סקירה פוליטית שבועית – משבר רוסיה-אוקראינה, אומיקרון ומצב הכלכלי של הערבים בישראל

משבר רוסיה – אוקראינה:

העולם כולו מסתכל בדאגה על משבר רוסיה אוקראינה, כי לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה, ובמיוחד לאחר התמוטטות בריה"מ, רוסיה מאיימת לכבוש בכוח צבאי מדינה שקבלה את עצמאותה, והיא בת ברית של המערב ושל ברית נאט"ו. זה לא סתם סכסוך בין מדינות שכנות, או בעיה דיפלומטית או כלכלית בין שכנים, אלא סכסוך עם השלכותיו גורליות. זה מפחיד, כי ראינו את תוצאות ההתערבות הרוסית בסוריה, שיצרה אסון הומניטרי חסר תקדים שהשפיע על מיליוני בני אדם עד היום, והשאירה מאחוריה מדינה כושלת לגמרי. באוקראינה מדובר במצב עוד יותר חמור, כי סוריה שוכנת במזה"ת בעוד שאוקראינה שוכנת באירופה, לא רחוק מגרמניה, מדינה מאוד חזקה ומשפיעה.

כאשר אביגדור ליברמן נשאל על עמדתו כלפי פוטין, הוא אמר שאין צורך להתערב בנושא הזה, זה בכלל לא מעניין אותנו מה קורה שם, אלא מה שקורה בווינה בנוגע למו"מ עם איראן. מהתשובה הזאת ברור שישראל נוקטת עמדה סימפטית כלפי פוטין, ולא כלפי אוקראינה. ידוע שיש יחסים חמים בין פוטין לליברמן, נתניהו ואחרים, ואצל הרוסים יש הבנה לאינטרסים שלהם כלפי ישראל בסוריה. הטענה ש'לא אכפת לנו' היא תשובה מוזרה, כי ישראל נחשבת לבן הברית החשוב של ארה"ב במזה"ת, ומבחינת ארה"ב זאת שאלה מכריעה, לא פחות. הגישה הישראלית שלא אכפת להם, פירושה שהיא לא רוצה להכיר בסכנה העולמית שפוטין גורם לה, ולא עומדת עם בנות הברית האסטרטגיות שלה, ובראשם ארה"ב היא תשובה מוזרה.

זוהי השאלה שתכריע את גורלו הפוליטי של ביידן, אחרי שרוסיה התערבה בבחירות בארה"ב, הצליחה להפיל את המפלגה הדמוקרטית, וכפתה על ארה"ב. את טראמפ. למעשה, אם פוטין יצליח להתגבר על ביידן, ברור שטראמפ הוא מי שיחליף אותו בבית הלבן בנובמבר 2024. וזה עוד בלי שדברנו שפוטין הוא אויב של התקשורת החופשית, הבחירות שם הם מזויפות לגמרי, והוא לא נרתע מזיופים, מעשי רצח והרעלות. אם פוטין יצליח לכפות את עמדתו על העולם, אנו נכנסים למנהרה אפלה של מלחמות, וניסיונות של כל מדינה לכבוש את שכנותיה ולשנות את גבולותיה, כלומר לכאוס ולהרג. לכן זה נושא כל כך מסוכן, ומדינות ומפלגות שדוגלות בשלום עולמי, זכויות אזרח וצדק לא יכולות לא לנקוט עמדה כלפי פוטין, שמייצג את הרוע. סוריה ובשאר אל-אסד הם בעלי בריתם של פוטין וישראל.

פוטין מצדיק את עמדתו בעמדות חסרות שחר, כאילו נאט"ו מאיימת עליו ומעוניינת לפלוש. האמת היא שרוסיה היא מדינה כושלת בגלל השחיתות והעדר הדמוקרטיה בה, והיא נשארה מאחור כאשר העולם המתועש התקדם בסין, באירופה ובארה"ב. יש לפוטין כוח גרעיני אבל כלכלה כושלת, אין לה תעשיה טכנולוגית מפותחת, ויחסי המסחר שלה עם מלבד מתמצים בחומרי גלם כמו גז ונפט. מבחינה זאת היא דומה למדינות המזרח התיכון שנשענות על הנפט שלהם כמו נסיכויות המפרץ, סעודיה ודומותיהן. כל מה שנשאר לפוטין הוא הצבא שלו, הוא ממשיך לדגול בטנקים ובכוח צבאי כדי להשתלט על חלקים מאירופה ולחזור לימים הטובים של סטלין.

בשנת 2001, אחרי שג'ורג' בוש גבר על קלינטון, הוא טען שהוא הכוח היחיד שנשאר אחרי התמוטטות בריה"מ, ותקף את סדאם חוסיין בטענות כוזבות שיש לו נשק להשמדה המונית. כך הוא הראה שהוא יכול להיכנס בכוח צבאי כדי לבנות מדינה דמוקרטית בעיראק, והכתיב לה חוקה חדשה שהיא אסון כי היא בנויה על בסיס עדתי. אחרי פרשת התאומים, הוא נכנס באפגניסטן, ומאז ארה"ב שלמה מחיר יקר בהוצאות ובחיי חיילים על המדיניות הזו.  בזה הוא נתן דוגמא לפוטין, שכמוהו פלש לסוריה וגרם שם לפשעי מלחמה שהעולם משלם עליהם עד היום. בכל אותו הזמן סין נצלה את ההזדמנות לכבוש את העולם כלכלית, וקנתה לעצמה נכסים בכל העולם, יותר מכול מדינה אחרת. אז הופיעו אובמה שהחליט להפסיק עם המלחמות, נתן לפוטין לבצע את הפשעים נגד האנושות ולעבור כל קו אדום, וטראמפ המשיך אחריו בניסיון להחזיר את אמריקה לגדולתה.

כשפוטין ראה את המהפכה הטכנולוגית התעשייתית הרביעית, את פייסבוק, אפל, מיקרוסופט ושאר הענקים שכבשו את העולם בטכנולוגיות חדשות ובלי טנקים, הוא לא למד מזה כלום. הוא נשאר בשנות ה-של 40 של ימי סטלין כאשר היו מודדים את עצמתה של בריה"מ לפי כמות הפלדה שהם יצרו. זה היה קנה המידה להערכת משטרים, בלי קשר לאופיים הרודני המדכא, בעוד שארה"ב שמרה על משטר דמוקרטי למרות כל מגרעותיו. היום שוב פוטין חוזר על אותה הטעות. אמנם ב- 2001, אל קאעידה התקיפה את מגדל התאומים בניו יורק לראשונה, ונתנה לה מכה חזקה מאוד, אבל מאז העולם השתנה, ואינו תומך בפוטין. רוסיה אינה מדינה דמוקרטית שעומדת מול ארגון טרור רצחני, אלא להיפך. מה שפוטין מנסה להשיג הוא פיצול השורות בארה"ב בין שתי המפלגות, בתקווה שהרפובליקאים יתמכו בו, ולפצל בין גרמניה לבין ארה"ב, כי גרמניה יותר קרובה לרוסיה, היא רוצה למנוע התנגשות, והיא זקוקה לרוסיה ב-40% של תפוקת הנפט והגז שלה. לכן פוטין מקווה שהוא ימצא מי שייסוג מול תוקפנותו כדי להרחיב את ההשפעה של רוסיה מחדש, כמו שהייתה בתקופת בריה"מ.

עמדת ביידן מנוגדת לזו של טראמפ, כאשר ביידן רואה בפוטין אויב שכמעט ביצע הפיכה בארה"ב כאשר התערב ברגל גסה בבחירות שלה. טראמפ גם הוא תומך בחיסול נאט"ו ובארגונים הבינלאומיים, והוא תמך בפשיסטים בפולין והונגריה שרצו לפרק את האיחוד האירופי. גם הימין הישראלי תומך בעמדה של טראמפ, כי האיחוד האירופי תומך באוסלו ובארגוני זכויות האדם בישראל, ומתנגד לכיבוש ולפגיעה בזכויות אדם בשטחים הכבושים. ישראל ראתה באיחוד האירופי אויב, ותומכת בימין הקיצוני באירופה.

ביידן קודם כל חסם את הפילוג בקונגרס האמריקאי, הוא הצליח להגיע להסכם עם הרפובליקאים המתונים לנקוט עמדה נגד פוטין, ועבד על תיקון חילוקי הדעות עם גרמניה. הוא הכריז על תמיכה בעצמאות אוקראינה ונתן לה נשק, מה שפוטין ניסה למנוע. כך מצא את עצמו פוטין עומד מול חזית אחידה. גרמניה אינה מתגעגעת לימי בריה"מ. היא אחדה את גרמניה המזרחית והמערבית ובטלה את החלוקה של ברלין אחרי התמוטטות בריה"מ. היא גם תמכה בהתפרקות יוגוסלביה למדינות קטנות ועצמאיות, כך שהאיחוד האירופי התרחב לרוב מדינות מזרח אירופה. גרמניה פתחה יחסי מסחר חדשים, והקימה מפעלים גרמנים כמו פולקסווגן בצ'כיה. אין לה שום אינטרס להפוך את אוקראינה לאזור השפעה של פוטין, ולאפשר לו לכוון את הטנקים שלו נגד מדינות אחרות במזרח אירופה כמו לטביה.

כל הנתונים מראים שאם פוטין יפלוש, הוא ימיט אסון על רוסיה, שאיננה יכולה לעמוד מול כל המערב, והוא מבודד את עצמו דיפלומטית וכלכלית. פלישה עשויה להפוך את רוסיה למדינה כושלת, אולי לא כמו איראן, משום שזו הרבה יותר ענייה ממנה. בת הברית של פוטין היא בלרוס, המדינה הכי ענייה באירופה, וגם היא לא רוצה להתבודד עולמית. זה לא אומר שפוטין לא יתקוף, אבל אם הוא יעשה את זה, זאת תהיה הרפתקה שהוא רק יכול להפסיד ממנה. הוא לא יכול להזיז את מחוגי השעון אחורה לשנת 1984, כי את הזמן אי אפשר לעצור. באותה מידה אי אפשר להפוך את אמריקה לגדולה כמו שהייתה בשנות השמונים, הפילוסופיה הזאת נועדה לכישלון. צריך להסתכל קדימה ולא אחורה. ברוסיה יש אוליגרכיה ששולטת על אוצרות המדינה, היא מונעת כל חופש ביטוי, יצירה או דמוקרטיה, היא ענייה, זה שלטון שנמצא עם הגב אל הקיר על סף התפוררות, ועדין לא דברנו על זה שמחביאים שם את תוצאות הקורונה ואת מספר המתים. זה מה שדוחף את פוטין לנקוט בהרפתקה הזאת. הוא לא יפתור את הבעיות שלו עם כוח גרעיני וטנקים, וגם העם הרוסי עצמו לא מוכן להיכנס לצעד כזה.

האומיקרון:

הממשלה הישראלית משחקת את תפקיד בת היענה עם הראש באדמה, ומציירת את כישלונה כניצחון מזהיר. בתחילה כל העולם הסתכל על ישראל כדוגמא בנושא החיסונים, ושאר הצעדים שהיא נקטה כדי למנוע את התפשטות המגפה. מאז היא שינתה את גישתה, ונוקטת בעמדה של 'תנו לאנשים להדביק את כולם, עד שנגיע לחסינות העדר'. זאת בשעה שכמות המתים מגיעה כבר ל 9,800 אנשים, מתוכם כ- 1,700 מאז פרוץ האומיקרון. שרית רוזנבלום פירסמה בידיעות אחרונות ביום חמישי מאמר שמסביר שהמדיניות הישראלית היא כישלון מוחלט בניהול המשבר, והיום סבר פלוקצר חוזר על אותה הטענה, כי מספר המתים בישראל הוא בין הגבוהים בעולם יחסית לגודל האוכלוסייה.

זוהי תעמולה שנועדה להשכיח מהאנשים את הנושא. הבעיה היא לא רק שאנשים מתו, אלא שהם מתו כי בתי החולים היו צריכים לבחור מי יחיה ומי ימות, כלומר להעדיף את הצעירים על הזקנים, שנתנו להם למות, מה שהכניס את הצוות הרפואי לדילמות איומות. הטענה שהזקנים היו צריכים למות ממילא היא טענה מזויפת, כי מוות של כל אדם הוא אסון של כל המשפחה שלהם, אבל אין מי שיתעניין בהם, והם נחשבים למחיר הכרחי כדי להמשיך בחיים הרגילים. במפלגת דעם חלו לאחרונה 3 נ.אנשים, הם וכלל משפחותיהם, וזה קורה בכל בית, ולא מדובר במחלה קלה. המדיניות היא לתת לילדים ללכת לבתי הספר, הם מדביקים את המשפחות שלהם ואת המורים, כך שהילדים לא יכולים לבוא לבתי הספר ולא המורים. את הבדיקות הביתיות רוב האנשים לא עושים כי הן לא יעילות, הן בדרך כלל נותנות תוצאות רק ביום השלישי של המחלה, שזה מאוחר מדי.

גם לא ברור מדוע התקשורת הישראלית משחקת את המשחק הזה, אולי בגלל שמדובר בהורוביץ ולא בנתניהו. וכידוע לכל, עוד יגיע גל חדש של ווריאנט חדש, לא ידוע מתי זה יקרה, ומה יהיה האופי שלו. וכאשר הוא יגיע, האם הם יוכלו להחליט פתאום לשלוח ילדים הביתה ולהיות בסגר, אחרי כל המדיניות הנוכחית? ואיך הם ישכנעו אנשים לקחת עוד חיסון? כמו שכולם חלו בדלתא ואח"כ באומיקרון, כך הם יחלו בווריאנט הבא.

האמסאלמים והמחלופים:

הממשלה מתנהגת כאילו הנתונים הכלכליים הנהדרים שלה יכולים להגדיר את אופן החיים. אבל האמת היא, שהיא מעדיפה את האשכנזים מהמעמד הגובה, ומותירה את כל היתר על הקרשים. מכאן באה ההתקפה של אמסאלם נגד שופטת העליון אסתר חיות בטענה שהיא לא רואה את האמסאלמים ואת המחלופים בעיניים. חיות ענתה לו באיגרת אישית, שהיא נולדה במעברה, וחיה עם האמסאלמים והמחלופים ביחד. אבל מפלגת העבודה ענתה לה שיש אמת בטענות של אמסאלם, למרות הסגנון הגס שלו. זה ידוע שאין מזרחים בבית המשפט העליון, ויש אפליה נגדם, וזה לא על בסיס אהבת אשכנזים בלבד, אלא בעיקר ביטוי של הפער בין העניים עם שכר המינימום שרובם מזרחים וערבים, לבין האשכנזים, שהם עשירים, וכוללים מנהלי חברות, אקדמאים ובעלי תפקידים בכירים המנהלים את הכלכלה.

השאלה היא מי אחראי על הפער החברתי? התשובה לכך ברורה: נתניהו מנהל את הכלכלה כבר 20 שנה, הוא התחיל במדיניות ההפרטה, שבעיקר אשכנזים הרוויחו ממנה. כאשר הכלכלה היתה ציבורית, כולם נהנו ממנה והפערים לא היו גדולים. הליכוד מדבר נגד האשכנזים, אבל הוא שגרם להם לטפס למעלה, הוא שלא השקיע בחינוך, בכיתות קטנות, ובהון האנושי. זה ניכר גם בצבא בהבדל בין מי שהולכים לגדה ומי שנכנסים ליחידה 8200. ההפרטה היא שבנתה את הפער החברתי, וכל הקבלנים המזרחים שהתעשרו נהנו גם הם,  ומי שלא התעשר נשאר למטה. זה מה שלבה את אש השנאה בין אשכנזים למזרחים ולערבים. הממשלה החדשה משקיעה במודע רק במעמדות הביניים הגבוהים. אגב, מרים נאור, נשיאת בית המשפט העליון, היא לא רק אשכנזייה, אלא חברת חרות שתמכה בלווינגר בחברון מיד אחרי מלחמת 1967, וגם שמגר היה עם שמיר. מי ששולט פה הוא הימין, ארץ ישראל השלמה, לא משנה אם הם אשכנזים או ספרדים. גם אפי נווה ידע לעשות מה שהוא רוצה, והביא את התוניסאית אתי קרייף, ומה זה הואיל? היא נכשלה בבחינות לשופטים, והוא קידם אותה דרך המיטה.

יש פערים, אבל הם נובעים מהמציאות הכלכלית שכולם תומכים בה, מהימין ועד השמאל. המזרחים דפוקים לא כי הם מזרחים, אלא כי הם פועלים פשוטים, חסרי השכלה גבוהה, ולא יכולים להכנס ל- 8200. עכשיו הממשלה מדברת על העלאת שכר המינימום ל- 6,000 שקל, אבל מה זה מועיל? אנחנו לא רוצים שכר מינימום, אלא שכר שמאפשר לחיות כמו בני אדם, ועבודה נורמלית ומתגמלת. במקום להעלות את שכר המינימום צריך להשקיע בחינוך, בבריאות, בתחבורה ציבורית, באנרגיה מתחדשת וביצירת מקומות עבודה שתורמים לכלכלה ולפריון היצור. שכר המינימום לא פותר כלום לעובדים פשוטים כאשר הפער החברתי כלכלי רק הולך וגודל. צריך להשית מסים על החברות הגדולות ולהשקיע בתשתיות האנושיות שיוכלו לעבוד בכל המקצועות, ולא רק בבתי אריזה או כקופאיות, כדי שהם יוכלו לבנות מכונות לא רק לעבוד בהם.

המצב הכלכלי של הערבים:

המפלגה של מנסור עבאס בתנועה האסלאמית, נמצאת במשבר בממשלה. כדי שלהכניס אותו לקואליציה נתנו לו 30 מיליארד שקל. אבל עכשיו הוא מבין שכדי שהכסף יגיע לרשויות המקומיות או למשרדים שזקוקים לו, השרים צריכים לחוקק חוקים וצווים שיאפשרו להם לבצע את ההחלטה. כך האסלאמיים קבלו את הכסף אבל לא יכולים לעשות אתו כלום. אמנם הם בקואליציה, אבל לא באמת בממשלה, כי אין להם שום משרד ממשלתי, והם לא נמצאים במרכז שמקבל החלטות. גם אין להם בן ברית ברור –  לחרדים היה את נתניהו, אבל לא ברור מי הוא בן הברית של עבאס, נראה שהוא תקוע באמצע. ממילא אף אחד לא מזדרז לבצע את ההחלטות שהבטיחו לעבאס, והערבים לא מרגישים בשינוי אמתי בחיים שלהם. למשל הבטיחו שיפורים בכפרים הבלתי מוכרים, אבל משרד האוצר מסרב מחשש שעוד ישובים ידרשו את זה. אין גם מי שיגדיר מה הוא תחום השיפוט שלהם, ואי אפשר לבצע בהם כלום. יש החלטה על תקציב למוזאונים בחברה הערבית, אבל כשצריך לבנות אותם, ולתכנן אותם – הכול נתקע.