סוריה: איך להימנע מטעויות העבר: שבע סיבות לחשש בעקבות ניצחון הכוחות האסלאמיים – דעה

בשעה שאנו חשים שמחה נוכח נפילת משטר העריצות של בשאר אל-אסד, אנחנו מחוייבים לשאול שאלות רבות כדי להימנע מלחזור על הכישלונות ההרסניים של התנועות האסלאמיות במקומות בהם תפסו את השלטון. […]

בשעה שאנו חשים שמחה נוכח נפילת משטר העריצות של בשאר אל-אסד, אנחנו מחוייבים לשאול שאלות רבות כדי להימנע מלחזור על הכישלונות ההרסניים של התנועות האסלאמיות במקומות בהם תפסו את השלטון.

פורסם בג'רוזלם פוסט, 19 דצמבר 2024

האם אתם יכולים לדמיין מדינה שבה המשטר מדכא את האזרחים בצורה כל כך עמוקה, עד כדי כך שהלשנה זה על זה לשירותי הביטחון של בני אותה משפחה נתפשת כדבר נורמאלי?

תארו לעצמכם מצב שבו מילה אחת, שאמר בבדיחות הדעת עובד לעמיתו, או שהוחלפה בין שכנים, יכולה לקבל משמעות פוליטית ולהשליך את האומר למרתף דמוי קבר באחד מבתי הכלא הרבים, להעלם לנצח, או אפילו להירצח.

האם אתם יכולים לדמיין מדינה שבה ציפורים זקוקות לאישור ביטחוני כדי לשיר; פרחים זקוקים לאישור כדי לפרוח; והעצים חייבים לקבל את הסכמת הרשויות כדי לשאת פרי? כזאת הייתה סוריה – התגלמות מושלמת ומילולית של הרומן הדיסטופי 1984 של ג'ורג' אורוול.

זה היה המצב במשך יותר ממחצית המאה, כאשר השלטון של אסד האב עובר לאסד הבן. לאחר פרוץ המהפכה הסורית ב-15 במרץ 2011 העניינים הידרדרו לקטסטרופה של ממש. האמנה החברתית בסוריה התבססה על משוואה מוזרה לחלוטין: אנחנו, המשטר, לוקחים הכל – עושר, משאבים, כלכלה וכוח; אתה, האזרח, יכול לנשום את האוויר ולצרוך את סם הקפטגון שאותו אנחנו מבריחים לכל העולם. האזרחים בקושי שרדו עם הסיוע של קרובי משפחה בחו"ל, שבלעדיו היו גוועים ברעב.

השמחה מחייבת אותנו לשאול שאלות רבות כדי להימנע מלחזור על הכישלונות ההרסניים של התנועות האסלאמיות שתפסו את השלטון בירדן, סודן, מצרים, עיראק, לוב, תוניסיה, תימן ומרוקו. התנועות האסלאמיות מכחישות את הכישלונות האלה, שידועים היטב לכל מי שאינו אסלאמיסט או שמסתכל על המציאות באופן אובייקטיבי.

הסצנות המחרידות מכלא סידנאיה, שדווחו על ידי כלי התקשורת הבינלאומיים, מבעיתות ככל שיהיו, מייצגות רק חלק קטן מהאמת לגבי אופיה של סוריה תחת שלטון מפלגת הבעת', משפחת אסד והעדה העלווית. אלו הפכו את סוריה לזירה האחורית שלרוסיה ושל איראן, לצדן של המיליציות "משמרות המהפכה" וחיזבאללה. מיליציות אלו ביצעו רציחות עדתיות שהוצדקו בתואנות שונות, כשהבולטת ביניהן היא ההתנגדות לישראל וההגנה על האומות הערביות והאסלאמיות.

אף משטר בעולם לא היטיב לנצל את הסיסמאות האנטי-ישראליות יותר מאשר משטר הבעת' והאסדים, האב ובנו כאחד.

כבר אמרתי זאת פעמים רבות ואחזור על כך: רק מי שחווה עריצות, מבין באמת עד כמה היא נוראה. לאחר שסבלתי אותה על בשרי, ושילמתי את המחיר, אני עדיין חש את המרירות שלה בגרוני. אני מבין לעומק איך הסורים מרגישים עכשיו, אחרי יותר מחצי מאה של רצח, דיכוי ושליטה מוחלטת. סוף סוף נפלה העריצות האסדית.

לחלקנו, כולל אותי, יש פחדים לגיטימיים מכך שסוריה תהפוך לבית גידול של "דאעש" או למוקד של ג'יהאדיסטים במזרח התיכון. עם זאת, אסור שהחששות הללו ימנעו מאיתנו לחלוק את שמחתם של הסורים מנפילתו של הצורר בשאר אל-אסד – אדם שהפציץ את עמו שלו בחביות נפץ ובנשק כימי. גם אם באופן זמני, עד שהמצב יתבהר, העם הסורי יצא מהבקבוק, והוא נושם עכשיו את ניחוח החופש, שנמנע ממנו במשך חצי מאה. זהו רגע היסטורי עבורם שעלינו לכבד ולהבין.

עם זאת, השמחה מחייבת אותנו לשאול שאלות רבות כדי להימנע מלחזור על הכישלונות ההרסניים של התנועות האסלאמיות שתפסו את השלטון בירדן, סודן, מצרים, עיראק, לוב, תוניסיה, תימן ומרוקו. התנועות האסלאמיות מכחישות את הכישלונות האלה, שידועים היטב לכל מי שאינו אסלאמיסט או שמסתכל על המציאות באופן אובייקטיבי. אני אתייחס לשבעה חששות עיקריים לגבי הסכנות הטמונות בשליטה של הכוחות האסלאמיים בסוריה.

מסגד אל אקצא

כמה לוחמים, מקורביו של מנהיג המורדים בסוריה אבו מוחמד אל-ג'ולאני, הופיעו בסרטון כשהם מצהירים על כוונתם "להכנס למסגד אל אקצא, המסגד של הנביא, ולכעבה [במכה] בדיוק כמו שנכנסו למסגד אומיה" כלומר, באמצעות לחימה.

כפל לשון במסגד אומיה

נאומו של ג'ולאני במסגד אומיה בדמשק סתר באופן מוחלט את הראיון שנתן לרשת CNN. בנאומו במסגד השתמש ג'ולאני ברטוריקה של הקבוצות הג'יהאדיסטיות שמתעלמות ממדינות, ומעדיפות את העליונות של הקבוצה, הארגון או האידיאולוגיה. הוא ייחס את הניצחון ל"מוג'אהדין" (הלוחמים הג'יהאדיסטים) לא למהפכנים הסורים, והקדיש אותו לאומה האסלאמית, כאילו סוריה שייכת בלעדית לאסלאמיים. כך הוא מגלה שהצהרותיו המתונות והמרגיעות ל- CNN ניתנו ככל הנראה מתוך שימוש בטקטיקה של "תקייה" אסלאמית.

תקייה אסלאמית היא טקטיקה של הונאה באמצעות אימוץ כוזב של עמדות המבוססות כביכול על טקסטים דתיים וחדית'ים מהקוראן. כל תנועות האסלאם הפוליטי מאמצות גישה זו; ההטעיה שלך מותרת, כי אתה כופר. זה מאפשר ואף מעודד אותן לשקר עם מצפון נקי. שקר עבורן הוא אמצעי להגיע למטרה גבוהה יותר, שהיא הח'ליפות.

פלישה נגד הכופרים

אחד ממנהיגי האיסלמיסטים, מוחמד אל-בשיר, חבר בארגון היאת תחריר א-שאם (HTS), שמונה לראש הממשלה הזמני של סוריה, נשא דרשה ביום שישי שעבר במסגד אומיה בדמשק. הנאום המטריד שלו כלל הצהרות כמו "מה שקרה בסוריה הוא כיבוש גדול. סוריה בורכה על ידי אלוהים ושוחררה מעריצות כדי להפוך למשכן האמונה ולמרכז האסלאם".

השימוש שלו במונח כיבושים (פותוחאת) משווה אותו למונח "פלישה" במסורת האסלאמית, מה שמרמז שסוריה הייתה מדינה לא מאמינה. טענתו כי סוריה היא "משכן האמונה והאסלאם" שוללת את כל השותפים האחרים שאינם מוסלמים, ומוחקת את הזהות הסורית המגוונת.

השתלטות הממשלה האסלאמית

הרכב ממשלת סוריה, נשלט על ידי הזרם האסלאמי על כל צורותיו, מעורר חששות. איפה הכורדים, הדרוזים, הנוצרים, השיעים ואחרים? בנוסף, לחלק מהשרים שמונו יש רקורד של פעילות טרוריסטית ומעורבות בפשיעה.

עליית העות'מניות הטורקית

איברהים קאלין, ראש המודיעין של טורקיה, ביקר בדמשק לפני יומיים. היה זה הביקור ראשון של נציג מדינה זרה בסוריה מאז נפילת בשאר. קאלין התפלל במסגד אומיה, כביטוי לכך שהמסגד ההיסטורי יכול להפוך לסמל החדש של המשילות בסוריה. הביקור הזה הזכיר לי את הביקור במצרים שערך עבדאללה גול (שר החוץ הטורקי דאז בממשלת ארדואן) לאחר מהפכת ינואר 2011. ביקור קאלין מעלה את השאלה: האם ההשגחה האיראנית והרוסית על סוריה הסתיימה, ובמקומה נכנסת ההשגחה הטורקית? האם סוריה הפכה לחצר האחורית של טורקיה, שהשלטון בה שואף להחיות את האימפריה העות'מאנית?

הוצאות להורג בשטח

מרכז המעקב הסורי לזכויות אדם דיווח כי כוחות הפועלים במסגרת חדר המבצעים של המורדים, "פג'ר אל-חורייה", הוציאו להורג ללא משפט עשרות אנשי צבא פצועים, שהשתייכו למועצה הצבאית של העיר מנביג'. ההוצאות להורג בוצעו בבית חולים צבאי סמוך לכיכר אל-טהונה. הן ממחישות את חומרת המצב ואת הסכנה להדרדרות מהירה לכוון חיסולים ומלחמות פנימיות.

דו פרצופיות בתקשורת

הופעתו של אלג'ולאני בראיון עם ג'ומאנה קרדשה (Jumana Karadsheh) ברשת CNN, התאפיין בניסיון של מנהיג המהפכה להרחיק עצמו מקבוצות טרור סוניות כמו דאעש ואל-קאעידה, ולהרגיע את העלאווים והנוצרים. הצגת האבולוציה האינטלקטואלית של אל ג'ולאני, מעלה מייד את השאלה: היכן מתקיים היישום הנכון של האסלאם? האם ובאיזה תקופה היה האסלאם דת הומניטרית?

אני תולה את תקוותי לא בג'ולאני וחבריו, אלא בסורים הצעירים הגולים באירופה. צעירים אלה הגיעו להישגים יוצאי דופן. הם למדו כיצד בונים מדינות על בסיס של חוק וצדק. הם מבינים כיצד ליצור מדינה חילונית ודמוקרטית שחובקת את כולם – אומה של חופש, שלום ושוויון.

____________________

המאמר פורסם בשפה האנגלית בעיתון ג'רוזלם פוסט, 19.12.24. תורגם בהסכמת המחבר. הכותב הוא עיתונאי ופרשן מדיני ממוצא מצרי, שקיבל מקלט מדיני בשוודיה עקב הרדיפה נגדו במצרים. מוחמד סעד ח'יראללה מתמחה בענייני המזרח התיכון ובתנועות אסלאמיות, כותב מאמרי דעה וחבר באגודתPEN  השוודית.

Avatar

אודות מוחמד סעד ח'יראללה