היום הכל מותר – מחזה בשלוש מערכות

זה היה מחזה בשלוש מערכות. המקום – החדר הסגלגל, השחקן הראשי – ראש האימפריה שמכנה את עצמו "המלך". לצדו –  להקת מעודדים מעונבים, המתחרים זה בזה מי יפאר וירומם אותו יותר. מי ידקלם את שקריו בקול חזק יותר. זהו מחזה דיסטופי המתרחש במציאות מדומה. הצופה מביט בהתרחשות, משתאה, מסרב להאמין.

יושב "המלך" כבד הגוף במערכה הראשונה ובסמוך אליו אדם דק גזרה, צעיר ממנו בשנים רבות, שתוארו "נשיא". הוא מדבר אנגלית במבטא צרפתי מודגש. הוא מתבדח עם "המלך", לפעמים מלטף אותו בהססנות, חושש לחשוף את שקריו, וכאשר הוא עושה זאת הוא מחייך בהתנצלות כאומר – אל תיקח אותי ברצינות יתרה. מה הביא את "הנשיא" לחדר הסגלגל? הוא מתחנן, מתחנף ומנסה לשנות את דעתו של "המלך" על "השחקן" האמור להופיע במערכה השלישית.

במערכה השנייה, ולמען אותה מטרה, מופיע "ראש הממשלה", שהאנגלית המשובחת שבפיו עושה רושם רב על "המלך". במחווה פייסנית הוא גם מעביר לידיו הזמנה מלכותית מהמלך האנגלי. "המלך" האמריקאי נראה מבודח ומפויס, ונראה כי גורלו של "השחקן" בטוח.

אלא שבמערכה השלישית מתחוללת תפנית. "השחקן" נכנס – לבוש מדים,  האנגלית שבפיו שבורה, נגועה במבטא אוקראיני כבד. לעומת הצרפתי והאנגלי הוא נראה מתוח מאוד, בפניו ניכרת ההבנה שהוא צועד הישר אל תוך מארב מתוכנן. "המלך" לא מסתיר את שאט נפשו. נדמה כי כל מאמצי הצרפתי והאנגלי היו לשווא. הוא שב ומטיח ב:שחקן" את אותן האשמות "אין לך קלפים. בלעדיי- אתה אפס". הוא מדקלם אחת לאחת את טענותיו של ידידו "הצאר" שלא מכבר כבש חלקים נרחבים מארצו של "השחקן".  השחקן, נואש, מעז לעשות את הבלתי ייעשה – מנסה להעמיד את "המלך" על טעותו. אך נושא כליו של המלך גוער בו מיד והשחקן מגורש בבושת פנים מהממלכה, ונאלץ להתמודד בגפו עם המפלצת מהמזרח.

כמה שבועות קודם לכן, באותו חדר סגלגל, מנהיג מסוג אחר לגמרי – אורח כבוד והראשון שהוזמן לבקר בממלכה. האורח הזה הוא בשר מבשרו של "המלך". הוא הגיע ממדינת היהודים הפגועה והמדממת לאחר שסיים זה עתה את מלחמת שבע החזיתות. הוא מבוקש באירופה באשמת פשעי מלחמה; כמו "המלך" גם הוא נתון לרדיפה מתמדת ע"י הדיפ סטייט בארצו; גם אצלו השקר הוא נורמה והשחיתות אורח חיים; גאוניותו מתבטאת בכך שהוא הימר וייחל לחזרתו לכס האימפריה של ה"מלך" וביחד הם רוקמים תכניות מעולם הפנטזיה.  

בעודם יושבים בנחת בחדר הסגלגל, ה"מלך" האמריקאי מלהג את חזונו לשלום באזורנו המסוכסך ו"מלך ישראל" מצחקק לעצמו באי אמון. "מאין בא לי כל הטוב הזה"? הוא שואל את עצמו. ה"מלך" האמריקאי פורס את חזונו ל"יום שאחרי": אתה רק תפנה עבורי את כל תושבי עזה, תפיץ אותם לכל הרוחות, ואני אפנה את ההריסות ואקים את מאר-א-גאזה, הריוויירה של הים התיכון." הדברים נעמו מאד לאזניו של מלך ישראל. גאוני! מקורי! ממש חשיבה מחוץ לקופסא!

בסצנה הזאת "מלך אמריקה" נינוח, ומלך ישראל מתרווח על הכיסא ומקשיב בעונג להזיות שמפיק מארחו. מלך ישראל סוחב על גבו את המחדל הגדול ביותר שפקד את היהודים מאז השואה: טבח אכזרי של בני עמו, זקנים נשים וטף ומאות שנחטפו כבני ערובה ע"י פראי אדם שהגיחו במפתיע ממחנה הפליטים הענק המכונה עזה. בעודו מתענג על סוף שבוע מפנק, עמו ממשיך להפגין ברחובות בקריאה נואשת – שחרר את חטופינו, קח אחריות על מעשיך, הקם וועדת חקירה ממלכתית, קרא לבחירות חדשות, עשה משהו כדי לרפא את פצעיה המדממים של האומה. אבל הוא בשלו, מסרב לקחת כל אחריות. כמו "מלך" אמריקה, "הצאר" הרוסי ו"הסולטן" הטורקי, גם הוא מאמין שאלוהים בחר בו למלך ישראל, וכמו מקבילו באמריקה גם הוא קיבץ סביבו להקה של מעודדים המדקלמים את שקריו.

בעודם יושבים בנחת בחדר הסגלגל, ה"מלך" האמריקאי מלהג את חזונו לשלום באזורנו המסוכסך ומלך ישראל מצחקק לעצמו באי אמון. "מאין בא לי כל הטוב הזה"? הוא שואל את עצמו. ה"מלך" האמריקאי פורס את חזונו ל"יום שאחרי": אתה רק תפנה עבורי את כל תושבי עזה, תפיץ אותם לכל הרוחות, ואני – בעברי קבלן – אפנה את ההריסות ואקים את מאר-א-גאזה, הריוויירה של הים התיכון." הדברים נעמו מאד לאזניו של מלך ישראל. מקורי! גאוני! ממש חשיבה שמחוץ לקופסה!

שערו בנפשכם, עד כה, מלך ישראל, נאלץ למרוט את שערותיו הדלילות מתפתל בין שתי דרישות סותרות – מצד אחד, מרבית בני עמו תובעים: "שחרר את החטופים גם במחיר הפסקת המלחמה"! ומנגד, שותפיו המשיחיים מזהירים: "המשך במלחמה או שתודח"! מלך ישראל נכנס בשערי האימפריה מעבר לים מיוסר ויצא ממנה מאושר. הוא חזר לארצו ובישר: "אאוריקה! יש תכנית ליום שאחרי – טרנספר. הפעם באישור ובסמכות".

קשה להאמין, אבל מה שנחשב עד היום לחלום משיחי שהס מלהזכיר, הפך בין לילה לתכנית אופרטיבית. "טרנספר"! קראו בהתרגשות נאמניו. וכך הגענו עד הלום. מלך ישראל הכריז כי הסכם הכניעה לשחרור החטופים שעליו חתם לא מזמן מול המפלצות כבר לא תקף. יש "מלך" חדש בממלכה מעבר לים וכל מה שהוסכם לפניו פג תוקפו. "אׅילׅי פׇאת מׇאת".

ומה עכשיו? אחרי שנה וחצי של מלחמה שאף אחת ממטרותיה לא הושגה, הצבא מצטווה להתכונן שוב לקרב. על פי חזון "מלך" אמריקה צריך לעשות להם גיהינום. אבל "כבר עשינו להם גיהינום", זועקות משפחות החטופים. לא, עונה להם מלך ישראל  – הפעם נעשה להם גיהינום שהעולם טרם חזה מימיו. נפסיק את אספקת המזון, המים והחשמל, נרעיב אותם, ונענה אותם עד שהמפלצת תתרצה, וללא כל וויתור מצדנו תחזיר לנו את החטופים. היום הכול מותר. יש המקשים האם כך באמת ישוחררו החטופים? השאלה הזאת אינה רלבנטית כרגע. מה שקובע הוא גורלו של מלך ישראל, וכמנהג ה"מלך" האמריקאי, כדי לשמור על כס המלכות הכול מותר.

לאחר גירושו המשפיל של "השחקן" האוקראיני מהממלכה במערכה השלישית, העולם נותר פעור פה ובציפייה דרוכה להמשך, והנה גם כאן בממלכתנו הקטנה והמיוסרת יש מי שמוצאים בכך משהו מעודד. אחת המעריצות של מלך ישראל, נוה דרומי שמה, כתבה בעיתון יומי מכובד על "הקשר בין אוקראינה לעזה" תחת הכותרת "יש בוס חדש" וקובעת: "עבור ישראל זו עשויה להיות התפתחות חיובית". העם שזה עתה עמד בפני התקפה רב-זירתית שאיימה באופן מוצהר על עצם קיומו, רואה בהקרבתה של אומה שלמה אחרת לטובת צאר צמא דם משהו "שעשוי להיות התפתחות חיובית".

נראה כי העולם התנתק מצירו המוסרי. הקיום האנושי מאבד משמעות: שני מיליון עזתים עומדים בפני כליה, חטופים נזרקים לגורלם המר, חיילים נשלחים להילחם נגד רוחות רפאים ולהקריב את חייהם למען מלך ישראל שאימץ את ההזיות של מלך אמריקה. מתברר שכך נראה הגיהינום: אנשים נשלחים לאש כקרבן עבור מלך השקר שחרט על דגלו את האמרה "אני ואפסי עוד". כך תיאר ישעיהו הנביא את הרוח ששלטה בממלכת בבל – ממלכה שנעלמה זה מכבר, וכל שנותר ממנה היום הוא ארץ חרבה ומשוסעת.