הבריאות הכללי.
זריחתה של אוקיופיי וולסטריט
אם סמלה של תנועת מסיבת התה הוא דגל הדרום הישן של טרום מלחמת האזרחים, המבטא סגירות, שנאת שחורים ותמיכה בעבדות, הרי שעבור תנועת אוקייפיי היווה דגל מצרים את סמל השינוי החברתי.
בשנות התשעים היתה זו התנועה נגד הגלובליזציה שנלחמה בקפיטליזם בשל העוולות שהוא גורם בעולם השלישי. אבל היעדר אופק פוליטי חיסל את התנועה. כעת הפכה המהפכה במצרים, שהיתה פוליטית במובהק, למקור השראה עבור תנועות המחאה נגד הקפיטליזם.
בהשפעתו הישירה של האביב הערבי, נפתח בחודש יוני 2011 קמפיין אינטרנטי של פעילים בקריאה: "אמריקה צריכה תחריר משלה". ב-17 בספטמבר 2011 נכבש פארק זוקוטי הפרטי, לשעבר פארק ליברטי שהופרט ונמכר ליזם פרטי שקראו על שמו, על ידי מאות פעילים.
אלה בחרו שלא להתעמת עם אובמה שאיכזבם ולא השליכו יהבם על הפוליטיקה. אובמה כמו גם סגן הנשיא, ג'ו ביידן, טענו כלפי תנועת אוקייפיי שאינם שונים בהתנהגותם מאנשי מסיבת התה הימנית. כמו ביחס לתנועות מחאה מהעבר, תפסו האליטות השולטות את טבען הרדיקלי של אלה כהפרעה רועשת לסביבתם הפריבילגית. הללו ניסו לכבוש את אוקיופיי בסדרת פשיטות משטרה מלודרמטיות מניו-יורק ועד לקליפורניה, שסופם – חיזוק התנועה. ב-1 באוקטובר, בעקבות חסימת גשר ברוקלין ומעצרם של 700 פעילים, פרצה תנועת אוקייפיי אל התודעה הציבורית האמריקאית ובאותה יממה הוצבו ברחבי ארצות-הברית מאות מאהלים ונקודות אחיזה של תנועת המחאה. אוקיופיי זכו לביקורים של ננסי פלוסי, אל גור ונציגי האיגודים הגדולים – סמלי המפלגה הדמוקרטית.
סיסמת התנועה – "אנחנו התשעים ותשע אחוז", כבשה את דעת הקהל האמריקאית. הישגה הגדול ביותר של התנועה בהטמעת המונח: פלוטוקרטיה, היינו – שלטון העשירים, והצבת ה-99% אל מול האחוז האחד של הטייקונים, (עם זאת, יש לציין כי המונח רווח כבר בספרות הפוליטית של תחילת שנות האלפיים, במיוחד בכתיבתו של ג'וזף שטיגליץ). בסקר שערכו הניו-יורק טיימס וסי.בי.אס עלה כי שני שליש מהנסקרים הביעו תמיכתם בתנועה ובמסריה. היא אף זכתה לתמיכה נרחבת של קובעי דעת קהל כגון פול קרוגמן. חיזוק נוסף לסיסמת התנועה התקבל מהוועדה הכלכלית של הקונגרס, אשר קבעה באוקטובר 2011 כי ההכנסה היחסית של האחוז האחד, לאחר מיסוי, שולשה מאז המאה ה-19 כשלעומתו, פחתה ההכנסה היחסית של שאר חלקי האוכלוסיה.
ויליאם גריידר, סופר ופרשן פוליטי בכיר במגזין האמריקאי, "דה ניישן", טוען שהתנועה תשרוד בשל התמקדותה בבנקים אשר מובילים להרס הכלכלי של ארצות הברית והעולם כולו. התנועה מאיימת על אובמה, כותב גריידר, ועליו לאמץ אותה. בהקשר הדברים הללו מתעלם גריידר מכך שהתנועה צמחה סביב אובמה, אך כיוון שהפנה לה עורף טרם מחלה לו על כך. גריידר מסכם ואומר שהשפעת האוקייפיי על התודעה הציבורית היא בגדר הישגה הגדול. הנריק הרצברג, הפרשן הבכיר של הניו-יורקר, מצטרף להערכה הזו, אך בוחן את אוקיופיי ביחס לתנועת הנגד שלה – מסיבת התה, ותוהה לגבי יכולתה של התנועה לקדם את דרישותיה: "כן, תנועת לכבוש את וול סטריט אכן
כתיבת תגובה