![זכרון הגוף, מאת אחלאם מוסתע'אנמי, תרגום מיכל סלע . הוצאת מכתוב 2019 מספר הערות על הספר "זכרון הגוף" של הסופרת האלג'יראית אחלאם מוסתע'אנמי, ולביקורת של בני ציפר (מוסף ספרים, הארץ […]](http://heb.daam.org.il/wp-content/uploads/2019/09/ذاكرة-الجسد-الغلاف-115x115.jpg "לקרא את מוסתע'אנמי בתל אביב")
![תערוכה ומחזה שמעלה האמן נועם תורן בימים אלו בגלריה רוארט בתל אביב מחזירים אותנו לסדנת הרכבת ולעובדיה הערבים והיהודים בשנות ה-30 של המאה הקודמת ומנסה לדמיין תסריט אלטרנטיבי לעימות הדמים […]](http://heb.daam.org.il/wp-content/uploads/2018/07/pic-from-exhibition-on-workers-1-115x115.jpg "פנטזיה על שותפות")
הקמת הרשימה המשותפת של המפלגות הערביות עוררה ויכוח בין תומכים ומתנגדים בגלל החיבור בין גורמים פוליטיים בעלי אידאולוגיות מנוגדות, שנמצאים במלחמת חורמה ביניהם מזה כמה עשורים, בעיקר האגף החילוני של הרשימה (חד"ש בל"ד) והתנועה האסלאמית. התומכים טוענים שלא היה מנוס מהאיחוד, לנוכח הצורך להתאחד נגד הימין הפשיסטי. מנגד עולה טענה שהרשימה היא תמונת הראי של הימין הגזעני היהודי, וקריאתה לאחדות ערבית סוגרת את הערבים בגטו לאומי, ובכך היא מנציחה את העימות ורק מחזקת את הטענה של הימין היהודי, שערבים ויהודים הם אויבים שאינם יכולים לשתף פעולה.
ראשי ועדי העובדים בנמל אשדוד ובפלאפון הודיעו לאחרונה על תמיכה בליכוד, בטענה ששם יוכלו לייצר כוח נגד לתכניות ההפרטה. במקום להתייצב בראש התנועה החברתית ולהציב את כוחה של העבודה המאורגנת לצד השלום, השוויון והמאבק בגזענות ולמען אג'נדה חברתית חדשה, כמו שעושים איגודים בבריטניה ובשורה של מדינות מערביות, מעדיפים מנהיגים צרי אופק אלו להכריז מעתה על תבוסה ולתמוך בליכוד. זהו מהלך שגוי, מושחת והרסני שיוביל לפגיעה נוספת בזכויות העובדים בישראל.
ועידת רה"מ למגזר הערבי התכנסה השנה ביום ג' ה-29.10 תחת הכותרת "שותפות וצמיחה". בועידה השתתפו רה"מ נתניהו ושריו הבכירים, כולל האחים (לשעבר?) בנט ולפיד, שר החינוך פירון ונגידת בנק ישראל החדשה קרנית פלוג. הדוברים נשאו נאומים נלהבים, והבטיחו לקדם את שילובם של האזרחים הערבים בכלכלה הלאומית, ולפרוץ חסמים כדי למצות את ההזדמנויות העסקיות הטמונות בחברה הערבית. הדגש הושם על חינוך והשכלה גבוהה, תעסוקה, נדל”ן ואיתור תחומים שבהם תמריצים ממשלתיים יכולים לקדם התפתחות כלכלית במגזר הערבי.
ההפיכה הצבאית שהתרחשה במצרים בראשית יולי 2013 מאיימת לדחוף את המדינה למלחמת אזרחים. כוחות האסלאם הפוליטי והכוחות האזרחיים הליברליים, שעד לפני שנתיים שיתפו פעולה בתהליך המהפכני, נלחמים כעת האחד בשני. לעומת האירועים המדאיגים והנסיגה של המהפכה במצרים, מהפכת היסמין בטוניס, שהיתה הניצוץ שהדליק את האביב הערבי, מהווה מקור לתקווה. במקום ההתכתשות בין הגורמים החילוניים והאסלאמיים, שאיפשרה את חזרת המשטר הישן לשלטון, מצליחות התארגנויות ריאליסטיות ובעלות חזון בטוניס לשמור על יחסי שיתוף פעולה, ולבנות, בקשיים גדולים, הליך דמוקרטי ייחודי.
נוכח האפשרות שארה"ב תשנה עמדתה ותפעל נגד המשטר הסורי עולות בשמאל ובימין קריאות בכותרת "לא למלחמה בסוריה". בפועל מהוות קריאות אלו אישור למשטרו של אסד להמשיך לטבוח את עמו בלי התערבות
בימים האחרונים רעשה הארץ בגלל שערוריית אלון חסן, יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד שנתפס על חם כשהוא מנהל עסקים פרטיים תוך ניצול מעמדו כעובד מדינה. כאילו במטה קסם הפך מלך הנמל, מי שכל שועי הארץ שחרו לפתחו, לנבל.
הכתבה שפורסמה בערוץ 2 ביומן שישי (14.6.13) העלתה על המוקד את יו"ר ועד העובדים של נמל אשדוד, אלון חסן, כחלק ממתקפה מתוזמנת של אמצעי התקשורת האלקטרונית והכתובה עליו. הכתבה לא ציינה שהמתקפה על חסן קשורה עם רפורמה מרחיקת לכת של הממשלה בנמלים.
