הכפרי והעירוני. שהרי, גם כאשר תתייצב המערכת הפוליטית הדמוקרטית, יישאר לפניהם האתגר העיקרי, שהוא להתמודד עם עצמתם של הכוחות הליברליים והאסלאמיים, אשר מקבלים ללא עוררין את השיטה הקפיטליסטית.
המבנה הכלכלי בטוניס, שההוגה השמאלי הסורי, סַלָאמֵה כִּילָה, כינה כ"משטר מאפיונרי קפיטליסטי"[13] לא השתנה עם חילופי השלטון הפוליטי. בעלי ההון וחברות רב לאומיות ממשיכים להחזיק במנופי בהשפעה במרכזיים בכלכלה הטוניסאית. גם תלותה של טוניס בתכתיבי "הכלכלה העולמית" ובעיקר האירופית, בה תלויה טוניס לחלוטין, לא קטנה. במצב זה הולכת וגדלה התהום בין המנהיגות האסלאמית והליברלית ובין הרחוב העני, הפועלים במפעלים, במכרות ובאתרי התיירות. האתגר בפני הכוחות שהמהפכות של האביב הערבי העצימו את כוחם ואת הלגיטימציה שלהם היא לנצל את החופש הפוליטי והחרויות האזרחיות שהושגו במהפכה, כדי לבנות את כוחן הפוליטי בתוך תנועת הפועלים: להקים איגודים ותנועות חברתיות חדשות, ולחזק יוזמות כלכליות וחברתיות. רק כך יוכלו להגדיל את השפעתן, ולשנות את יחסי הכוחות הפוליטיים לטובתן.
אם מנהיג אַ-נַהְדָה מדבר על תקופה של חמש עד עשר שנים של שותפות עם כוחות אזרחיים וחילוניים בשלטון, חייבים גם מנהיגי השמאל להיערך לתקופה ארוכה יחסית של קיום בצוותא עם כוחות אחרים, מבלי לחתור לעימות ולהכרעה מידיים. שכן אלה עלולים להיות בעוכריו, וכפועל יוצא מכך, בעוכרי החברה בטוניס בכללה.
שם המשחק של גורמי שמאל מהפכניים בשלב הנוכחי הינו – בניית השפעה ובסיס עממי בקרב הפועלים ופעולה סבלנית ליצירת מרחב מחייה רחב ככל האפשר, תוך שמירה ושיתוף פעולה עם גורמים נוספים במערכת הדמוקרטית.
עריכה – רות דרורי בינדר
14.10.2013
כתיבת תגובה