כאשר התרחשה המהפכה הרוסית בשנת 1917 היו האיכרים רוב רובה של החברה. עמדת לנין ביחס למעמד זה ומפלגותיו, היתה שאין מנוס מדיקטטורה פרולטרית שתבטיח את קבלתו של המשטר החדש ותמנע מהאיכרות ביטוי פוליטי עצמאי. מכאן נבע כפי שהסברנו הצורך במשטר החד מפלגתי. הוכרזה דיקטטורה ונאסרה מפלגת האיכרים (SR) אשר קראה לחלוקת האדמות, וכן נאסרה המפלגה המנשביקית אשר אימצה עמדה רפורמיסטית שאפיינה את מעמד הביניים למרות שבסיס כוחה של מפלגה זו היה בשורות מעמד הפועלים. הדילמה בפניה עומד מעמד הפועלים היום דומה, שכן את מקומה של האיכרות הרוסית תופסת היום שכבה רחבה של מעמד ביניים בעל נטיה לרכוש פרטי. למרות ההבדל והשוני בצורה, הבעיה ביסודה נותרה על כנה.
הנסיון הכושל של בריה"מ בדיכוי מעמד זה, שהיקפו הורחב עם התרחבות הכלכלה הסובייטית, והתפקיד ההרסני אותו מלא מעמד הביניים בגרמניה הנאצית, מחייבים את מעמד הפועלים ומפלגתו הסוציאליסטית המהפכנית, לשקול מחדש את שאלת היחס בינו ובין מעמד הביניים בכל ביטוייו. אין זה מעמד מצבע אחד. החברה המודרנית, הן זו הקפיטליסטית והן זו הסוציאליסטית, יוצרת את השכבה הזו כתוצאה מהצטברות עושר חברתי עצום. עליה ברמת החיים יוצרת צרכים חדשים של בילוי ואמנות וספורט ותרבות כתובה ומושמעת ותיירות ועוד. צרכים חדשים אלו יוצרים בתורם מקצועות ומקומות עבודה. אנשים אלו ממלאים תפקיד חשוב בחברה ולהם תרומה תרבותית חשובה מאד, בנוסף הם מקבלים שכר תמורת עבודתם למרות שלא נכון יהיה לראות בהם פועלים.
במשטר הקפיטליסטי נשאר מעמד ביניים היצירתי בן ערובה של הבורגנות ומשרתה. אבל כאשר מתרחש משבר כלכלי וחברתי מאבדת שכבה זו את אמונה במשטר הקפיטליסטי ומגלה בהדרגה כי הוא מוביל אותה לאבדון. העוינות בין עניים ועשירים, השנאה לזרים שבאים לחפש פרנסה, הגניבות והשחיתות בממסד השלטוני, כל אלו מביאים יחד לאובדן אמון בעתיד. בארה"ב הגיעו הדברים היום לכך שהמעמד הבינוני נאלץ לקחת הלוואות תמורת משכון הבית רק כדי לשמור על רמת החיים הגבוהה. מצב זה מביא לעוינות כלפי הקפיטליזם, אשר חונק את החברה וחי כטפיל על חשבונה.
מול מצב זה צריך מעמד הפועלים למלא את תפקידו ההיסטורי להצלת הציביליזציה האנושית מאבדון. הנחת יסוד זו, אותה ניסחו מרכס ואנגלס, ואשר אותה יישם לנין בשטח, לא השתנתה עם הזמן ורק קיבלה דחיפות גדולה יותר. למעמד הפועלים יש נסיון עשיר במישור האיגוד מקצועי והפוליטי ודבר זה מאפשר לו למלא תפקיד חלוצי בעימות מול ההון. מעמד הפועלים לא רק ממלא תפקיד מפתח בתהליך הייצור אלא הוא היחיד היכול לשתק את הכלכלה, בעוד תרומתו של מעמד הביניים במגזר השירותים מבוססת יותר על העושר המטריאלי שנוצר בזיעת הפועלים. המשטר הקפיטליסטי ממשיך להסתמך על העבודה, ובמיוחד על עבודה זולה אשר יוצר עודף ערך ורווחי על.
באמצעות גישה אינדיוידואליסטית אין אפשרות להתמודד עם המשטר הקפיטליסטי, אשר מעודד את הפרט כדי למנוע סולידריות חברתית. גישה זו הגיעה להכללה בזרם הפילוסופי-חברתי הפוסט מודרניסטי אשר כופר בכל האידאולוגיות ובמיוחד בסוציאליזם, וזאת מפני שהן מדכאות את חירות הפרט והיצירה. התשובה של האינטלקטואלים מהמעמד הבינוני למשבר החברתי והמוסרי הנוכחי היא הבריחה, ההסתגרות, האדישות והניכור כלפי החברה.
כתיבת תגובה