ארה"ב נסוגה וישראל מתבודדת

מהחולשה האמריקאית, ומדינות עשירות בנפט כמו סעודיה, קטאר, איראן ואפילו תורכיה. מי שעוקב אחרי המאורעות במזה"ת רואה כיצד האביב הערבי נחסם מכל הצדדים ע"י האחים המוסלמים שנשענו על קטאר, ובין תומכי מובארכ והצבא המצרי שנשענים על סעודיה. המשחק הזה בין סעודיה לקטאר הגיע גם לסוריה, וגרם להיחלשות ההנהגה הפוליטית החילונית, שאבדה את אמינותה מול התחזקות גורמי הג'יהאד הקיצוני.

השמאל הדמוקרטי הערבי לא הצליח להציג אלטרנטיבה שלישית עקב חולשתו החומרית והעדר שורשים עמוקים בשורות מעמד הפועלים והאיכרים. במצרים השמאל כרת ברית בלתי נסלחת עם הצבא וגורמי המשטר הישן כדי להפיל את הנשיא הנבחר מטעם האחים המוסלמים. עמדתו זו פגעה בכל השגי מהפכת ה- 25 בינואר, ובאמינותם ושמם הטוב של המהפכנים, אשר ברחו מהתמודדות פוליטית דמוקרטית מפחד השפעתם של האחים המוסלמים. כך הם כרתו ברית עם השטן בכבודו ובעצמו והקריבו את העם מחדש לידי מי שהשליטו עליו שלטון דיכוי במשך 60 שנה.

אלא שחולשת ארה"ב מבטאת את חולשת המשטר הקפיטליסטי כולו. אמנם סעודיה הצליחה לפגוע במהפכת ה-25 בינואר ולכפות את השפעתה על מצרים וסוריה, אלא שהשגיה הם זמניים ובלתי יציבים. בסופו של יום המשטר הנוכחי במצרים אינו יכול לספק לעם המצרי את צורכי המחיה המינימליים, שבעטיים יצא לרחובות והפיל את משטר מובארכ. גם המשטר הסעודי נתון בסתירות פנימיות אדירות. זהו שלטון מפגר, מתחסד, אנטי דמוקרטי ומושחת, שקונה את תושביו באמצעות תמלוגי הנפט כשהוא נשען על 9 מליון מהגרי עבודה. ברור שהמשטרים הערבים אינם מסוגלים למלא את צרכי החברה הערבית, המשתוקקת לצאת מימי הביניים ולהצטרף למאה ה-21.

עלינו להדגיש שוב שעידן המהפכות לא תם, והאביב הערבי היה רק הקדמה לעידן זה. נושא הדיון העיקרי היום בכל הפורומים הבינ"ל הוא המשבר הכלכלי המעמיק, בעוד שהממשלות, ובראשן הממשלה האמריקאית, אינן מצליחות למצוא לו פתרון שורשי. הסכנה המאיימת על הציביליזציה אינה איראן או קוריאה הצפונית, אלא חוסר היכולת של המדינות לספק לאזרחיהם את צרכיהם הבסיסיים, ובראשם הזכות לעבוד. כיום כל המאמצים והמשאבים מושקעים בנסיון להחיות את הכלכלה החולה, ללא הועיל, בגלל ההגמוניה הכמעט מוחלטת של החברות הגדולות והבנקים על הכלכלה ועל הפוליטיקה.

הצעדים הכלכליים שארצות הברית בהנהגת אובמה נקטה בהם רק הרעו את מצב הכלכלה במקום לרפא אותה. הבנק הפדרלי האמריקאי המציא מדיניות כלכלית חדשה בשם "הרחבה כמותית". במסגרתה הבנק המרכזי קנה עד כה אגרות חוב מהבנקים הגדולים בסכומים העולים על 4,000 מיליארד דולר, במטרה להקל על האשראי ועל החובות, ולפתח את התעשיה והמסחר. התוצאה שהושגה היתה הפוכה. הבנקים תפחו עוד יותר, השפעתם התרחבה, המדדים של בורסות המניות שוברים שיאים, אבל אין גידול במספר מקומות העבודה החדשים, כלומר האבטלה הפכה למחלה כרונית.

אנו עומדים בפני התמוטטות פיננסית חדשה, בין אם תפרוץ בגלל הפסקת מדיניות ההרחבה הכמותית, או בגלל התמשכותה עד אין קץ. תיווצר בועה חדשה, במיוחד במדינות המתפתחות כמו תורכיה וברזיל, אשר במוקדם או במאוחר תתפוצץ בפני הפוליטיקאים. מדינות אלו הלוו בדולרים כדי לפתח את הנדל"ן והתשתיות ובמידה ומחירו של הדולר יעלה, בגלל הפסקת ההרחבה הכמותית הם יכנסו לקשיים כלכליים. התוצאה של

עמודים: 1 2 3 4 5 6 7