א-רקה. ג'יהאדיסטים אלה מקבלים תמורה חומרית (בבתים ונשים במקום במשכורות) באופן שאינו דומה לג'יהאדיסטים שלאחר הכיבוש האמריקאי בעיראק. אם ניתן להחשיב את דאע"ש כבן כלאיים של ארגוני טרור ניהיליסטיים, מדינות משטרה פשיסטית והתנחלויות קולוניאליות, ניתן לטעון שתכונותיו הקולוניאליות התפתחו במעבדה הסורית, גם אם זרעי המדינה הפשיסטית נזרעו במדינה האיסלאמית של עיראק שהוקמה על ידי אבו מוסעב אל-זרקאווי ומאפייני הטרור מקורם באפגאניסטן.
פן כלכלי סורי חשוב מאוד בדאע"ש כפי שאנחנו מכירים אותה היום, מתבטא בשליטתם בנפט הסורי באזור דיר א-זור המפיק רווח של 2 מיליון דולר כל יום, כפי שמראה דו"ח חקירה מפורט ומתועד היטב שנעשה על ידי מגזין "עין המדינה" המקומי בדיר א-זור. כמו כן, הם מחזיקים בשליטה על רכוש פרטי וחקלאי רב ואדמות בא-רקה ודיר א-זור. מסופוטמיה עילית [אזור אל-ג'זירה] נתפסה כקולוניה פנימית בימי חאפז אל-אסד ובאופן דומה גם בימי דאע"ש שהמשיכה לפתח את מאחזיה הקולוניאליים בקצב מהיר. אותו מחקר שהוזכר כאן חוקר גם את יחסי סחר הנפט בין דאע"ש ומשטר אסד דרך חברת ANISCO בבעלות איש העסקים ג'ורג' חסוואני.
שינוי חדשני שעברה אל-קעידה בסוריה היה הקרע בין אל-נוסרה ודאע"ש. נוסרה יותר סורית בהרכבה ובאמת נאבקה במשטר. עם זאת, היא גם חשפה בהדרגה את שאיפותיה לשליטה על החברה ולהתעמת עם התארגנויות אזרחיות וקבוצות צבאיות אחרות.
במעבדה הסורית התרחשה תופעה נוספת: המעבר של הג'יהאדיזם הסלפי מהרשת הגלובאלית של אל-קעידה באפגאניסטן לפרדיגמה בין-ארגונית שהכילה גם קבוצות שאינן מזדהות עם אל-קעידה ואף מתנגדות לה, ובפרט דאע"ש. במעבדת הג'יהאד הסורית, אנו מתבוננים כיצד הג'יהאדיזם הסלפי נעשה נפוץ ופורה באופן שעדיין מתפתח כעת ובעל השלכות שקשה מאוד לחזות, בעיקר בהתחשב בהתעצמות המעורבות הצבאית של כוחות הכיבוש הרוסיים. דאע"ש מייצגת כעת את התגלמותה המושלמת של פרדיגמה זו, באופן שמפעיל לחץ על קבוצות אחרות ליישר קו. זאת באופן המזכיר את הלחץ של המדינה הסובייטית על רשתות קומוניסטיות אינטרנציונליסטיות שפעלו בעשרות מדינות. הקבוצות הסלפיות הללו (אל-נוסרה, אחראר אל-שאם, ג'ונד אל-אקצא, ג'איש אל-איסלאם) עשויות להתנגד פוליטית לדאע"ש, אך הן מוצאות את עצמן מתנהלות בכוח הכבידה של התממשות הדוקטרינה שלהם, מה שהופך התנגדות להם לקשה יותר. מציאות זו עשויה להסביר מדוע ארגונים אלה אינם מתלהבים להתעמת עם דאע"ש, כפי שמצויין בדוח של "עין אלמדינה". הדוח מציין את ההצהרה שהושמעה בטון שהיה על גבול התחנונים על ידי ג'בהת אל נוסרה, אחראר אל-שאם וג'איש אל-איסלאם בדיר א- זור 28.11.2013 בה הפצירו באבו באכר אל-בגדאדי "ליישם את סמכותו" ב"יישוב הסכסוך" על השליטה במפעל לגז טבעי ו"להתכחש לפרובוקאטורים ומחרחרי המלחמה". התרחשויות אלו קורות כאשר לג'בהת אל -נוסרה יש 1000 לוחמים בדיר א-זור ובריגדות נאמנות אחרות בעוד שכוחותיהם של דאע"ש לא עלו על 200!. זה קרה שוב בא-רקה בתחילת 2014, כאשר הדיפת דאע"ש מהעיר עוד הייתה אפשרית ואחראר אל-שאם נמנעה בעיקשות מהתנגשויות עם דאע"ש כדי "למנוע שפיכת דם מוסלמי". דאע"ש, מצידם, לא היססו לשפוך את דמם של מעל 120 לוחמי אחראר אל-שאם, שבאותו הזמן היו כבר בשלבי נסיגה. אם כך, הנושא איננו הכוח הצבאי, אלא הגמוניה, כאשר כוחה של האמונה
הגניאולוגיה של דאע"ש
פורסם באביב ערבי
– 10 בדצמבר 2016
כתיבת תגובה