פעלה בשיטת הדמוקרטיה הפעילה. אולם העדר המנהיגות מצביע גם על אי-יכולת להתוות דרך. באשר לפוליטיקה, הוסיף מיגל, כי ביום הראשון בכיכר סול חשבה תנועת המחאה כי הנה כה גדולה עד כי ביכולתה להפיל את הממשלה. הוא לא התייחס בדבריו לעובדה שהממשלה הספרדית אכן נפלה, כשבמקומה עלתה ממשלת ימין, אותה ממשלה שהופלה שנים לפני כן בעקבות מסכת שקריה בעניין הפיגוע במדריד ומדיניותה הכלכלית הדורסנית. בדבריו של קטאניה ניתן לקרוא את הסלידה מן הפוליטיקה ואת האמונה התמימה כי ניתן לשנות את השיטה הכלכלית, החזקה והמאורגנת במוסדות פיננסיים המגובים בממשל, משטרה וצבא, מבלי להתמודד מולם בשדה הפוליטי ושם לרכוש את אמון הציבור.
זוהי ההחמצה הגדולה של תנועת המחאה בישראל ובעולם. בסופו של יום עומדת תנועת המחאה למבחן ההשפעה בקלפי. בספרד היא העלתה את הימין, כי נזהרה מלהעמיד מתוכה אלטרנטיבה; במצרים תנועת השישי באפריל והשמאל הפוליטי לא התארגנו לכדי מימוש המהפכה שהציתו הם-עצמם; ובארצות הברית תעמוד למבחן תנועת האוקיופיי אל מול תנועת מסיבת התה בנובמבר, כאשר יעמדו האמריקאים בפני הבחירה – אובמה או רומני הרפובליקאי השמרן.
כבכל משטר דמוקרטי, בכדי ליצור שינויים בתקציב המדינה ובמדיניות הכלכלית יש לפעול למען שינוי החוקים, התקנות והתכניות הממשלתיות העצמאיות, וזאת ניתן להשיג אך ורק באמצעות נציגים, נבחרי הציבור, בכנסת ובממשלה.
עם זאת, גם אם "שנה עברה ושום דבר לא השתנה", עצם קיומה של המחאה גורמת לפעיליה לעבור שינוי פוליטי. הפוליטיזציה או לכל הפחות ראשיתה של התעניינות פוליטית, היא הדלק של תנועת המחאה, הכוח שמסייע בידה לנוע לאחר ההתנעה הספונטנית. הכוחות החדשים שעומדים לרשות תנועת המחאה מאפשרים לה להתקדם במהירות וביעילות בתגובה ליוזמות השליליות של הממסד. הדבר ניכר בדרכי פעולתה היצירתיות, באנרגטיות שלה, בביטוי החופשי והחדשני. הולדת רעיונות חדשים המציתים את דמיון המחאה, יכולה להיות מתועלת לכוח השפעה של ממש. בד-בבד, ניכר כי את הבשלות לפוליטיקה ניתן להשיג רק תוך כדי המשך קיומה של התנועה ותוך כדי מעורבות פעילה בה.
הפועלים – הדרך השלישית
אחת הטענות הבעייתיות של אנשי המחאה מנוסחת בזו הלשון: אל תתייגו אותנו, איננו ימין ואו שמאל. לטענה מקוממת זו מתווספים אימוץ והזדהות עם כל רעיון של שינוי המציאות. ראינו, לדוגמה, כיצד מילאה המחאה תפקיד חשוב בהעלאת התודעה והעצמה של העובדים. סוגיית עובדי הקבלן עלתה במלוא העצמה בקרב פעילי המאבק והביאה את ההסתדרות להכריז על שביתה כללית. הטענה הקובעת "לא ימין-לא שמאל" קשורה בכך שהשיח הכלכלי-פוליטי העולמי, מאז 1990, נתון בין שני זרמים מרכזיים, שניהם קפיטליסטיים. בארצות הברית: דמוקרטים ורפובליקאים, בישראל: הברירה בין ליכוד לבין עבודה (או קדימה), בעולם הערבי: ציר התמיכה בארה"ב ולעומתו ציר הרשע, וכך גם במישור האידיאולוגי: לאומי לעומת איסלאמי.
חרף יכולותינו הצנועות, לא הסתפקה מפלגת דעם בניתוח תיאורטי גרידא ולא המתינה באפס מעש עד אשר תצוץ לה הדרך השלישית, אלא התחלנו,
כתיבת תגובה