להאמין בעם הסורי ובכוח הרצון שלו

דמשק עדיין נתונה לשליטתה של משפחת אסד ובני דודיו, בריוניו וצבאו. המשפחה הפכה את מפלגת הבעת' למנגנון פרטי שלה כדי לשלוט על הארץ ולהפוך את העם לאריסים או עבדים שאין להם כל זכות בעושר החברתי ולא בהבעת דעותיהם. המשטר השתמש בשיח המוקאוומה (התנגדות) לישראל ואמריקה בלי קבלות בשטח, והראיה לכך המשך הכיבוש הישראלי בגולן למעלה מ45 שנים, בלי יריית כדור אחד. הדיבורים על ההתנגדות היוו כיסוי להמשך דיכוי העם. ברגע שהעם הזה התנגד לדיכוי אסד הפגין את יכולותיו הצבאיות הרוסיות כנגדו ולא בחל בשום דרך כדי להראות את התנגדות לעמו.

הדרך לדמוקרטיה זרועה בדם רב, והעם מראה נכונות לשלם את המחיר היקר מכל, והוא הגיע לנקודת האל-חזור. כל משטר שיבוא במקום אסד ידע שמדובר בעם שיודע להיאבק ולהתנגד לכל משטר שלא יתן לו את אשר התחייב לתת לו בבחירות דמוקרטיות, קרי מענה למצוקות החברתיות וחופש ביטוי, והוא יפיל גם אותו בבחירות שיבואו אחרי. מצרים ותוניס הן דוגמאות לכך שלא ניתן להגיע לדמוקרטיה מלאה מבלי לעבור קודם באסלאם הפוליטי שמהווה כוח פוליטי חברתי משמעותי. כוח זה, למרות כל הסתייגויותיי ממנו בהיותו אופורטוניסטי וקפיטליסטי לרוב, אבל הוא נטל תפקיד ברור במהפכה, ועל זה העם תיגמל אותו.

בסוריה לעומת זאת מעמד האסלאם הפוליטי לא היה משמעותי, אבל הבגידה של מעמדות הביניים על מפלגותיהם הליברליות והשמאלניות חיזקה את האיסלאמיים. אין ביקום הזה ווקאום, ובמקום שבו מישהו נסוג אחרים נכנסים. אם רצוננו הוא לגמד את כוח האסלאמיים ואת מידת המעורבות האמריקאית, הסעודית, הקטארית, עלינו כשמאל לתמוך במהפכה כדי שתמצא בנו את הגב ולא תיאלץ לפנות לאסלאמיים. אך יהיה עלינו להבין, שטבעה של הדמוקרטיה היא שהזירה תתמלא בכוחות פוליטיים וחברתיים שונים ומגוונים. כמו כן, המעצמות ימשיכו לנסות להכניס יד ורגל במתרחש כמו שעושות רוסיה, סין ואיראן היום, אך עלינו להאמין בעם ובכוח הרצון שלו שהלך והתחזק בעקבות ההקרבות האדירות שלו.
כל דיבור על מה יהיה לאחר אסד יכול להיות לגיטימי רק אחרי נפילתו של אסד, כי המשך שלטונו משמעותו הרוגים נוספים. ועל זה אסור לשתוק. כל התלבטות או דאגה ממה שהולך לבוא אחרי אסד מסייעים במלאכת ההרג של ילדים, נשים וגברים. שיהיה ברור: התלבטות משמעה שותפות לרצח העם הסורי.

אודות אסמא אגבארייה-זחאלקה