תפקיד הפועלים במהפכה המצרית: מובילים בכיכר, שוליים בזירה הפוליטית

מאבקי הפועלים לפני המהפכה

עם סילוקו של מובראכ, בתחילת פברואר 2011, החל ויכוח נוקב בין הכוחות השונים באשר לאלטרנטיבה. גם בהקשר של מאבקי העובדים, שלגביהם התקיימו, עד לרגע סילוקו, הבנה ומעין קונצנזוס באשר לתרומתם המשמעותית למהפכה, ניתן למצוא תפנית בהתייחסותם של רבים למאבקי העובדים כאל גורם שולי או אפילו שלילי.

כדי להבין את עצמתה וחשיבותה של תנועת הפועלים המצרית, בשלבים שהובילו למהפכה, יש לחזור כעשר שנים אחורנית. היה זה העשור שחרץ את גורל משטרו של מובארכ. שכן, מדובר על עשור שבו עברה מצרים תהליך מזורז של השתלבות בגלובליזציה הכלכלית, תוך כדי התייצבות חד-משמעית של משטר מובארכ לצד הישראלים בתקופת האינתיפאדה השנייה (החל משנת 2000), יחד עם האמריקאים במלחמת בוש נגד הטרור (2001 והלאה), ובשנת 2003 תמך בפלישה לעיראק. בתמורה לאותה עבדות נרצעת לקולוניאליזם הישיר של הכיבוש הישראלי והאמריקאי ובגין העמידה נגד דעת הקהל הערבית, הובטחו למובארכ סיוע כלכלי ותמיכה צבאית. בתהליך הזה מהווה שנת 2004 נקודת מפנה. שכן, עם מינויו של רה"מ, אחמד נזיף, החלה פעולת הפרטה מסיבית וחוסלו מפעלים שבבעלות המדינה.

כותבים רבים מתארים את מציאות חייהם של ההמונים המצרים בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ואחת: 40% מתושבי מצרים חיים מתחת לקו העוני (שני דולר לנפש ליום הוא קו העוני המוגדר על ידי הבנק העולמי); התמוטטות תשתיות כגון אספקת מים, כבישים, איסוף זבל, שירותי רפואה, מוסדות חינוך; אבטלה גבוהה בקרב צעירים (לפי אחת ההערכות היו במצרים עם פרוץ המהפכה כ-7 מיליון בוגרי אוניברסיטאות מחוסרי עבודה); עובדים המועסקים בשכר נמוך, בהם נכללים גם עובדי מפעלים, פקידי ממשלה, מורים, רופאים וכיו"ב.

כמו כן, מדיניות ההפרטה ועידוד השקעות הון גרמו לקיטוב מעמדי קיצוני ולהופעת שכונות פאר בשולי הערים הגדולות. לפי טארק עות'מן (4), כ-40% מכלל העושר של מצרים היה נתון בשנת 2008 בידי 5% מכלל האוכלוסיה, כך שעשרים משפחות שלטו על 45% מכלל ההון שבמצרים. יתר על כן, בשנים הללו שולבו בהדרגה בעלי ההון בתוך המנגנון הפוליטי, גם בממשלת נזיף, מה שהעניק להם כוח השפעה מכריע על המהלכים הכלכליים במדינה. הקשרים בין הון לשלטון הפכו גלויים לעין כל.

בנו של הנשיא, ג'מאל מובארכ, אשר הוכתר זה מכבר ליורש, היה הארכיטקט של ברית זו. לתוך הואקום השלטוני שנוצר, מפאת זקנתו של הנשיא ובשל צמרת שלטונית וצבאית מאובנת, נכנס יורש הכתר שהקים לעצמו את הוועדה הפוליטית של מפלגת השלטון. באמצעותה יצר לעצמו בני-ברית מקרב מעגל בעלי-ההון החדשים של מצרים שהתחנכו, רובם ככולם, באוניברסיטאות מערביות (5).

הצירוף של מדיניות כלכלית אנטי-חברתית יחד עם התרפסות מוחלטת כלפי ישראל וארה"ב בכל הנוגע למדיניות החוץ ובתוספת הכוונה הברורה להעברת השלטון לידי בנו (כוונה אשר עוררה זעם ותסכול בקרב כוחות דמוקרטיים, כתנועת כפאייה, אך גם בקרב קציני הצבא, שהיוו את הבסיס ההיסטורי לשלטון במצרים, שהעמידו מועמד לשלטון מקרבם: עומר סלימאן, שהסתמן על ידם כיורש הטבעי של חוסני מובארכ), כל הגורמים הללו בהצטרפם יחד, יצרו את התנאים להתפוצצות מהפכנית.

יש לציין, כי בשנים שקדמו למהפכה היו