במת כותבים ארכיון

אני רואה אותו כל יום עם זריחת השמש. פניו חיוורות, קומתו שחוחה כאילו נשא את כל דאגות העולם על כתפיו. עובר ממקום עבודה אחד למשנהו עם הקבלנים, המשלמים לו שכר זעום, שבקושי די בו לספק את האוכל של משפחתו עד סוף החודש. זהו אבו אל-בנאת, כך מכנות אותו הנשים בשכונה, אבו אל-בנאת בא, אבו אל-בנאת הלך, שאלוהים ייתן לו בן, הבנות תעזובנה, הוצאותיהם גבוהות, הן לא עושות כלום... אבל הבעיה לא מסתכמת בלזות שפתיים של שכנות פטפטניות.

המשך קריאה..