והמנצח הוא… בנט

"על מה מפגינים? על נתניהו. רק על נתניהו. לא על שום דבר אחר. לא על הכיבוש, לא על עוולות הציונות והקפיטליזם, ולא על משבר האקלים", כך פותח אורי משגב את […]

"על מה מפגינים? על נתניהו. רק על נתניהו. לא על שום דבר אחר. לא על הכיבוש, לא על עוולות הציונות והקפיטליזם, ולא על משבר האקלים", כך פותח אורי משגב את מאמרו ב"הארץ" (8.10.20). משם הוא ממשיך לפרט ולהסביר מדוע נתניהו הוא גדולת הסכנות האורבות למדינת ישראל. הכעס של משגב על נתניהו הוא ללא ספק מוצדק, בעיקר בגלל העובדה שהוא לקח את אזרחי המדינה כבני ערובה, כשכל מה שמעניין אותו הוא איך להימלט מאימת הדין. אלא שהשנאה כלפי נתניהו יכולה גם לסנוור, וליצור רושם מוטעה שסילוקו ישנה את המצב. דהיינו, לא צריך אלטרנטיבה פוליטית, אזכור הכיבוש הוא רק מכשול בדרך לסילוק נתניהו, וכמוהו הקפיטליזם החזירי ומשבר האקלים. חייבים להישאר ממוקדים במשימה האחת והיחידה, והיא הפלת נתניהו מאחורי הסיסמה "לך".

בהמשך המאמר מודה משגב בעובדה מעניינת ואפילו מכרעת: "פוליטיקאים אחרים", הוא אומר, "מתקשים בשלב זה להשתלב במחאה או לתרגם אותה למומנטום אלקטורלי. היחיד שנבנה ממנה בינתיים הוא נפתלי בנט. זו כמעט בדיחה, עצובה ומדאיגה כמובן, אבל זו לא סיבה לעצור". המסקנה של משגב מגובה בסקר ערוץ 12, המראה שנתניהו נחלש ומקבל רק 26 מנדטים, בעוד ש"ימינה" של בנט נוסקת ל-23 מנדטים. אבל השאלה שצריכה להשאל איננה אם לעצור את ההפגנות, אלא האם לא ראוי לנצל את ההפוגה בין הפגנה להפגנה כדי לחשוב: מדוע כאשר נתניהו נחלש, בנט הוא מי שמרוויח מכך? כיצד ייתכן שדווקא בנט זוכה מההפקר, למרות שהוא נמנע מלעודד את ההפגנות או להשתתף בהן? מדוע הפוליטיקאים המעודדים, משתתפים ומגוננים על הזכות להפגין, לא מרוויחים אפילו קול אחד? ובכלל, האם ההפגנות הן הגורם העיקרי להיחלשות מעמדו של נתניהו, או שתרומתן שולית?

נראה שהשאלה המכרעת היא, האם גורלו המשפטי של נתניהו והסיסמה crime minister מבטאת את רגשי הציבור, או שמא זהו הכישלון של נתניהו בטיפול במשבר הקורונה, שפועל נגדו בסקרים. איך ייתכן שיאיר לפיד, התומך בהפגנות ומנסה להיבנות מהן כאופוזיציה לנתניהו, דורך במקום, בעוד נפתלי בנט, שלא מוכן לומר מילה על השחיתות של נתניהו ומתרחק מההפגנות כמו מאש, דווקא שותה את המנדטים שנגרעו מבני גנץ עקב כניסתו לממשלה עם נתניהו?

התשובה לכך פשוטה. בניגוד לקריאה שמשגב מאמץ – "לך!", בנט קורא "עזבו עכשיו ביבי או לא ביבי". הציבור לא מעוניין בפוליטיקה, הוא רוצה פרנסה, והוא רוצה תשובות להתמודדות עם המשבר הבריאותי. בזמן שלפיד ומשגב עסוקים בגופו של ביבי, בנט עסוק בגופו של עניין, והעניין הוא לא ביבי אלא הקורונה. כשלפיד ומשגב רצים מהפגנה להפגנה ומגשר לגשר כדי לעודד את המפגינים, בנט עוסק בעיקר. הוא זיהה את חוסר האמון באופן שבו הממשלה מנהלת את ההתמודדות עם המגפה, והקים לעצמו קבינט קורונה אלטרנטיבי עם מומחים מתחום הכלכלה והרפואה. במקביל הוא פתח במסע יחסי ציבור נרחב לספרו "איך לנצח מגפה", כאשר הוא מציג את עצמו כבעל ידע בכלכלה, וכמי שהתמודד עם המגפה כשר ביטחון בקדנציה הקודמת.

משגב צדק בכך שהציבור אינו מעוניין בכיבוש או במשבר האקלים. אבל הוא שגה בשאלה במה הציבור כן מעוניין. מתברר שהציבור מאס בוויכוח "כן ביבי, לא ביבי", ואת זה בנט הצליח לזהות, בעוד שמשגב מכלה את האנרגיות שלו בצעקות שבר נגד ביבי, ובמאבק הרואי למען זכות ההפגנה וההגנה על הדמוקרטיה. רוב רובו של הציבור הישראלי נפגע מהסגר, ומי שאיבד את מקום העבודה או נאלץ לסגור את העסק, ומי שילדיו איבדו את שנת הלימודים שלהם, כל אלו לא מאמינים שהסכנה המיידית שהם מתמודדים אתה היא אבדן הדמוקרטיה. עבורם, הסכנה הגדולה היא גורל משפחתם וגורלן של מאות אלפי משפחות שעולמן חרב עליהן, ועל זה הם באים חשבון עם ביבי.

לא פחות חשוב – אסור להקל ראש בבנט. הוא איננו "בדיחה עצובה", כפי שמשגב מתאר אותו כלאחר יד. בנט הוא איש ימין קיצוני, וחלק מהמחנה האידאולוגי של בנימין נתניהו. מה שקורה כרגע הוא פשוט וגלוי לעין, מחנה הימין מגדיל את כוחו לממדים מפלצתיים, בעוד שהאופוזיציה הליברלית, הרוצה להציל את הדמוקרטיה מצטמקת ומסוכסכת בינה לבין עצמה. נפתלי בנט, איילת שקד, ובצלאל סמוטריץ' דוגלים באידיאולוגיה שמרנית קיצונית. הם שואפים למהפך בסדרי השלטון ובית המשפט העליון, ומסוכנים לדמוקרטיה לא פחות מנתניהו עצמו. אולי אורי משגב חושב שזה לא הזמן לדבר על עוולות הציונות ועל הכיבוש, אבל לא כך חושבים בנט ושותפיו. הם לחצו על נתניהו לקיים את הבטחתו לספח את ההתנחלויות לישראל, ולא מסתירים את כוונתם להקים כאן משטר אפרטהייד הלכה למעשה. האם באמת בנט הוא פחות מסוכן לדמוקרטיה מנתניהו? מי שחושב שהרעיונות המשיחיים שלו יכולים לרפא את הפילוג והשסע בחברה הישראלית טועה ומטעה.

משבר הקורונה חושף את חוליה של החברה הישראלית, כאשר נושאים כמו בריאות, חינוך, רווחה ותעסוקה עומדים היום במרכז השיח הציבורי. מדיניותו הכלכלית-חברתית של נתניהו הותירה את מדינת ישראל חשופה אל מול הווירוס הקטלני. במקום לתקוף את נתניהו על העדפתו הפושעת את ההון, שבעטיו הוא מואשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, צמחה מחאה שמבקשת להחזיר לעצמה "את המדינה של פעם" לפני שהיא נחטפה על ידי נתניהו.

המגפה מכריחה את כל מדינות העולם לחשב את דרכן מחדש, לשנות את הפרדיגמה הישנה, ולהבין שהעולם כמו שהיה לפני הקורונה כבר לא יחזור. אבל נראה שהמפגינים חיים בזמן קוסמי אחר. הם טוענים שהקורונה אינה יותר מאשר המצאה שעוזרת לביבי בניסיונו להימלט מאימת הדין, כהד לטראמפ הטוען שהמגיפה היא המצאה שעוזרת לדמוקרטים. אין פלא שאיש ימין קיצוני ומשיחי צובר פופולריות, בזמן שהמפגינים ממשיכים לטפוח לעצמם על השכם משום שהצליחו להמר את פיו של נתניהו, ולהפגין את עצמם לדעת ללא הועיל.

בימים אלה ממש מתנהלת בארה"ב מערכה פוליטית גורלית, בעלת השלכות מרחיקות לכת על הפוליטיקה הישראלית ועל גורלו של בנימין נתניהו. ראו זה פלא, גם בארה"ב משבר הקורונה עומד במרכז הדיון הציבורי, ושם, כמו כאן, היא תכריע בסופו של דבר את גורלו של דונלד טראמפ. הנשיא האמריקאי הוכיח את עצמו כאסון למדינתו. אמריקה מובילה במספר המתים והחולים, וחשפה את מלוא חולשתה בהתמודדות עם הקורונה. שלא כמו ביבי, טראמפ הכחיש את המגיפה וזלזל בה גם אחרי שהוא בעצמו, עם צוות נכבד מן הבית הלבן, נדבקו בקורונה.

טראמפ הוא אכן סכנה לאמריקה ולעולם כולו, ובכל זאת המפלגה הדמוקרטית לא הסתפקה בסיסמה "רק לא טראמפ", אלא אימצה לעצמה את הסיסמה "חיי השחורים נחשבים" (Black Lives Matter), ואת הניו דיל הירוק (Green New Deal). הדמוקרטים דוהרים אל השלטון דווקא בגלל שאימצו פרוגרמה חברתית וירוקה. הם מבינים שלא מספיק להפיל את טראמפ וחייבים לבנות מציאות חדשה שתמנע את צמיחתו של טראמפ חדש ועוד יותר מסוכן בעתיד.

כן, גם בישראל זה לא מספיק לקרוא לביבי להסתלק. הרבה יותר חשוב לבנות מציאות חדשה, שבה לא יהיה מקום לביבי, לבנט ולדומיהם, ומציאות כזאת לא תבנה אם נתעלם מגורלם של הפלסטינים, ממצבה החברתי-כלכלי של החברה הישראלית, וממשבר האקלים. הימין ניזון מחוסר יכולתה של האופוזיציה להציב אלטרנטיבה מדינית וחברתית כזאת, למרות שהמשבר הנוכחי הוא ההזדמנות להתמודד עם הנושאים האלו בדיוק. בלי לפתור אותם, החברה הישראלית תמשיך לדשדש במקום, צמצום החירויות הדמוקרטיות ימשיך, הגזענות תעמיק, ואיתה הפערים החברתיים. הגיע הזמן להתחבר אל העולם, להחליף דיסקט, ולהבין שלא ביבי הוא שורש הבעיה, אלא כל אותם נושאים שמפריעים לאורי משגב ולחבריו בניהול מסע הצלב שלהם נגד נתניהו.

  

 

 

דעם כלכלה ירוקה - מדינה אחת

אודות דעם כלכלה ירוקה - מדינה אחת

מפלגת דעם מציעה את הגרין ניו דיל ישראלי-פלסטיני כתשובה המתאימה הן למשבר הפוליטי והכלכלי שישראל עוברת, והן ליצירת בסיס לבניית שותפות ישראלית-פלסטינית אמתית. זוהי התכנית שבאמצעותה ניתן לסיים את הסכסוך בין העמים, ולהביא לביטול משטר האפרטהייד אשר ישראל כופה על הפלסטינים בשטחים הכבושים. זאת התכנית שבכוחה להחליף את הכיבוש בשותפות על בסיס של צדק אזרחי, שיעניק זכויות אזרחיות מלאות לפלסטינים כמו לישראלים במסגרת מדינה משותפת. אנו קוראים לשינוי סדר העדיפויות הכלכלי והחברתי. המאבק לעצירת משבר האקלים והצלת העולם מכיליון, אינם משימה "ציונית" או "פלסטינית", אלא משימה כלל אנושית. כמו שאי אפשר ליישם מדיניות ירוקה בארה"ב במנותק מטיפול בגזענות נגד השחורים; כך אי אפשר ליישם מדיניות ירוקה בישראל במנותק מחיסול משטר האפרטהייד כלפי הפלסטינים, והאפליה הגזענית נגד האזרחים הערבים בישראל. הצטרפו היום למאבק במשבר האקלים ולמען חברה צודקת ושוויונית.