דברים מתוך הדיון: אביב ערבי או חורף איסלאמי

בית דעם 25.4.13

משתתפים: עלי אבו עווד MD רמת הגולן, פעיל באופוזיציה הסורית

עודה בשאראת, סופר

רג'י בטחיש, משורר

אסמא אגבארייה זחאלקה, מנחה, דעם

עלי אבו עווד: (שיחת סקייפ ממג'ד אל שמס) ההתקוממות בסוריה היא התקוממות עממית ומרד בשלטון. ארגונים פוליטיים פעלו במחתרת תחת דיכוי קשה ביותר דבר שיצר שממה פוליטית במשך דורות. זו לא מהפכה של האיסלאמים ולא של הקומוניסטים אלא של העם כשלם. אני לא מודאג מתופעות של עליית זרמים סלפיים, כמו ג'בהת אל נוסרא, זהו פלג שולי שלא יהיה לו מקום בבניית סוריה החדשה כשנגיע לשלב הזה.

עודה בשאראת: מה שקורה בעולם הערבי היום זהו רנסאנס. המהפכה הזאת כל הזמן מייצרת כלים חדשים לשינוי. יש שיח דמוקרטי חסר תקדים, שימוש מושכל במדיה, בפייסבוק ובטלוויזיה. אני המום ממה שקורה במצרים. האווירה היום היא של סירוב לתת לאחים המוסלמים להשליט דיקטטורה דתית. כל מערכת המשפט היא נגד מורסי. בכלל, במצרים מערכת המשפט תמיד היתה ריבונית. ב-2005 למשל הם ביטלו את מערכת הבחירות של מובארק. היום יש ניצנים לכך שהעם הפסיק להיות חסר אונים מול כל קריאה של האחים המוסלמים. גם אנשים דתיים. אפילו הסלפים, נגד האחים. הם מוצאים את עצמם יותר ויותר מבודדים. ומול הרנסנס הזה של המצרים היה יכול להיות לישראל תפקיד אדיר. הרי אילו היו מוכנים ללכת לקראת הפלסטינים ולתת להם את זכויותיהם, לישראל היה יכול להיות חלק ברנסנס הזה. במקום זה ישראל בוחרת – בדיוק כמו במלחמת סיני ב-1956- להיות בצד האימפריאליסטי.

באשר למה שקורא בסוריה, כולם משתאים כיצד המשטר של אסד מחזיק מעמד כבר שנתיים וחצי נוכח התקוממות כזאת. מה שמדהים אותי זה איך תנועה חסרת כל כמו האופוזיציה הסורית מחזיקה מעמד כל כך הרבה זמן. הרי רוסיה, סין, חיזבאללה ואיראן תומכים ומחמשים את המשטר, ואף אחד לא עומד לצד המורדים. מה שיש בסוריה זוהי חונטה צבאית וזו הסיבה שהעם התקומם. אבל בגלל שהמערב לא סייע למורדים והמאבק התארך יתר על המידה יצאו מן הבקבוק כל מיני זהויות. אני לא חושב שצריך להתנגד להתערבות של נאט"ו שתמנע מאסד הטלת פצצות על העם. האם יש דרך אחרת להפסיק את הטבח?

רג'י בטחיש: היום שוחחתי עם סופר סורי שיושב בגלות בלונדון. הוא אמר לי: "תראה איך הם מנסים לעצור את ההיסטוריה ברוח". אנחנו התרגלנו לרוטינה של הרג. בת"א הטמפרטורה 28 מעלות ובסוריה נהרגו 100 בני אדם.

מה שאני רואה באביב הערבי הוא בעיקר את השתנות השיח. העסיקו אותנו 65 שנה עם הערביות. החניקו את כל הזהויות שלנו בסיר לחץ ועכשיו הכול מתפוצץ. שיא האירוניה היא שאסד תמיד אמר שבסוריה אין עדתיות, אבל הוא אמר זאת ממרום מושבו כעלאווי.

שאלה: איך אתם מסבירים את התמיכה של השמאל הערבי, המפלגות הערביות בבשאר אסד? ומדוע איננו רואים בינתיים אביב פלסטיני?

עודה בשאראת: אני מגדיר את עצמי כאיש שמאל ואינני תומך בבשאר. אני חושב שכל מי שתומך באסד היום מזיק לערכי השמאל. אולי הם שבויים בתפיסה הרואה את העולם שחור או לבן. אם אמריקה נגד אז אני בעד. אם אמריקה בעד אז אני נגד. לאותם אנשים אני אומר: מדוע אתם צריכים להפוך את אמריקה לברומטר שלכם. אולי תסתכלו על המציאות ותחליטו בעצמכם מה נכון ומה לא נכון?

רג'י בטחיש: כאשר ייפול משטר אסד יפלו איתו גם הקומוניסטים בישראל שתומכים בו. באשר לפלסטינים, אני חושב שהאביב הערבי מזעזע אותם כי הוא מזעזע את הלאומיות. הוא מזעזע את השיח הישן. הם מתחילים לשאול את עצמם מי אנחנו עכשיו?

גם בישראל אני מרגיש שדברים נפתחו. הייתה ביקורת גדולה על מוחמד ברכה משום שלא הסכים לוותר על מקומו לטובת אישה. אני מרגיש את הרדיקליות הזאת למרות שזה עדיין לא בא לידי ביטוי במישור האלקטוראלי. מספיק שאישה מצרית מספרת בשידור חי בפרטי פרטים על ההטרדות המיניות שהיא עברה כדי להבין שאי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור.

אסמא אגבאריה זחאלקה מסכמת: אני חושבת שהשאלה אם את/ה בעד או נגד המהפכה בסוריה היא היום השאלה שתקבע אם אתה איש ימין או שמאל. גם שחרור הפלסטינים יהיה משולב בשחרור הקשור לאביב הערבי. הרי מה המשמעות של הלאומיות הערבית אם היא מייצגת שחיתות, לאומנות ודיכוי? מה שדרוש הוא לצקת תכנים מתקדמים ללאומיות הערבית. תכנים חדשים של צדק חברתי, שעולים היום באביב הערבי, אלה הם התכנים שצריכים לעלות. גם לפלסטינים מגיע אביב ערבי נגד השלטון שלהם שמדכא אותם ומקיים תיאום ביטחוני עם הכיבוש.