ארה"ב נסוגה וישראל מתבודדת

המשטר הסעודי, הדיקטטורה הצבאית במצרים והמלוכה הירדנית, ומוכנה להשלים עם המשטר הסורי. ארה"ב לעומתה מבינה שמשטרים אלו מועדים לנפילה, מפני שאינם מבטאים את שאיפות העמים אלא מנציחים את השחיתות והדיכוי. ישראל נחושה להחזיק בעמדתה העוינת לעמים המתקוממים, וממשיכה לראות במלחמה ובדיכוי אמצעים להשגת מטרותיה.

היכן האינתיפאדה השלישית?

ההסכם הצפוי בין המעצמות ובין איראן יגרום ללא ספק לשינוי אדיר ביחסים הבינלאומיים, ויביך את ישראל, שהתנגדה לו ותארה אותו כויתור שפל לאיראן. המסקנות שהסיק נתניהו מההסכם הן שאין לישראל על מי לסמוך, ועליה לבד מוטל לשמור על בטחונה. לאור זאת, אסור לה במיוחד במצב החדש לעשות שום ויתורים לצד הפלסטיני. לפי התפיסה של נתניהו, הפלסטינים, האיראנים והערבים באופן כללי רוצים לחסל את ישראל, הם מסרבים להגיע אתה להסכם שלום מאחר והם לא מוכנים להכיר באופי היהודי שלה. משום כך צריך להיאחז בהתנחלויות בגדה המערבית ובכך לשים מכשולים בפני כל הסכם.

חשיבה סרבנית ומסוכנת זו אינה נתקלת באופוזיציה רצינית בתוך הכנסת, מה שנותן לממשלה הגמוניה מוחלטת על הזירה הפוליטית. הדיון בישראל היום הוא בין הימין והימין הקיצוני, שזוכה להשפעה פוליטית חסרת תקדים. כדי לשמור על מקומו הפוליטי, נתניהו מרצה את שאיפות הימין בהרחבת התנחלויות ובחסימת כל סיכוי להגיע להסכם. זו הסבה שהמו"מ בין הממשלה הישראלית והרשות הפלסטינית עומד במקום: ישראל מסרבת לדון בנושאי הליבה ובראשם הגבולות, ומושכת זמן בדיון על הסדרי הביטחון, ובראשם הדרישה להמשיך לשלוט על עמק הירדן.

השאלה הנשאלת היא, מדוע מסכימה הרשות הפלסטינית לנהל את המו"מ העקר הזה ולהתעקש על המשכתו, למרות שהיא יודעת היטב שאין הוא מוביל לשום תוצאה, ושישראל מנצלת אותו להמשך בניית ההתנחלויות? ברור שאבו מאזן נכנע ללחץ אמריקאי, ובמיוחד לשר החוץ האמריקאי ג'ון קרי, שאיים לעצור את התמיכה הכספית אם הפלסטינים יפרשו מהשיחות. הרשות הפלסטינית הפכה את השמירה על הקיום שלה למטרה בפני עצמה, ללא קשר לתוצאות ההרסניות שמדיניותה גורמת לעם הפלסטיני. היא תלויה לחלוטין בסיוע חיצוני ומשוללת כל עצמאות בהחלטותיה.

מה שמעסיק את אבו מאזן היום יותר מאשר המו"מ עם ישראל או ההגעה להסכם אתה, הוא המערכה שלו נגד תנועת החמאס שהשתלטה על רצועת עזה. המו"מ עם ישראל והתמיכה הכספית האמריקאית הנלווית לו הפכו לאמצעי לחץ על חמאס, כפי שחמאס משתמשת בסיסמת המאבק המזוין כדי להביך את הרשות בגדה המערבית. ההפיכה הצבאית במצרים, שחיסלה לעת עתה את שלטון האחים, החזירה לרשות את התקווה לחזור לעזה. אבו מאזן מעודד מכך שהכת הצבאית השלטת במצרים פתחה במלחמה נגד חמאס, הרסה את המנהרות, וסגרה את מעבר רפיח. וכך, עזה סובלת ממחסור, ובעיקר מניתוקי חשמל במשך 18 שעות ביום.

המלחמה הפנימית הכניסה את הפלסטינים לבור עמוק. ההנהגות הפלסטיניות עסוקות במלחמת התאבדות זו נגד זו, וכמו שאר ההנהגות הערביות הן אינן מתעניינות בגורל עמיהן אלא בהמשך שלטונן ובטובות ההנאה שלהן. ככל שעובר הזמן גוברת המצוקה בעזה ובגדה המערבית. אם עזה סובלת מהסגר הנכפה עליה ע"י מצרים וישראל, תושבי הגדה המערבית סובלים מהתקפות של המתנחלים וחוזים כיצד אדמותיהם נגזלות מהם לטובת ההתנחלויות, ושום מוצא ממשי אינו

עמודים: 1 2 3 4 5 6 7