דעם – האביב בדרך: דו"ח שאומץ על ידי הועד המרכזי של דעם ב-21.10.12

חזקה להשתלטות בחסות סיסמתם המרכזית, "האסלאם הוא הפתרון", ולכן, במוקדם או במאוחר הם יגיעו להתנגשות עם הכוחות הליברלים והלאומיים, ועם השמאל. אין מדובר בכוחות שוליים אלא בתנועות בעלות השפעה היסטורית עמוקה על הרחוב המצרי, שהתבטאה בבחירות לנשיאות במאי 2012, בהצבעה ההמונית למועמד הנאצריסטי השמאלי, חמדין סבאחי.

המהפכה המצרית נמצאת היום בתקופה מורכבת ורגישה. הפרלמנט שנבחר בוטל, ובשנה הבאה צפויות בחירות חדשות; שביתות העובדים ממשיכות ללא הפסקה, וכך גם הביקורת כלפי הנשיא הנבחר ברחוב ובתקשורת והמאבק על אופייה של המדינה. שאלות רבות עומדות על הפרק: האם יאפשר הצבא מעבר חלק לדמוקרטיה ויסכים לביטול זכויות היתר הכלכליות שלו? האם יגיעו הכוחות הפוליטיים לקונצנזוס בנוגע לנוסח החוקה? האם יכבדו האחים המוסלמים את חוקי המשחק הדמוקרטי גם אם יפסידו בבחירות, ויסכימו לוותר על השלטון לטובת מי שינצח? והחשוב מכל, האם תצא מצרים מהמבוי הסתום הכלכלי שמאיים להטביע אותה בחוסר יציבות ואנרכיה?

למרות העימות החריף, נראה שמצרים תשכיל לחיות עם הניגודים הפנימיים, ותסתגל לתנאים החדשים. אם השמאל המהפכני החדש יחזק את כוחו וירחיב את רשת הבריתות שלו, הוא יוכל לרסן את האחים המוסלמים, ולהגביר את השפעתו בקרב מעמד הפועלים, העניים והאינטלקטואלים. השמאל המצרי שואף לגייס את העם המצרי לטובת פרויקט מתקדם ומודרני, שיבנה סכר עמיד בפני הפרוגראמה האוטופית והריאקציונית של האחים המוסלמים, זאת שמשאירה את מצרים כבולה למעגל הקפיטליסטי ההרסני.

הבחירות בישראל

במבט ראשון נראה כאילו תוצאות הבחירות הקרובות כבר הוכרעו, ובנימין נתניהו היה ויהיה ראש ממשלת ישראל. ואולם, האמת היא שטרם הוכרע דבר, ואנחנו רחוקים מלהיות מסוגלים להתנבא מה יהיה הרכבה של הממשלה הבאה. הנעלם הגדול הוא מה יקרה ברשימת הליכוד לכנסת, הכוללת קבוצה משמעותית של מתנחלים קיצוניים, שעלולים להסב נזק אלקטוראלי לליכוד, מנקודת מבטו של ביבי. כמו כן לא ברור כמה מנדטים יקבלו מפלגות המרכז (העבודה, יש עתיד, קדימה), ולאיזה כיוון תפנה ש"ס לאחר שיבתו של אריה דרעי. יחד עם זאת, כבר היום ניתן לקבוע מה הן השאלות הבוערות עימן תצטרך להתמודד הממשלה הבאה: השאלה הפלסטינית, מחד, שתעמוד בכל חריפותה; ומאידך, המשבר הכלכלי. למרות שהבעיה הפלסטינית אינה עומדת על סדר היום במערכת הבחירות הנוכחית, ואת מקומה תפס השד האיראני, אין ספק שתוך זמן קצר היא תשוב בכל עוצמתה וחריפותה.

ארבע שנים של קיפאון מדיני הפכו את שאלת הכיבוש לנושא המרכזי שיעמוד על סדר היום של ישראל לאחר הבחירות. במשך כל תקופת כהונתה של ממשלת נתניהו, שרר נתק מוחלט בין ממשלת ישראל והרשות הפלסטינית, זאת למרות ניסיונות הממשל האמריקאי לחדש את המו"מ, ולאלץ את ישראל להקפיא את ההתנחלויות, ולו לתקופה של עשרה חודשים. התגובה של נתניהו היתה, לסמן את אובמה כאויבו הפוליטי, ולתמוך, בצעד חסר תקדים בפוליטיקה הבינלאומית, במועמד הרפובליקאי, מיט רומני. בנוסף לכך, הקיפאון המדיני גרם לנסיגה גדולה באמינותה ובכוחה של הרשות הפלסטינית, דבר שלווה בירידה בהיקף התרומות מצד המדינות התורמות, ובהידלדלות משמעותית בעניין שמעוררת השאלה הפלסטינית בקרב מדינות העולם.

עמודים: 1 2 3 4 5 6 7