![הפרשנים והפוליטיקאים מאוחדים בדעתם שהמחאה הצליחה, ולכן בנט ולפיד הם הזוכים הגדולים של הבחירות. שני המאורות האלו מאוחדים בשנאתם לחרדים ולערבים ובאדישותם כלפי הפועלים. שניהם שותפיו לעתיד של נתניהו. לא […]](https://heb.daam.org.il/wp-content/uploads/2013/01/asma-alquds1-620x300.jpg "בחירות 2013: המחאה אולי הצליחה, אבל העם הפסיד")
הפרשנים והפוליטיקאים מאוחדים בדעתם שהמחאה הצליחה, ולכן בנט ולפיד הם הזוכים הגדולים של הבחירות. שני המאורות האלו מאוחדים בשנאתם לחרדים ולערבים ובאדישותם כלפי הפועלים. שניהם שותפיו לעתיד של נתניהו. לא ברור אם לכך התכוונה דפני ליף כשהציבה את האוהל שלה ברוטשילד, אבל זוהי התוצאה העגומה. מי שרצו לאחד את כל העם – ימין ושמאל, מתנחלים וצעירים מרוששים ממעמד הביניים – הצליחו ובגדול. המחאה לא דרשה מביבי להתפטר כדי לא להיות מסומנת כפוליטית, ולכן ביבי נשאר המנצח על המקהלה.
המחאה אולי הצליחה, אבל העם הפסיד. הימין יוכל להמשיך ולשלוט כי אין מי שיאתגר אותו משמאל. יחימוביץ, מי שטאטאה את הכיבוש מתחת לשטיח הפכה את עצמה לבלתי רלוונטית. הגוש החוסם התפורר לו באותו לילה ששלושת מרכיביו, העבודה, יש עתיד והתנועה, לא הסכימו מי יעמוד בראשו. המפלגות הערביות נאבקו קשה כדי לשמר את הקיים, וחלקו ביניהן את העוגה. למרות אדישות הבוחר הערבי הם הגדילו את מספר חברי הכנסת שלהם, שצעקותיהם עוד ירעמו במשכן הכנסת. הם לא יחמיצו הזדמנות לתפוס כותרת על חשבון משה פייגלין או אורית סטרוק, ובודאי יהיה שמח.
דעם בבחירות
דעם עשתה את כל מה שביכולתה כדי להתחבר לכוחות חברתיים אחרים, אך מאמציה לא הבשילו. מנהיגי המחאה בחרו בעסקנות במפלגת העבודה, התנועה הירוקה נחתה אצל לבני, ואחרים נמנעו מכניסה לזירה הפוליטית. לכן דעם התמודדה כרשימה יהודית ערבית הכוללת פעילים חברתיים ופעילים איגוד מקצועיים.
דעם באה עם מסר ייחודי מחבר ולא מפריד, מעמדי ולא לאומני, מתון ולא מתלהם, וזכתה להערכה רבה בקרב תומכים ומתנגדים כאחד. סביב דעם נאספו מאות פעילים חדשים שהתגייסו בהתלהבות, תרמו מכספם וזמנם, והכניסו את האנרגיות של המחאה החברתית אל תוך המפלגה. התוצאה הייתה מאכזבת דווקא משום שהיא עמדה ביחס ההפוך לאהדה הגדולה שדעם רכשה בדעת הקהל – מאנשי רוח, אמנים, עובדים יהודים ערבים ודוברי רוסית – ומהחשיפה התקשורתית האוהדת. מספר הקולות שדעם קבלה, 3,374, רחוק מאוד מלשקף את משקלה הסגולי במערכת הבחירות הזו.
יום אחרי הבחירות מתעוררים רבבות עובדים לאותה המציאות הקשה שהוציאה את הישראלים לרחובות בקיץ 2011. הכיבוש ממשיך, והוא יעמיק את השסע הגדול בין יהודים וערבים, וגם הגזרות הכלכליות בדרך. העובדים ומעמד הביניים ישלמו את מלוא המחיר, בעוד העשירים והטייקונים יקבלו תספורות, סובסידיות והקלות במס. המציאות הזו תגרום לציבור לחפש שינוי שורשי.
דעם רואה במה שהשיגה במסע הבחירות הזה השקעה לטווח ארוך, והלקח הראשון מהאכזבה הכואבת הוא לבנות עוד סניפים, לגייס עוד חברים, להעמיק את העבודה האיגוד מקצועית, לפתוח עוד מקומות עבודה לנשים ערביות, לארגן עוד פועלי תעשייה, נהגי משאיות ומורים, ולהעמיק את אחיזת דעם בקרב ציבור העובדים וברחוב הערבי.
דעם נוצרה כדי לחולל שנוי, כי המציאות דורשת שנוי. באנו כדי לשנות את השיח בין יהודים וערבים, כי בלעדיו אין שמאל. באנו לאחד בין עובדים מכל המגזרים, כי בלי אחדות אי אפשר להשיג זכויות. באנו לשנות את התודעה, כי בלעדיה לא תתכן חברה דמוקרטית וצודקת. באנו להילחם נגד הגזענות והכיבוש כי אנו דורשי שלום וצדק חברתי. באנו עם חזון היסטורי ולא נשקוט על שנממש אותו. מגיע לנו ולדורות הבאים חברה אחרת, שוויונית, ולא גזענית. לא ויתרנו עד כה ולא נוותר גם להבא. אנו קוראים לכל האנשים שמבינים את תוצאות הבחירות כמונו להצטרף לשורותינו כדי לייצר שינוי מהותי בסדרי העדיפויות.
שמירה על זהות פוליטית ומאבק מאוחד.
בתור סוציאליסט, אני שואל את עצמי מה המציאות שמולה אנחנו עומדים, וכיצד אפשר לשנות אותה.
אנחנו לא נמצאים היום במציאות שבה רוב הציבור חבר במפלגות עובדים רחבות וגדולות, והשאלה היא רק מי מהמפלגות היא המתאימה ביותר להוביל את הציבור לעבר מהפכה.
הכוחות השמאליים בכלל והסוציאליסטים בפרט, ברמת הכח הפוליטי (ובמיוחד האלקטורלי) המאורגן הם קטנים. ולכן יש צורך באחדות. השאלה איזה סוג של אחדות.
התארגנויות פוליטיות בכלל ודעם בפרט רוצות לשמור על הזהות שלהן. חלקן מפחדות ללכת לאיבוד במסגרת גדולה יותר. אני מבין ומכבד את זה.
ולכן, אני, כחבר מאבק סוציאליסטי, קורא להקמה של מפלגת עובדות ועובדים רחבה בעלת מבנה פדרטיבי, שזה אומר שאומנם כולם ביחד מתאחדים סביב מטרות משותפות, אבל, כל אחד יכול לשמור על הזהות הפוליטית שלו. קשה לי מאד מאד עם הגישה שאומרת "רק אנחנו מבינים רק אנחנו יודעים – וכל השאר על הפנים". ואפילו אם אתם מאמינים שתמיד התשובות אצלכם, יש לכם אינטרס להוביל את הקו שלכם כחלק מחזית רחבה, וגם אם בחזית כזאת ההשפעה שלכם תהיה מוגבלת, כמו ההשפעה של כח אחד אחר, יש צורך תמיד להסתכל על האינטרסים של המאבק הרחב.
בנימה אישית יותר
המסקנה לא יכולה להיות שוב ושוב כולם לא בסדר, הציבור לא בסדר, הכל אצלנו אחלה. מותר להתבונן גם פנימה. עוד לא שמעתי פעם אחת מכם את המילה "טעינו", גם בשיחות אישיות.
לגבי ה-3374 קולות: כרגע האתר של ועדת הבחירות המרכזית מציג 3550.
ניסיתי להבין מאיפה זה הגיע, ולא הצלחתי. הייתכן שדעם קיבלה 176 קולות מהחיילים? או אולי הימאים?
מישהו יודע ויכול להסביר?
קראתי את הסיכום שלכם לגבי הבחירות. אני סבור שהחלטתכם לרוץ כרשימה נפרדת הייתה טעות חמורה. דעם עושה עבודה פוליטית-חברתית חשובה בהרבה תחומים. אך דעם כגורם אלקטורלי חוטא לשכל הישר. לגבי ההשתתפות בבחירות – ורק בעניין זה – כתבתי שדעם קישקשה והכוונה שלי היתה לכך שדעם הציגה מיצג כאילו יש לה סיכוי להישגים אלקטורלים מפליגים. זו טעות רצינית אך איננה גורעת מעבודתה המסורה והחשובה של דעם בתחומים רבים. לדעם שמור לדעתי מקום מכובד במערך שמאל לוחם ומאוחד.
לראובן קמינר שלום,
לדעם יש אג'נדה פוליטית ייחודית, שמתבטאת בין היתר בהרכב הרשימה שלה לכנסת, שבראשה עומדת כידוע אסמא אגבארייה זחאלקה, ובעובדה שהיא מדברת לשני הקהלים, היהודי והערבי בקו אחד, במסר אחיד ומאחד. בכך דעם שוברת את המשוואה הקיימת, שהערבים צריכים להצביע למפלגות ערביות המטפחות את הלאומנות הערבית, והיהודים צריכים להצביע למפלגות יהודיות ציוניות, ואם יש מפלגה ערבית יהודית כמו חדש, היא מדברת בקו אחד ליהודים ובקו אחר לערבים. בעוד שב-12 השנים האחרונות הערבים והיהודים התרחקו זה מזה, דבר שהחליש את השמאל מול גוש הימין הפשיסטי, דעם מצביעה על המאחד ביניהם, ומוכיחה שזה אפשרי בעבודת השטח שלה, שחלקת לה מחמאות. זוהי גישה מהפכנית המאתגרת הן את היהודים והן את הערבים. כניסת דעם לכנסת תהיה התשובה האמתית לנפתלי בנט, לימין, ותאפשר לבנות שמאל חזק. בבחירות דעם זכתה למספר מצביעים נמוך, משום ששני הקהלים, הן היהודי והן הערבי, כל אחד מסיבותיו, העדיפו לשמר את המצב הקיים, מתוך אי אמון או חשש מהאפשרות של שינוי רדיקלי. אך שינוי כזה בא יבוא, כפי שמוכיחים המאורעות בעולם הערבי ובכלל, ואז דעם תיהפך לגורם אלקטורלי שישנה את כללי המשחק.
למרות שאני אוהד אך לא ממש מזדהה עם סעיפי המצע של דעם, הצבעתי עבורה בדיוק בגלל מה שנאמר כאן, ואף הכרזתי שזהו השיקול העיקרי והוא גובר על כל שיקול אחר (בבחירה שלי).
אבל לאור התוצאה אני חושב שצריך לחשוב מחדש על הדרך (אם רוצים לצרף ולהגדיל את התמיכה)
באמת, תנועה עם מאות פעילים שזוכה ב-3000 קולות זאת תוצאה מאכזבת עד כדי הצורך לחשוב על שנוי כיוון. אולי דעם כתנועה צריכה לוותר על היומרה הפרלמנטרית ולהתמקד בפעילות האחרת. אולי לעת בחירות היא צריכה להפוך לממליצה במקום למועמדת. אולי היא צריכה לנסות לקבל גיבוי ושיתוף פרלמנטרי עם תנועות כמו חד"ש ומרצ ותוך כדי לנסות להשפיע עליהן.
דעם אינה מפלגת בחירות, ולכן אין בכוחם של בחירות להרוס את מה שנבנה בשטח. יש ללמוד מהתוצאות, אבל לא על איחוד עם כוחות מיושנים כמו חדש ומרצ, אלא על השקעת מאמצים בחינוך לחשיבה ולמודעות פוליטית רחבה ככל האפשרץ מדינה שבוחרת ביאיר לפיד נוכיחה אינפנטיליות והתלהמות שנובעים מבורות פוליטית. זו הדרך – עבודה בשטח, וחינוך והחדרת מודעות פוליטית.