ארה"ב נסוגה וישראל מתבודדת

וחיובית במערב, שמשקפת במהותה עייפות של העמים ממדיניות המלחמות והדיכוי, ואי הסכמה עם התפיסה התוקפנית והמלחמתית של הנשיא בוש, אשר זכתה בזמנו לתמיכה של טוני בלייר הבריטי ושל מדינות אירופיות אחרות. הגורם שהכריע את הכף בנושא המלחמה היה, ללא ספק, המשבר הכלכלי העמוק שאליו נכנסו המדינות הקפיטליסטיות המפותחות אחרי התמוטטות שווקי ההון והבנקים, עם התפוצצות בועת הנדל"ן בשנת 2008.

בחירת אובמה ברוב גדול בשנת 2008 סימנה בברור, שהציבור האמריקאי שואף לשינוי שורשי במדיניות החוץ ובמדיניות הכלכלית, שהביאו את ארה"ב לידי קטסטרופה חברתית שפגעה קשות בשכבות רחבות של מעמד הפועלים האמריקאי. מליונים אבדו את חסכונותיהם ואת כספי הפנסיה, את בתיהם ומקומות העבודה שלהם. החלום האמריקאי התחלף בסיוט והביא לאבדן האמון במוסדות השולטים. אלו נחשפו כמי שעובדים לטובת החברות הגדולות והבנקים, שהממשל הציל אותם מהתמוטטות, על חשבון הציבור ומסי העובדים. המגמה הכללית של דעת הקהל היא – יש לתקן פנימה בתוך אמריקה ולא להתערב בבעיות של אחרים בחוץ.

המלחמות עלו למשלם המסים האמריקאי טריליון דולר (אלף מליארד), דבר שגרם לגרעון תקציבי חמור ביותר. איתו באו קיצוצים, שלא לומר התמוטטות, של שירותים ציבוריים בסיסיים בתחומי הבריאות, החינוך, התחבורה ופיתוח התשתיות והכלכלה. בנוסף לעלות הכלכלית הגבוהה, המלחמות האלו נחלו כשלון חרוץ ביחס למטרותיהם, שלא לדבר על האבדות הכבדות שהצבא האמריקאי ספג וההרס שהם גרמו לעיראק ולאפגניסטן. כל מה שהשיגה ארה"ב בשבע שנים של כיבוש ומלחמות בעיראק היה הקמת ממשל עדתי שיעי שכפוף לאיראן, ונמצא במלחמת אזרחים מתמדת עם הסונים והכורדים בעיראק. באפגניסטן האמריקאים נושאים ונותנים עם תנועת הטליבאן לאחר שנכשלו בהבסתה. ההבטחה של אובמה לסגת מעיראק ומאפגניסטן היתה הענות לקריאה ציבורית ועייפות כללית באמריקה מהמלחמות.

איראן – ציר המשבר בין ארה"ב וישראל

המשבר הכלכלי הביא עימו שינויים פוליטיים עמוקים בעולם כולו, כמו בחירת אובמה בארה"ב ונפילת המשטרים הערבים בגל האביב הערבי. אותה מגמה השפיעה עמוקות על איראן. האינתיפאדה הירוקה שפרצה אחרי בחירתו של אחמדינג'אד בפעם השניה (2009) בישרה את האביב הערבי. הצעירים האיראנים מאסו בדיקטטורה הפונדמנטליסטית ורוצים שינוי, פתיחות ודמוקרטיה. הדיכוי בדם ובאש של השאיפה הזו לא יצליח. כל הנסיונות של המשטר להציג את עמדותיו הנוקשות כאילו הן מייצגות אידאולוגיה או שאיפה לחרות ושחרור מהדיכוי של השטן האמריקאי והישראלי, אינם מצליחים לשכנע את העם האיראני שממשיך לדרוש חופש וצדק חברתי.

הסנקציות הכלכלית שהוטלו על איראן עקב דחיית המשטר את החלטות מועצת הביטחון בענין הפרוייקט הגרעיני רק העמיקו את המשבר הכלכלי. מאידך האביב הערבי, ובעיקר המהפכה בסוריה, היוו אות אזהרה למשטר האיראני שאיבד את התמיכה הציבורית, וביחוד בקרב המעמד הבינוני. בידודו של המשטר וההסתבכות שלו בסוריה תרמו לנצחון של חסן רוחאני בבחירות לנשיאות, למרות התחרות הקשה מול מועמדים מהאגף הנוקשה, שזכו לתמיכה של המנהיג העליון עלי ח'מינאי. בחירתו של רוחאני היתה סימן מובהק לכך שהעם האירני רוצה שינוי, אינו מוכן לצאת למלחמה נגד המערב, ולהמשיך את המעורבות בסוריה למען קידום הפרוייקט

עמודים: 1 2 3 4 5 6 7