הבשורה על פי וויטקוף

אתחיל בהצגת הדמויות. המראיין הוא טאקר קרלסון, פרשן פוליטי שמרן שפוטר מפוקס ניוז, וכיום הוא מארח בתוכנית המשודרת ב-X, שבבעלות אילון מאסק. האורח הוא סטיב וויטקוף, שליחו המיוחד של טראמפ למו"מ בין ישראל לחמאס, ובין אוקראינה לרוסיה, ומשמש פה, אוזניים ועיניים של הנשיא טראמפ. שני האישים האלה הם מהנאמנים ביותר לנשיא טראמפ. הנושא שעל הפרק הוא עזה. המראיין מאוד ידידותי, ומאפשר למרואיין לשטוח את עמדותיו במשך שעה וחצי.

דבריו של וויטקוף, החוזר ומדגיש כי הוא בסך הכול ממלא את רצונו של טראמפ, אמורים לזעזע את הממסד הפוליטי והבטחוני בישראל. אבל במציאות, ביבי נתניהו, שידע לנגח את ביידן פומבית, באמצעות סרטי וידאו קצרים ומתריסים, שותק היום את שתיקת הכבשים. ואיך לא? רק לפני חודש ומחצית התארח נתניהו סופסוף בחדר הסגלגל בקבלת פנים חמה מאין כמוה, במיוחד אם נשווה אותה למקלחת הקרה שקיבל הנשיא זלנסקי במעמד דומה.

נתניהו נראה מדושן עונג למשמע חזונו של טראמפ לעתיד עזה. על המתנה הזו לא יכול היה אפילו לחלום: 'רילוקיישן' של כל תושבי עזה, במילים יותר בוטות "גירוש מרצון", ובמונח שהס מלהזכיר – טרנספר! חלומו של כל בן גביר מצוי!

 וכך חזר נתניהו מביקורו אצל טראמפ כשהוא מלא וגדוש בהיבריס. הוא הוסיף וסיפר באחת מישיבות הממשלה, ש"טראמפ לא האמין כששמע על עומק הדיפ-סטייט בישראל".

הוא הופיע בכנסת ופרס בפני עם ישראל את התוכנית מדינית לה חיכינו עד בוש מאז פרוץ המלחמה. רציתם תכנית ליום שאחרי? הנה היא – לרוקן את עזה מתושביה! ברשות ובסמכות!. נתניהו גם השתלח בדיפ סטייט, והשבוע אף התחיל לנסות לממש את תוכנית המלחמה נגדו. באבחת חרב הוא הודיע על פיטורי ראש השב"כ, פיטורי היועצת המשפטית לממשלה, שינוי הרכב הוועדה למנוי שופטים, ולקינוח החזיר את בן גביר לממשלה.

אבל אז, מבלי משים, נפגשו טאקר קארלסון וסטיב וויטקוף לשיחה אינטימית, והעולם התהפך על ראשו של נתניהו. וויטקוף החליט לעשות סדר חדש ולפזר את הבלבול השורר כיום: התיווך של וויטקוף בעניין החטופים תקוע, הפסקת האש עם חמאס התמוטטה, וטנקים של צה"ל נכנסו לעזה בפעם המי יודע כמה. לכן וויטקוף טורח להסביר מה הוא באמת האינטרס האמריקאי במזה"ת שלאחר הטבח של ה-7 באוקטובר. ראשית הוא קובע, בניגוד לטענות בישראל, שקטאר היא בצד של הטובים. היא מדינה שוחרת שלום הפועלת באופן אקטיבי להשכין שלום בעולם, והיא גם מתווכת מעולה. נראה שקטאר יכולה לוותר על שירותם של יונתן אוריך וישראל איינהורן עוזריו של נתניהו, וויטקוף הרבה יותר אפקטיבי מהם.

לא רק קטאר זוכה בנקודות חיוביות, גם חמאס זוכה. בניגוד להבנה השוררת בישראל, על פי וויטקוף אנשי חמאס אינם "נעולים אידאולוגית" על התאבדות ולכן "ניתן לסיים את הסכסוך בדיאלוג". זאת ועוד, וויטקוף טוען שעתידם של תושבי עזה אינו רילוקיישן, אלא ההפך מזה. סיום המלחמה בין ישראל לחמאס יביא לפריחתה של עזה, יקומו שם מפעלי הייטק שייפתחו את האזור וייתנו תקווה לפלסטינים. הוא אפילו העז למלמל את צמד המילים הידוע לשמצה "שתי מדינות". לגבי עתידו של חמאס? מתברר שהוא יכול "להישאר קצת בעזה בתנאי שיתפרק מנשקו".

כיצד משתלבת "התוכנית המדינית" של נתניהו עם חזונו של וויטקוף? היא לא. היא עומדת בניגוד לאינטרס האמריקאי כפי שהוא משתקף בדבריו הגלויים של וויטקוף. ומה הוא האינטרס האמריקאי? חתירה ליציבות אזורית שתשרת את האינטרסים של שתי בעלות הברית הערביות החשובות ביותר של ממשל טראמפ – סעודיה וקטאר. אלה הן שתי מדינות בעלות פוטנציאל כלכלי עצום, שיש להן השפעה אזורית רחבה.

ומה יכולה להיות תרומתה של ישראל בהשגת השלום האזורי הזה? התשובה פשוטה – סיום המלחמה בעזה! רק סופה של המלחמה יאפשר לנרמל את היחסים בין ישראל וסעודיה, ולשים קץ למצב המסוכן שאליו נקלע האזור. המשטרים במצרים וירדן מתנדנדים עקב המלחמה בעזה, ועל ישראל לתרום את תרומתה להשכנת שלום ויציבות. גם סוריה מוזכרת בראיון החושפני הזה. אבו מוחמד אל גולני, נשיא סוריה זוכה לנקודות חיוביות: "הוא השתנה מאז שהיה צעיר", וכך יתאפשר להגיע לשלום עם סוריה ועם לבנון שהסעודים והקטארים פרסו עליהן את חסותם.

לכן פתרון הסכסוך בעזה יביא לחידוש הסכמי אברהם, אבל, וזה אבל גדול מאוד, אלה יהיו הסכמי אברהם במהופך! אם תפקידם של סעודיה ומדינות המפרץ היה עד כה לשרת את האינטרס האסטרטגי הישראלי, מאז המחדל של ה-7 באוקטובר ישראל נקראת לשרת את האינטרסים של סעודיה וקטאר, שהפכו לבני הברית העיקריים של ממשל טראמפ על פי משנתו של וויטקוף, בעוד שישראל נדחקה לפינה. מכאן הדרישה האמריקאית מישראל לסיים את המלחמה, לשחרר את החטופים, ולקבל את נוכחות חמאס בעזה בצורה זו או אחרת.

מאז הקדנציה הראשונה של טראמפ התהפכו היוצרות. אם הסכמי אברהם בגרסתם הראשונה נועדו להוכיח שניתן להגיע לשלום אזורי מבלי לפתור את הבעיה הפלסטינית, עם תחילת הקדנציה השנייה, הסכמי אברהם בגרסתם השנייה קובעים שהשלום האזורי עובר דרך פתרון השאלה הפלסטינית. ישאל כל בר דעת איך ייתכן שהממשל הידידותי ביותר לימין הישראלי, התקווה הגדולה של נתניהו, הפך את היוצרות, שינה כוון וכופף את ישראל לאינטרסים של סעודיה, קטאר ומדינות המפרץ?

התשובה היא שוב המחדל של ה-7 באוקטובר. המתקפה המשולבת משבע חזיתות בניצוחה של איראן, הוכיחה את פגיעותה של ישראל. היא גם גרמה לזעזוע עמוק במזה"ת כולו, כשהפגנות המוניות ברחבי מדינות ערב מאיימות על יציבות המשטרים הערביים. בגרסתו החדשה, טראמפ לא רוצה לצאת פראייר (sucker) כלשונו. הוא לא רוצה לשפוך מיליארדים על אוקראינה, נאט"ו וכנראה גם על ישראל. הוא אוהב מדינות התורמות לארה"ב כמו מדינות המפרץ, ולא מדינות המוצצות את לשד עצמותיה.

יתר על כן, המחאה ההמונית בארה"ב והתמיכה בחמאס תרמה רבות לניצחונו של טראמפ בבחירות. המפלגה הדמוקרטית התפרקה מבפנים בסכסוך בין תומכי ישראל לבין תומכי חמאס. הקהילה המוסלמית בעיר דירבורן תרמה אף היא לניצחונו של טראמפ במישיגן, אחת המדינות המתנדנדות. והעיקר, סעודיה הבינה שהסכמי אברהם היו מקח טעות. למרות כל הדיבורים על כך שמוחמד בן סלמן מתעב את חמאס ומנהל יחסים חמים עם ישראל במחשכים, דבריו של וויטקוף כמו גם מעשיה של סעודיה לא מותירים כל ספק. הענות לדרישות הפלסטיניות וסיום הסכסוך הוא תנאי מוקדם ליציבות באזור, ולנרמול היחסים עם ישראל.

שנה וחצי של מלחמה לא הספיקו לישראל כדי לממש את מטרותיה. הניצחון המוחלט התרחק, ובצר לו אימץ נתניהו תכנית מדינית הזויה שמתנפצת מול החזון של וויטקוף. למרבה הצער, הניצחון המוחלט הוא דווקא של חמאס. איך ניתן לדבר על ניצחון כאשר עזה הפכה לעיי חורבות? התשובה היא שדווקא ההרס העצום, ההרג ההמוני של אזרחי עזה תרם לניצחון של חמאס. טראמפ העניק לחמאס לגיטימציה כשהוא הופך אותו לצד בפתרון בסכסוך.

הפגישה בין נציגו של טראמפ לענייני חטופים, אדם בוהלר, עם נציג חמאס ח'ליל אל חיה בדוחא לא הייתה מקרית, היא מימשה את המדיניות הדוגלת בדיאלוג עם חמאס כפי שהסביר וויטקוף בראיון. הניצחון של חמאס מתבטא בעיקר בכך שמימש את מטרתו העיקרית באמצעות הטבח הנורא ב-7 באוקטובר. הוא החזיר את השאלה הפלסטינית למרכז הבמה האזורית והבינלאומית, ולכן הוא זוכה לתמיכה של 70% מהעם הפלסטיני. זוהי השאלה שהחברה הישראלית חייבת לתת עליה את הדעת אבל מתעקשת לסרב לעשות זאת. אם היא לא תציג חזון לעתיד היחסים בין ישראלים ופלסטינים, מה שנותר הוא החזון הקטארי, המבטיח עתיד עגום לשני העמים.