ארה"ב נסוגה וישראל מתבודדת

נראה בעין.

המצב הזה גרם לויכוח פנימי בתוך ישראל סביב האפשרות שתפרוץ אינתיפאדה שלישית. הציבור הישראלי כבר התרגל לכך שכאשר אין מוצא פוליטי ויש קפאון במו"מ, פורצת אינתיפאדה עממית. כל פעם שמתרחש רצח של מתנחל או חייל הדיון עולה, אבל האחראים הישראלים חוזרים על האמירה, "אלו פעולות אישיות ובלתי מאורגנות, ואין קשר אורגני ביניהן". אלא שהפעולות חוזרות ונשנות, ואין ספק שהפלסטינים מאבדים את סבלנותם ככל שתקוותם להשתחרר מהכיבוש ומההתנחלות מתבדה.

הסיבה לאי פריצתה של אינתיפאדה שלישית לעת עתה היא שאין היום הנהגה פוליטית המעוניינת באינתיפאדה. הפוליטיקה הפלסטינית נשלטת ע"י הפת"ח וחמאס, ועד כה לא נוצר זרם שלישי שיציע אלטרנטיבה דמוקרטית עצמאית, ששוללת את השעבוד לארה"ב ולמצרים שאחרי ההפיכה מחד, או לקטאר ותורכיה מאידך. העם הפלסטיני חי תחת משטר דיכוי הן בעזה והן בגדה המערבית: המשטרים של הפת"ח וחמאס מתפקדים בלי פרלמנט או חוקה, החוק כפוף לשלטון בלבד, ולאזרח הקטן אין איפה לחפש זכויות או צדק.

הכלכלה הבינ"ל – פצצת זמן

אם רוצים להבין את השינויים המהירים בעולם הערבי, ובמיוחד במצרים ובסוריה, אין מנוס מלבחון את המסגרת הבינ"ל שבה מתרחשים המאורעות. אין ספק שבמצרים אנו עדים לנסיגה עמוקה של הכוחות הדמוקרטים והשמאליים מול הפשיזם הצבאי, ובסוריה מול האסלאם הקיצוני. אולם, למרות הנסיגה העמוקה הזו, ההיסטוריה אינה חוזרת לאחור. העידן של מובארכ לא ישוב למרות הנסיונות הנואשים של הצבא להחזיר את השפעתו ואת משטר היחיד שלו, כשם שבשאר אסד לא ישאר בשלטון למרות כל נסיונותיו להרוס את ארצו כדי לשרוד.

הבעיה היא, כמו שהגדרנו בועידה הרביעית של דעם (1999), שקשה עד בלתי אפשרי שמהפכה דמוקרטית הדורשת צדק חברתי תנצח בלי שיחול שינוי מהותי במדינות המתועשות הגדולות, ובראשן ארה"ב. מה שקורה היום בתוניס, מצרים וסוריה מאושש מחדש את ההנחה הזאת. הגענו למסקנה זו בגלל הנסיגה העמוקה, או התבוסה, שהמהפכה הפלסטינית ספגה באמצעות הסכם אוסלו, לאחר העלמות ברית המועצות מהזירה העולמית.

אי אפשר להסביר את המהפכות שפרצו בכל יבשות העולם ללא קיומה ותמיכתה האסטרטגית של בריה"מ. אי אפשר להסביר את ההיסטוריה המודרנית של מצרים, עיראק, לוב, סוריה ופלסטין בלי להבין את היחסים הדיאלקטים עם מהפכת אוקטובר, וקיומה של בריה"מ כמתחרה עם ארה"ב על מקומה בעולם. היה זה בלתי אפשרי שארועי האביב הערבי יפרצו בשנות התשעים והעשור הראשון במאה הנוכחית בגלל השליטה המוחלטת של ארה"ב בעולם, ואין ספק שהמהפכות שפרצו בעולם הערבי התאפשרו בשל נסיגת ההגמוניה האמריקאית בעולם.

האביב הערבי הינו רק אחד מביטויו של המשבר הכלכלי העמוק שפגע בעולם הקפיטליסטי בקיץ 2008, ושעד היום לא מצליחים להתגבר עליו. האביב הערבי הובן בעולם כולו כמהפכה נגד המשטר הפוליטי הקיים, המשרת מיעוט של 1% של עשירים מופלגים על חשבון 99% הנותרים. תוניס וקהיר היו חלק מגל מחאה שהתפרסה ממדריד, רומא ואתונה, ועד ניו יורק ואפילו לתל אביב הגיעה. אלא שהמחאה הבינ"ל הזאת נסוגה בגלל חולשתה הפוליטית, והנסיגה לא פסחה על מדינות האביב הערבי עצמן.

הנסיגה במעמדה של ארה"ב אינה מלווה בעלית אלטרנטיבה סוציאליסטית. מה שאנו רואים במזה"ת הוא עליתם של כוחות ריאקציוניים, החל מהמשטר הרוסי הנהנה

עמודים: 1 2 3 4 5 6 7