שתי הפנים של "הניצחון המוחלט"

"יש הכרעה" אומר נחום ברנע על פרישתו של גנץ מהממשלה. "נגזר על נתניהו להכריע בין שתי מגמות הפוכות. אחת אמרה המשך הלחימה ברצועה ובצפון עד למה שמכונה ניצחון מוחלט… השנייה אמרה הפסקת הלחימה בעזה לארבעה חודשים לפחות, שחרור כל החטופים, סיכוי להסדרה בגבול לבנון, ברית אזורית נגד איראן בהנהגת אמריקה, סיכוי לנורמליזציה עם סעודיה ושיקום יחסי החוץ של ישראל. נתניהו הכריע בעד האופציה הראשונה", הווה אומר הוא העדיף את הניצחון המוחלט. גנץ מכנה את הדיבורים על ניצחון מוחלט כהבטחות ריקות. הוא טווה בנאום הפרישה שלו את המונח 'הניצחון האמיתי', שמוצג כהבטחה יותר מציאותית. ומה משמעותו של 'הניצחון האמיתי' של גנץ? הוא למעשה זהה לניצחון המוחלט, אלא שלדבריו הוא יושג במלחמה "שתיערך שנים".

שני הניצחונות, 'האמיתי' ו'המוחלט', מובילים לאותה המטרה – "מיטוט היכולות הצבאיות והשלטוניות של החמאס". גנץ ונתניהו אינם חלוקים על מטרות המלחמה אלא על דרך השגתן, אולם, הבדלי הדגשים ביניהם מרמזים על פערים עמוקים בין שתי התפיסות. עבור גנץ, החזרת החטופים מוגדרת כמשימה הראשונה במעלה, בעוד שמיטוט החמאס מוצג על ידיו כמשימה שתיקח שנים ארוכות. לכן עכשיו עוצרים, נסוגים מעזה, מפסיקים את המלחמה ומחזירים את החטופים. זה כל כך פשוט, אבל ספק אם זה נכון.

למעשה גנץ, בעידוד הממשל האמריקאי, מציע להיענות לדרישות חמאס, הנטחנות עד דק בכל אולפני הטלוויזיה בישראל. כל פרשן לענייני ערבים חוזר ואומר שחמאס לא שינה את דרישתו, הפסקת המלחמה, ונסיגה מוחלטת מעזה. אולם תיאור דרישת חמאס כהפסקת המלחמה אינה משקפת את עמדתו בשלמות. אם רוצים להיענות לדרישה של חמאס חייבים להבין בדיוק לאן הוא חותר, ואל תתפלאו אם חמאס שואף אף הוא לניצחון 'מוחלט', או אם תרצו, ניצחון 'אמיתי'.

למעשה גנץ, בעידוד הממשל האמריקאי, מציע להיענות לדרישות חמאס, הנטחנות עד דק בכל אולפני הטלוויזיה בישראל. כל פרשן לענייני ערבים חוזר ואומר שחמאס לא שינה את דרישתו, הפסקת המלחמה, ונסיגה מוחלטת מעזה. אולם תיאור דרישת חמאס כהפסקת המלחמה אינה משקפת את עמדתו בשלמות. אם רוצים להיענות לדרישה של חמאס חייבים להבין בדיוק לאן הוא חותר, ואל תתפלאו אם חמאס שואף אף הוא לניצחון 'מוחלט', או אם תרצו, ניצחון 'אמיתי'.

עבור חמאס אין כל סתירה בין שני סוגי הניצחון. בתקשורת הערבית גם אין זכר לוויכוח פנים פלסטיני על מתח בין שני המושגים הללו. הפרשנים הפלסטינים מימין, שמאל ומרכז, כלל לא מתווכחים על מה נכון לעשות. עשרות אלפי הקורבנות, ההרס של עזה וההתמוטטות הכלכלית בגדה המערבית, אינם מעלים כל פקפוק. כולם מאמינים בצדקת דרכו של החמאס. ואיך הם יודעים שחמאס צודק? הם פשוט קוראים בקנאות את העיתונות הישראלית.

הם מכירים כל בעל טור או פרשן המבקר את הממשלה ותוקף את נתניהו על כך שוויתר על החטופים. הם מאוהבים באלוף יצחק בריק המצוטט ללא הרף, ראה למשל את הכותרת באתר חיזבאללה "אל-מנאר": "ישראל צריכה להפסיק את המלחמה כי כבר הפסדנו אותה". ההתפוררות של ישראל מבפנים, הפילוג הפנימי הקשה, ואובדן הלגיטימיות של נתניהו בישראל ובעולם עושים עבור חמאס את העבודה.

אם רוצים להבין את חמאס פשוט חייבים להקשיב למה שאומרים מנהיגיה. אחד מהם הוא גאזי חמד, אותו טרוריסט שהבטיח קבל עם ועדה שיחזור על הטבח של ה- 7 באוקטובר עוד מאה פעמים. אותו גאזי חמד, כוכב התקשורת הערבית, נתן ב- 9 ליוני ראיון ארוך לעיתון הקטארי "אל-ערבי אל ג'דיד", שמייסדו הוא לא אחר מאשר מיודענו ח"כ לשעבר עזמי בשארה, השוהה בגלות נוחה באחד מארמונות הנסיכות הקטארית. באותו ראיון נשאל גאזי חמד על עמדת חמאס לגבי "היום שאחרי", ולעומת נתניהו שאין לו כל תוכנית, לחמאס יש תכנית סדורה:

"אנו אומרים לאמריקאים, לישראלים ולאחרים: חמאס תישאר בזירה הפוליטית ולא תעלם ממנה, וזאת על אפם וחמתם של האמריקאים והישראלים. חמאס וכוחות ההתנגדות עשו היסטוריה ב- 7 לאוקטובר, שינו את פניה של השאלה הפלסטינית, הניעו את הזירה הבינלאומית, וחשפו את פני הכיבוש האמיתיים. לכן כל מי שמהמר על היעלמות חמאס, ועל הנחת הנשק שלו, משלה את עצמו. אלו הן מילים פסולות, כי אנחנו בני המולדת, האדמה והעניין הפלסטיני ומי שצריך לצאת (להיעלם) הוא הכיבוש." וכמו שאומר ידידנו אמנון אברמוביץ', מה הוא בעיני חמאס הכיבוש? את זה כולם יודעים!

כך נראה ניצחון מוחלט! הינה לכם ניצחון צבאי מלווה בתוכנית מדינית אסטרטגית המשנה את ההיסטוריה, כך מביאים לחיסול היכולות השלטוניות והצבאיות של ישראל באמצעים הפרימיטיביים ביותר ובנכונות להקריב בנדיבות כמה אזרחים שצריך. כך הסביר זאת גם מנהיג חמאס חאלד משעל בראיון טלוויזיוני בינואר 2024, "האלג'יראים הקריבו מיליון וחצי אזרחים במשך שמונה שנים למען העצמאות שלהם, ומה קרה? הקורבנות האלה הפכו לחלק מההיסטוריה."

ולאחר שטעמנו מקצת מעמדת חמאס, עלינו לבחון מחדש את אותו 'ניצחון אמיתי' לפי בני גנץ. למעשה הניצחון האמיתי הוא פתרון קסם שמוגש לנו ע"י הממשל האמריקאי שפקידיו השונים הולכים ובאים במטרה לשכנע את ישראל לאמץ אותו, ופרשנים מכובדים מהמכון למחקרים אסטרטגים כמו האלופים עמוס ידלין, ותמיר היימן, מורטים את שערותיהם עקב אווילותם של המסרבים לאמץ פתרון, שיביא באופן מיידי את השלום המקומי והאזורי לישראל. פשוט מפסיקים את המלחמה ומקבלים במתנה את החטופים, את הפסקת הלחימה עם לבנון ואת השלום הנכסף עם סעודיה.

אולם מי שיתעקש לברר את פרטי אותו שלום אמיתי, יאלץ לעמוד בפני כמה שאלות מטרידות, ונתחיל מלבנון. מדוע שחיזבאללה יסכים לסגת 40 קילומטרים מהגבול, כאשר חמאס, האח הקטן והמוכה, מצליח לסלק את ישראל מכל עזה, למרות או אולי בגלל מה שעולל ב- 7 באוקטובר? יותר סביר שחיזבאללה יאמר, מה שקורה בלבנון, מעבר לגבול, הוא עניין לבנוני פנימי על אפכם ועל חמתכם. דין לבנון כדין חמאס –  הפסדתם בעזה ואין סיבה שניתן לכם ניצחון בלבנון.

הבה ניגש לברר את פרטי השלום האזורי. רק נזכיר שכבר יש לנו שלום אזורי עם האמירויות, בחריין, סודן, מרוקו, מצרים וירדן, ובצל אותו שלום, או בגללו, הוכינו ב- 7 באוקטובר. אבל נניח לזה, ונשאל שאלה נוספת. מדוע שסעודיה תרצה ליצור ברית אזורית עם ישראל ואמריקה נגד איראן, כאשר חמאס מצליח להביס ולהשפיל אותן? הרי נוכחנו באופי הברית האזורית הזאת, כשלאחר שביידן איים כמה וכמה פעמים Don’t, איראן ירתה על ישראל 300 טילים בליסטיים, ואז דרשה ארה"ב מישראל לא להגיב.

לכן נראה שהמכנה המשותף בין 'השלום המוחלט' של נתניהו לבין 'הניצחון האמיתי' של גנץ הוא היות שניהם "הבטחות ריקות". הפילוג בישראל הוא עמוק ואמיתי, אבל הוא גם משקף לא פחות אבדן דרך ומבוי סתום. איך ניתן לנצח באופן 'מוחלט' או 'אמיתי' כאשר שני הצדדים של הפלוגתא אינם מוכנים לתת את דעתם לשורשי המבוי הסתום, ובעיקר לאסון הנורא של ה- 7 לאוקטובר? איך אפשר להסביר את בידודה של ישראל ואת העובדה שראש הממשלה ושר הביטחון שלה מבוקשים לחקירה בהאג? הסיבה היא פשוטה – חוסר הנכונות הכרוני לפתור את הסכסוך ולהסתפק בניהולו. הטענות שאין פרטנר ושהסכסוך הוא בלתי פתיר, העצימו את כוחם של המשיחיים משני הצדדים, הימין המשיחי הישראלי וחמאס.

אם אין פרטנר פלסטיני, חייבים לחתור ליצירה של פרטנר כזה. לא על ידי הכתבה אלימה של מי תהיה הנהגתו, אלא על ידי הצעה לפתרון דמוקרטי המבוסס על שוויון מלא בין שני העמים וסוף לכיבוש. זהו הלקח שצריך ללמוד מה- 7 לאוקטובר. מי שרוצה להבטיח את עתידם של הדורות הבאים, חייב להציג תוכנית מדינית שתיתן גם לפלסטינים וגם לישראלים תקווה. לא שלום אזורי מדומיין על חשבון הפלסטינים, אלא הצעת תכנית שלום אמיתי, שיפתור את השאלות הקיומיות של שני העמים אחת ולתמיד.

המאבק נגד איראן היא משימתו של העם האיראני. המשימה שלנו היא להביס את הימין הקיצוני הישראלי ואת חמאס. שלום הוא ניצחון מוחלט, והוא אכן אמיתי. כל מי שמבטיח ניצחונות על בסיס המשך ההשפלה, הדיכוי והכיבוש של העם הפלסטיני, מבטיח הבטחות שווא.