איראן – החטא הקדמון

"אדוני הנשיא, תן את ההוראה", זאת כותרתו של מאמר הדעה של הפרשן והעיתונאי שמעון שיפר ב"ידיעות אחרונות" (18.6.25). שיפר, שמרבית טוריו הופנו בעת האחרונה נגד בנימין נתניהו וממשלתו הקיצונית, מבטא היום קונצנזוס ישראלי אשר חש על בשרו את נחת זרועה של איראן ב-7 לאוקטובר וקץ בכך. כל ישראלי מבין שאיראן באמצעות גרורותיה באזור, ובראשן חמאס, גמרה אומר להביא לחיסולה של מדינת ישראל.

"אדוני הנשיא טראמפ – זו ההזדמנות שלך להיכנס לספרי ההיסטוריה, לצד רוזוולט. הורה על תקיפת המתקן בפורדו וסייע לנו לעשות את העבודה המלוכלכת עבור שאר העולם. זה הזמן שלך להוביל קואליציה, שתסיים את מפעל הגרעין האיראני ותאלץ את האייתולות להגיע להסכם שלא יאפשר להם לשוב ולחדשו."

ההססנות של ממשל טראמפ להצטרף למערכה כדי להביא לסיומו של פרויקט הגרעין האיראני מבטאת את הלך הרוח הכללי השורר באמריקה. מאז 2008 איבדה ארה"ב את מעמדה כמנהיגת העולם החופשי. הבדלנות של ממשל טראמפ, המגובה בתמיכת הזרם הפשיסטי במפלגה הרפובליקנית המכונה MAGA movement, היא ביטוי קיצוני של קונצנזוס אמריקאי המאחד בין רפובליקנים ודמוקרטים. זוהי הסכמה שנוצרה מאז הכישלון הצורב בעיראק ובאפגניסטן, שמתנגדת לכל התערבות צבאית מחוץ לארה"ב, באמצעות "boots on the ground".

 למרבית האירוניה, בזמן שגורמים מרכזיים בממשל האמריקאי פועלים נגד התכנית הישראלית לתקוף את איראן, יש לזכור שהיו אלה דווקא האמריקאים שהעצימו את מעמדה של איראן, ויצרו אמונה מיסטית בנוגע לכוחו הצבאי ויציבותו של משטר האייתולות.

את החטא הקדמון ניתן לאתר בממשלו הרפובליקאי של בוש הבן. אז נרקם השקר לפיו סדאם חוסיין מחזיק נשק להשמדה המונית, אגדה ששימשה תירוץ לפלישה לעיראק במטרה מוצהרת להביא לשנוי המשטר. כדאי לזכור שבוש הבן הסתייע בלא אחר מאשר בנימין נתניהו, אז אזרח פרטי, לאחר שפרש באופן זמני מהפוליטיקה, והוזמן להעיד בשבועה מול ועדת הפיקוח של הקונגרס. שם הוא אמר בבטחה האופיינית לו: "השאלה אינה האם להפיל את המשטר בעיראק אלא מתי….". אם לשפוט על פי התוצאות, התרומה של נתניהו לאסון שפקד את המזה"ת כולו, והביא להתעצמותה של איראן, מראה, שלמרות התרברבותו כמי שניחן ביכולת נבואה, הוא בסך הכול כרה בור עמוק לישראל, שממנו הוא מנסה להיחלץ במחיר דמים, כאותה אמרה "אבן אחת שטיפש זרק לבאר, אלף חכמים לא יצליחו להוציא".

ישראל החליטה לצאת לבדה למערכה כאשר היא מעמידה את העורף שלה, את אזרחיה, בחזית. האזעקות ביום ובלילה, המתים והבתים ההרוסים, והתגובה של הציבור הישראלי היא העדות לכך שאזרחי ישראל רואים בה מלחמה קיומית.

הרתיעה של הממשלים האמריקאים מכל התערבות צבאית התבטאה גם בהסכם בין רוסיה לארה"ב על הוצאת הנשק הכימי של משטר אסד בספטמבר 2013. ההסכם הזה הושג על רקע השימוש שעשה משטר אסד בנשק כימי כנגד אזרחיו כדי לדכא את ההתקוממות העממית שאיימה להפיל את משטרו. בעוד בתחילה, הנשיא אובמה העמיד בפני אסד "קו אדום" שחצייתו תביא להתערבות אמריקאית צבאית, בעקבות לחץ פנימי מצד מפלגתו הדמוקרטית הוא הסתפק בהסכם עלוב עם פוטין, שאמנם הסיר חלק מהארסנל הכימי בסוריה, אבל פתח את הדלת להתערבות הישירה של איראן וחיזבאללה, שנחלצו להצלת המשטר הסורי והשתלטו על סוריה לחלוטין. אסד, כמובן,  לא שעה להזהרה האמריקאית כשהבין שהממשל מסתייג מהצבת חיילים אמריקאים באדמתו. יתר על כן, אובמה אף סירב באופן עקבי לתת כל סיוע לכוחות הדמוקרטים בסוריה. ומה הייתה עמדתו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו? הוא תמך בהסכם בין אובמה ופוטין, וכלל לא התייחס לאיום של ההשתלטות האיראנית המוחלטת על סוריה ועל לבנון. ברבות הימים הפכו סוריה ולבנון לשלוחה אסטרטגית של איראן מול ישראל שהופתעה ב- 7 לאוקטובר ממתקפת "שבע החזיתות". חוזה העתיד נתניהו שוב נתפס עם המכנסיים למטה, איבד שליטה וכמעט איבד את המדינה.

רבים מבין הדמוקרטים בארה"ב וגם פרשנים מרכזיים בישראל מבקרים את נתניהו על כך שפעל לבטל את הסכם הגרעין ומייחסים לביטולו המעשי ע"י טראמפ את הריצה של המשטר האיראני אל עבר השגת פצצה גרעינית. קשה להתווכח עם עובדה זאת. אולם, כל אותם גורמים, כולל נתניהו מתעלמים לחלוטין מהצד האפל של אותו הסכם, שנתן יד חופשית לאיראן לפתח את הטילים הבליסטיים, ומכך שאפשר לאיראן לא רק להשתלט על הסהר השיעי באמצעות  proxies שכוללים את תימן, עיראק, סוריה, לבנון ופלסטין באמצעות חמאס, אלא לפתח את התוכנית המעשית לחיסולה של ישראל בו זמנית מכמה זירות. דווקא מפני הסכנה הזאת נתניהו לא הזהיר את העולם, והוא נהנה מאוד ממשחק "ההרתעה" מול הגרורות של איראן. הוא הפך את "המב"ם" המערכה שבין המלחמות, המערכה נגד ההתעצמות האיראנית בסוריה, לסוג של חוכמה אסטרטגית המגובה ע"י אמ"ן. וכך, הצבא היה כל כך עסוק במב"ם, עד שלא שם לב שמתחת לאפו איראן מארגנת הפתעה אסטרטגית באמצעות חמאס, השותף הפחות מסוכן והפחות מחומש, התלוי למעשה בסיוע הישראלי הכספי והכלכלי על מנת לשרוד.

בעוד שהטראומה של טבח ה-7 באוקטובר מסרבת להעלם, הלך נתניהו על ראש התמנון ופתח ב"אם כל המלחמות". בניגוד לקולות שרואים בצעד הזה "עוד נסיון של ביבי לשרוד את משפטו" , התחושה הכללית בציבור הישראלי, כולל בקרב מרבית מפלגות האופוזיציה, שזוהי מערכה צודקת של להיות או לחדול. והנה, דווקא ברגע האמת, "ידידתנו האסטרטגית" מסתפקת בשיקולים טקטיים. כמו ממשל ביידן, גם ממשל טראמפ מסתתר מאחורי התירוץ של "סכנה למלחמה אזורית" כדי להמשיך ולרצות את המשטר האיראני קצוץ הכנפיים, שאיבד את משענו העיקרי בדמות חיזבאללה הלבנוני. איראן לא הסתירה את כוונותיה כאשר פתחה בשתי התקפות טילים רצחניות על ישראל, באפריל ובאוקטובר 2024. אז ממשל ביידן דרש מישראל לא להגיב בפעם הראשונה, ולהסתפק בתגובה מרוסנת בפעם השנייה, ושוב בתירוץ של "המלחמה האזורית". אלא שלאחר ה -7 באוקטובר, שעון החול התחיל לתקתק. ממשל טראמפ עשה הכול כדי לרצות את איראן ולא הסתיר את הסתייגותו מנתניהו. ביקורו המופגן בסעודיה ובמדינות המפרץ כשהוא פוסח על ישראל, ההסכם הנפרד שעשה עם החות'ים, הערצתו לדיקטטור ארדואן, המו"מ הישיר עם חמאס מאחורי גבה של ישראל, ופתיחת המו"מ עם איראן, כל אלו לא הותירו מקום לספק. טראמפ מוכן לזרוק את ישראל מתחת לגלגלי האוטובוס הסעודי, שקנה את אהבת טראמפ ואנשי ה-MAGA בחופן של פטרודולרים.

ההתקפה הישראלית בבוקר יום שישי ה- 13 ליוני, חיסולה של כל ההנהגה הצבאית האיראנית ושל מדעני הגרעין, לא רק חשפה את חולשתו של המשטר האיראני, עקב החדירה המודיעינית העמוקה של המוסד, אלא הציבה בפני ארה"ב דילמה קשה ביותר. ישראל החליטה לצאת לבדה למערכה כאשר היא מעמידה את העורף שלה, את אזרחיה, בחזית. האזעקות ביום ובלילה, המתים והבתים ההרוסים, והתגובה של הציבור הישראלי היא העדות לכך שאזרחי ישראל רואים בה מלחמה קיומית. קנצלר גרמניה פרידריך מרץ אמר את האמת: "ישראל עושה את העבודה המלוכלכת בעבור כולנו".

עד רגע זה לא ידוע אם טראמפ יצטרף למערכה לסיים את המלאכה. הדרך עבורו כבר סלולה, הכניסה של ארה"ב איננה עשיית טובה לישראל אלא חובה מוסרית, לאחר שארה"ב יצרה במו ידיה את הכאוס המזרח תיכוני עקב מלחמתה הכוזבת להפלת משטרו של סדאם חוסיין. המלחמה נגד איראן יכולה לפתוח פרק חדש במזה"ת, לא עבור הנסיכים המושחתים של המפרץ, אלא עבור מאה מיליון איראנים ועוד 300 מיליון ערבים, שנאנקים תחת משטרים דיקטטורים המנציחים את הפיגור, את העוני ואת דיכוי זכויות אזרחיהם. הם נבגדו באמצעות האדישות של ארה"ב ואירופה נוכח המהפכה הדמוקרטית הגדולה ביותר שקמה בעולם הערבי, בדמות "האביב הערבי".

אם ארה"ב תשאר בהיסוסיה במצב זה ותדחה את הקריאה לתקוף באירן, זו תהיה טעות אסטרטגית ומוסרית נוספת שתירשם בדפי ההיסטוריה. ביבי נתניהו עצמו ייכנס להיסטוריה כמנהיג שלא ידע לצפות את העתיד, עשה את כל השגיאות האפשריות, ובעיקר עשה את השגיאה הגורלית בכך שלא פעל לפתרון השאלה הפלסטינית, ובכך פתח לאיראן את הדרך לחדור לעולם הערבי דרך השער הראשי.