ישיבת הוועד המרכזי – ינואר 2015

בתוך ישראל כנגד אזרחים ערבים. ואכן אין ספק שהמפלגות הערביות מתייצבות מול הימין הישראלי ומותחות ביקורת נוקבת על מפלגת העבודה והשמאל היהודי שאינו חדל להתחבר לימין – אם דרך ישיבה משותפת בקואליציה או דרך תמיכה אקטיבית ופסיבית בהתפרצויות המלחמה נגד הפלסטינים.

אולם למרות הסכמה בשאלות הפוליטיות, קיימות בין שלושת הזרמים הפוליטיים בציבור הערבי מחלוקות משמעותיות ביותר ברמה האידיאולוגית. לדוגמה, בדיונים בכנסת בנושא הפרדת הדת מהמדינה כמו בשאלת הנישואים האזרחיים, התנועה האסלאמית מתייצבת תדיר לצד המפלגות הדתיות היהודיות. ככלל, התנועה האסלאמית מגדירה את עצמה כחלק מתנועת האחים המוסלמים, תומכת בחמאס ושואפת להקמת מדינת הלכה אסלאמית. לעומתה בל"ד היא מפלגה לאומית חילונית ששואבת את כל מהותה מהחזון של "פלסטין אחת", ומכוננת בריתות עם גורמים אזוריים לפי שיקולי אופורטוניזם: בעבר המפלגה תמכה בחיזבאללה כחלק מ"מחנה הסירוב", והיום (בעקבות תמיכת חיזבאללה באסד) היא סמוכה על שולחנם של נסיכי קטאר, בה מוצא מקלט המנהיג האידיאולוגי של בל"ד עזמי בשארה, אשר בתמורה משמש כתועמלן של האינטרסים הקטאריים באזור.

את משבצת הגרעין האידיאולוגי בחד"ש תופסת המפלגה הקומוניסטית. הם נשארים נאמנים לפתרון שתי מדינות, אולם מעבר לכך הגישה הרעיונית השלטת שם תואמת את ימי המלחמה הקרה. פרשנות אנכרוניסטית ונוקשה של המציאות הפוליטית האזורית מובילה את חד"ש לאבסורדים כתמיכתם בדיקטטור שטובח בבני עמו, ה"אנטי-אימפריאליסט" אסד, או בעריץ הצבאי א-סיסי, שחותר לריסוקם של האחים המוסלמים במצרים אשר נבחרו בתהליך דמוקרטי שקוף וכשר למהדרין לראשות השלטון במדינה.

ההסכמה בין הפלגים הערביים בכנסת על הנקודות הבסיסיות ובעימות עם הימין היהודי אינה מוצקה מספיק על מנת לקיים אחדות אמיתית בין המפלגות. מעבר להתנגדותם המשותפת והמתבקשת לציונות, זו אינה יכולה לספק מענה לסוגיה החשובה והבסיסית של כל פוליטיקה – איזו חברה שואפים לקיים בפועל? על אילו אדנים משטריים ואידיאולוגיים על החברה הזו להיות מושתתת ומה יהיו מאפייניה?

יותר מכל דבר אחר, התקווה לבנות כוח אזרחי-פוליטי שיעמוד מול הכיבוש והמשטר הגזעני בישראל תלויה בתשובות לשאלות הללו. אלו אותן השאלות שעמדו ועדיין עומדות במרכז המאבק הפוליטי הגדול על מהותו של האביב הערבי: האם ניתן ליישם דמוקרטיה בחברות הערביות, ושהקידמה והמודרנה יתנו תשובה לעוני ולפיגור בעולם הערבי, או שרק השריעה האסלאמית יכולה לתת מענה אפקטיבי לתחלואי המשטרים המושחתים? האם השלטון הדמוקרטי העושה את צעדיו הראשונים והמהוססים בתוניסיה מצביע על מוצא ממעגל הדמים של מלחמות האזרחים שאליהן נקלעו רוב המדינות הערביות, או התיאוקרטיה האבסולוטית באיראן? מה תפקיד מדינות המפרץ בסכסוך המתנהל כיום בין הזרמים השונים, ומה הוא צריך להיות? האם פתח והרשות הפלסטינית מהווים את האופציה הריאלית עבור הפלסטינים להשתחרר מהכיבוש, או שמא חמאס? איך ניתן להתמודד עם הגזענות של החברה והשלטון בישראל כאשר החברה הערבית מפולגת, מפוררת וחלשה, וחסרת כל בסיס כלכלי או חברתי שיאפשר לה להתמודד עם אתגרים?

התשובות לשאלות האלה משתנות ממפלגה למפלגה, כל אחת והאידיאולוגיה שלה, אבל בדבר אחד הן כמעט זהות: בהזנחת ציבור

עמודים: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11