משהו, אין מוזיאונים ואין יד ושם פלסטיני. אם אובמה היה בכל זאת מטריח את עצמו להסתובב קצת בשטח, הוא היה נתקל במחסומים, בדרכים צדדיות, בעוני עזובה ואבטלה. את זה הוא כמובן לא רוצה לראות. וכי מי היה רוצה לראות את התוצאות הטרגיות של מדיניותו המכוונת? עדיף תמיד להצטלם ליד הכותל או בכנסיית המולד. בזמן הקצר שהקדיש אובמה לאבו מאזן, הוא הבהיר לו מה הממשל האמריקאי מצפה ממנו: עליו להיכנס למו"מ ישיר עם נתניהו בלי שום תנאים מוקדמים, והדרישה הפלסטינית להפסיק את הבנייה בהתנחלויות חייבת לרדת מסדר היום. אובמה ונתניהו איחדו שורות, ומה שהיה שוב לא יהיה.

כללי המשחק החדשים

המסר הזה הועבר גם לארדואן. בביקורו האחרון של שר החוץ האמריקאי, ג'ון קרי, באנקרה, הוא הבהיר לראש הממשלה התורכי את כללי המשחק החדשים ורמז לו שכדאי שישנה את התנהגותו. ההשוואה בין הציונות לפשיזם רק מזיקה ליחסים בין תורכיה וישראל, שחולקות עכשיו אינטרס משותף, נוכח ההשפעה האפשרית של נפילת משטר אסד בסוריה על כל מדינות האזור, ובעיקר על לבנון, תורכיה, ישראל וירדן.

האביב הערבי אכן טרף את כל הקלפים. התכנית הגרנדיוזית של ארדואן להחיות את האימפריה העות'מאנית נחלה כישלון חרוץ. סוריה הידידה הפכה לאויב מר; משטר החמאס העביר את נאמנותו מסוריה למצרים; והמימון האיראני הוחלף במימון מנסיכות קטאר. זה מה שדחף את התורכים למסקנה שהגיע הזמן לעשות שלום בית, והשיחות עם הכורדים יצאו לדרך.

לפני שקיבל את שיחת ההתנצלות מנתניהו, טילפן ארדואן לראש ממשלת חמאס בעזה, אסמעאיל הנייה, וביקש את רשותו לחדש את היחסים עם ישראל. הנייה נתן את הסכמתו, למרות שנתניהו לא התחייב במפורש להסיר את המצור הימי מעל עזה. זה לא הפריע לראש הלשכה הפוליטית של חמאס, חאלד משעל, להשמיע זעקות ניצחון, ולהציג את ההתנצלות מירושלים כהוכחה לכך שרק בכוח ניתן להוריד את הציונים על הברכיים.

ההתנצלות של נתניהו בפני ארדואן חושפת את צביעותם של כל הצדדים המעורבים, ובעיקר את אופייה הפוליטי של פרשת המרמרה. כל מה שרצה ארדואן היה להחזיר עטרה ליושנה ולבסס את מעמדה של תורכיה במזרח התיכון, לאחר שהשוק האירופי דחה סופית את בקשת תורכיה להצטרף כחברה. כל מה שרצה חאלד משעל, היה לחזק את שלטונו בעזה על חשבון הרשות הפלסטינית. וישראל, היא רק רצתה להנציח את שליטתה בגדה המערבית, תוך חיזוק הברית עם מצרים, סעודיה וירדן.

ואז הגיע האביב הערבי. לאור השינויים באזור, נתניהו שמח להעניק לחמאס את השליטה על עזה כדי להחליש את הרשות הפלסטינית. תורכיה מצדה מבינה שהאינטרס הקיומי שלה גובר על האינטרס של חמאס בעזה, ושצריך לזרז את הפלתו של אסד ולסיים את סכסוך הדמים עם הכורדים.

כך קשר אובמה את כל הקצוות. הוא הגיע לישראל ודיבר עם נתניהו, הרים טלפון לארדואן, הסביר לאבו מאזן את כללי המשחק החדשים, עבר לירדן כדי להביע את תמיכתו במלך עבדאללה ואת תפקידו החשוב בהסדר האזורי החדש. מבלי משים הוא גם הביא להתפטרות ראש ממשלת לבנון, נג'יב מיקאטי, ולנפילתה של ממשלת חיזבאללה. הספק לא רע בשביל ביקור בן ארבעה ימים.

מפות חדשות טעויות ישנות

בתווך נשארו כמובן הפלסטינים בגדה המערבית. בעוד שלחמאס יש את האחים המוסלמים במצרים, לאבו מאזן אין מי שיושיע אותו. המלך הירדני, נלהב כמו תמיד לשחק תפקיד ראשי באזור, מיהר והודיע שיחסיו עם נתניהו מצוינים. הוא אף הרשה לעצמו להתנבא שפתרון שתי המדינות כבר אינו ניתן ליישום.

אז מה נשאר לאבו מאזן לעשות? הוא העביר לאובמה שני מזכרים. הראשון קובע שישראל בונה בהתנחלויות 24 בתים מדי יום בממוצע, ושמספר המתנחלים הגיע ל- 631,000 כולל מזרח ירושלים. המזכר השני מודיע, שלפלסטינים נמאס מכך שישראל היא הסוהר שלהם, והם דורשים לשחרר את 107 האסירים שלא שוחררו בתקופת הסכמי אוסלו, ואת סאמר עיסאווי, האסיר המנהלי השובת רעב למעלה מ- 242 יום. לא ברור מה עשה אובמה עם שני המזכרים. יש להניח שהוא לא יחס להם חשיבות רבה. ראשית, משום שאין בהם כל חדש, ושנית, כי הוא היה טרוד בנושא שלשמו הגיע, כלומר בשיחה עם ארדואן, שאמורה לשנות את המצב האסטרטגי באזור. כאמור, השאלה הפלסטינית נדחקה לשוליים.

ברור ששיתוף הפעולה ההדוק בין תורכיה, ירדן וישראל מקרב את קיצו של אסד. האמריקאים הגיעו כפי הנראה למסקנה, שהניסיונות להגיע להבנה עם הרוסים בנוגע לעתידה של סוריה, אינם מובילים לשום מקום. הרוסים רוצים בהישארותו של אסד, ואילו האמריקאים מתנים כל הסדר עתידי בסילוקו מהתמונה. סימן נוסף לכך שהמתווה לשיחות בין האופוזיציה הסורית למשטר הגיע לקיצו, הוא בחירתו של ג'סאן היתו לראש הממשלה הזמנית שעתידה להחליף את ממשלת אסד לאחר סילוקה.

הקווים הכלליים של ההסדר החדש די ברורים: ממשלת חמאס תקבל את עזה כנדוניה, ותעבור לחסות מצרים, בעוד שהרשות הפלסטינית תישאר, למגינת לבו של אבו מאזן, עם הגדה המערבית בלבד. ישראל נותרה אבן היסוד במאבק נגד איראן, ובעיצוב המשטר בסוריה לאחר נפילתו של אסד. תוצאות הבחירות בישראל קיבעו קונצנזוס ציוני חדש – המתנחלים הם חלק חשוב במרקם הפוליטי של ישראל, הסדר קבע הוא בלתי אפשרי, ולכן כל מה שנותר הוא הסכם ביניים ארוך טווח, שיקפיא את המצב הנוכחי.

הבעיה היא, שהאמריקאים שוב עושים את החישוב הלא נכון. הם כבר טעו בגדול בעיראק, הם ראו איך ידידיהם בתוניס, במצרים ובתימן נופלים בזה אחר זה, ועכשיו הם בונים על עבדאללה מלך ירדן, ועל הברית הבלתי קדושה בין תורכיה וישראל. אובמה הזהיר את הישראלים שהעולם הערבי השתנה. הוא גם הזכיר להם שאי אפשר לעשות שלום עם משטרים אוטוקרטים, וצריך להושיט יד אל העמים, שאינם מוכנים לקבל את המשך הכיבוש. אבל נראה שמה שהוא מבקש מהישראלים, הוא בעצמו עוד לא הפנים.

אובמה נכשל בניסיונו להביא שנוי בתוך ארצו, ועתה הוא צועד בדרכו לכישלון נוסף. העם הסורי לא יקבל הסדר שבו ישראל ותורכיה ינהלו להם את החיים, והעם הפלסטיני לא יקבל את ההסדר המוזר שמשאיר את ההתנחלויות ואת הכיבוש על כנם, ומחלק את עזה והגדה לשתי ישויות נפרדות. העמים הערבים רוצים שינוי אמיתי, דמוקרטיה וצדק חברתי. את זה מסתבר, אובמה לא יודע לספק, לא לערבים וגם לא לבני עמו. הוא עושה דברו של ההון הגדול, ובתור שכזה זמנו עבר, ממש כמו זמנם של שאר מנהיגי האזור, אשר הטילו מורא על אזרחיהם, ופעלו לטובת האחוז על חשבון התשעים ותשע אחוז.

Avatar

אודות יעקב בן-אפרת