חוק האיגודים המקצועיים משנת 1976 אישר את העיקרון לפיו אין לעובדים במצרים חופש בחירה בכל הנוגע להשתייכות והקמה של איגוד מקצועי. ההתאחדות הכללית של האיגודים, ETUF , מוגדרת בחוק כאיגוד המקצועי היחיד, למעשה, שבידו המונופול על גביית דמי חבר, שליטה על קרנות פנסיה וייצוג עובדים בכלל.
ככל שאימץ המשטר של המפלגה הלאומית הדמוקרטית מדיניות ניאו-ליברלית מובהקת יותר והפריט את מפעלי הטקסטיל, התחבורה והתקשורת, תוך חריצת גורלם של מאות אלפי פועלים לאבטלה ולעוני, הצטיירה התאחדות האיגודים הממשלתית כמשת"פית של ההנהלה. מכאן, היה זה לא מן הנמנע שבשנות התשעים יקומו ארגונים וועדים עצמאיים רבים של פועלים, שחשפו את שחיתות האיגוד הרשמי וקידמו באמצעים שונים את המאבק העצמאי של הפועלים.
אחד המרכזים הבולטים שהוקם באופן עצמאי היה דאר אלח'דמאת אלניקאביה (מרכז התמיכה בזכויות עובדים), בהנהגתו של כמאל עבאס. עבאס עצמו היה פועל במפעל יציקות המתכת של חלוואן ופוטר בעקבות שביתה בשנת 1989 שהסתיימה בהתנגשות אלימה ובמספר הרוגים. בראיון שערכתי איתו בשנת 2008 הוא סיפר כי "במשך שנים דיברנו על הצורך להתארגן בכדי לשפר את השכר העלוב ששולם במפעל. אחד הדברים שיצרו תסיסה בקרב הפועלים היה תשלום חודשי עבור ארוחות בסך 3 לירות מצריות, כ-10 גרוש ביום. סכום זה היה מגוחך וביטא זלזול בכבוד העובדים. כאשר החלטנו לבסוף על שביתה באוגוסט 1989, הייתה תגובת המשטר קשה ביותר – עשרת אלפים שוטרים נכנסו לשטח המפעל, תוך שימוש בירי גז מדמיע ואלות. עובד אחד נהרג ו-15 נפצעו. בנקודה זו החל המרכז לסיוע לקרום עור וגידים". עבאס היה אחד מבין 300 העובדים שנעצרו בשביתה היסטורית זו של פועלי הפלדה בחלוואן. אחרי שלושה חודשים בכלא, הביא לשחרורם מסע תמיכה וסולידריות מקומי ובינלאומי. בכל רחבי מצרים התגייסו עובדים לתמוך בשובתים ולסייע למשפחותיהם. המשטר במצרים הועמד תחת ביקורת מצד ארגוני עובדים וזכויות אדם בעולם, ונאלץ לשחרר את הפועלים העצורים. "את תאריך השחרור שלנו, ה-25 בנובמבר 1989, אני זוכר כאילו היה אתמול", מספר עבאס, "כשהבנתי שלא יתנו לי לחזור לעבוד במפעל, החלטתי יחד עם חברים לממש את החלום שלנו ולהקים מרכז לתמיכה במאבקי עובדים" (10).
פעילים ותיקים בארגוני השמאל (שאחדים מהם פרשו בשנות השמונים והתשעים ממפלגת אלתג'מוע – מפלגת השמאל החוקית – בשל נטייתה לחבור לממשל מובארכ), יזמו גם הם מספר מרכזים לתמיכה בעובדים. אחד מהם, הוועדה לקידום זכויות האיגוד המקצועיות, בראשותם של סאבר ברכאת וח'אלד עלי, הפכה החל משנת 2006 לצומת מרכזית של פעולה עצמאית בהקשר בניית איגודים אלטרנטיביים לאיגוד
כתיבת תגובה