האביב מפחיד את הסעודים

העולם כולו השתומם כאשר הנסיך מוחמד בן סלמן פצח במסע טיהורים, שלא פסח גם על נסיכים ואנשי עסקים מהחשובים בממלכה. בתוך יום הוא הכריז על הקמת "הועדה למלחמה בשחיתות" ובו בלילה הוכנסו למעצר בבית מלון מפואר שועי סעודיה, שרים, בניו של המלך הקודם עבדאללה, ואילי הון כמו אל-וליד בן טלאל. זוהי הפיכת חצר על פי כל הכללים. פוליטיקאים ופרשנים מחזיקים אצבעות לנסיך הצעיר בתקווה שההימור יישא פרי, ושמוחמד בן סלמן אכן יצליח להשתלט על כל זרועות השלטון, שהיו עד כה מבוזרים בין הענפים השונים של בית המלוכה.

האמיר שואף לשנות סדרי עולם בממלכה שבה הזמן עמד מלכת מאז שהוקמה בשנת 1932, הודות למאגר שהיה נראה כבלתי נדלה של נפט ופטרודולרים. הממלכה הסעודית הוקמה על בארות הנפט, ועל בסיסה היא קיימה כלכלה מעוותת. היה זה סוג של מדינת רווחה, שאפשרה לבני הממלכה לחיות בלי לעבוד כל עוד הם מתחייבים לקיים את חוקי השריעה, ולהשאיר את הנשים לחסדם של הגברים בחזקת שפחות לכל דבר ועניין, בשעה שאת העבודה עשו עובדים זרים חסרי זכויות.

אלא שכמו כל דבר טוב, גם חגיגת הפטרודולרים הגיעה לקצה. נפילת מחירי הנפט דרדרה את הכלכלה הסעודית לעברי פי פחת, הצמיחה הכלכלית קרובה לאפס, והממלכה לא תחזיק מעמד אלא אם כן תשתנה, ובאופן רדיקלי. כאשר ידרשו ההיסטוריונים לנקוב בנקודת הזמן המציינת את תחילת הקץ של הממלכה, הם לא יתקשו לציין את ה- 11 בספטמבר 2001. שהרי סעודיה ייצאה לא רק נפט אשר שימן את גלגלי הכלכלה העולמית והצמיח פטרודולרים לאין ספור שהושקעו בבנקים ומיזמים אמריקאים, היא גם ייצאה את הגירסה המעודכנת של האסלאם הג'יהאדיסטי. המהפכה האסלאמית השיעית באיראן בסוף שנות השבעים הפחידה את הסעודים, ובתגובה הם פרסו רשת עולמית רחבה להפצת ה"וואהביזם" שעל בסיסו הוקמה הממלכה, ועל פיו היא מתנהלת עד עצם היום הזה.

מאז ה-11 בספטמבר העולם עבר תפנית. אותו הנפט שהניע את כלכלת העולם גם הפיץ הרס באמצעות מימון של קבוצות פונדמנטליסטיות סוניות בנוסח אל-קאעידה, והמערב הבין שחייבים לצמצם את התלות בנפט הסעודי ההרסני. אמנם האמריקאים מצאו דרך להפיק נפט מפצלי שמן, אלא שבינתיים העולם גילה כי הנפט לא רק מפיץ אסלאם קיצוני, אלא גם מזהם את האוויר ומביא להתחממות כדור הארץ. כך הפכה הממלכה הסעודית מנכס אסטרטגי לצרה צרורה שחייבים להפטר מהתלות בה, ויפה שעה אחת קודם. אובמה לא הסתיר את דעתו על הסעודים כאשר זנח אותם לטובת הסכם הגרעין עם איראן, ולמרות שטרמפ בחר לערוך את ביקורו הראשון מחוץ לגבולות ארה"ב דווקא בסעודיה, ולהתכחש להסכמי פריז בדבר ההגבלות על פליטת גזי החממה, אין ביכולתו לשנות את המגמה ההיסטורית – זניחת הנפט ואנרגית המאובנים (פוסילית) לטובת האנרגיה המתחדשת.

זמנה של הממלכה קצוב. מוחמד בן סלמן הכריז על שנת 2030 כיעד, וזהו גם שמה של תכנית כלכלית שאמורה להצעיד את ההמלכה מימי הביניים אל עבר המאה ה-21. אלא שהמעבר הדרמטי הזה שיחול על תחומי החברה והכלכלה, פוסח על הצורך לשנות את המשטר, שיישאר מלוכני כשהיה, למרות שסעודיה משוועת להשקעות הון זר כדי לגוון את כלכלתה ולהפחית את התלות בנפט. מי שמסתכל על הנתונים ההתחלתיים, שהם מדהימים ומבהילים, מתקשה להבין איך יצליח הנסיך הצעיר והנמרץ לרבע את המעגל: בסעודיה אין מערכת משפטית אזרחית אלא בתי דין שרעיים, אין מגבלה לגיל הנשואים, ואין זכויות לנשים. לא ברור איזה משקיע מערבי ירצה להשקיע במדינה שבה החוק נתון בידי שייח'ים הפוסקים על פי מסורת קיצונית ומאובנת. לא פחות מדהים הוא הנתון, ששליש מתושבי הממלכה, 10 מליון בני אדם, הם אזרחים זרים המשמשים ככוח העבודה בתעשייה ובשירותים, בעוד ש- 20 מיליון סעודים עובדים בסקטור הציבורי וחיים על סובסידיות.

אין ספק שעל הנסיך לעשות שנויים דרסטיים אם ברצונו להצעיד את סעודיה אל עבר המודרנה. אמנם הוא החליט להפסיק את התלות בנפט, אבל לשם כך עליו להפסיק את התלות בעובדים הזרים, ולהרגיל את הגבר הסעודי לעבוד עבור מעסיק פרטי ועל פי כללי הכלכלה המודרנית. הוא אמנם אפשר לנשים להוציא רשיון נהיגה, אלא שעליו להנפיק להן גם תעודת זהות ופספורט, לשחרר אותן מהתלות באפוטרופוסים שלהן, ולאפשר להן לעבוד. כדי להתגבר על הגרעון בתקציב המדינה, במקום לשלם לאזרחים סובסידיות עליו להטיל עליהם מיסים, ועליו לעשות רפורמה עמוקה במערכת החינוך ולעבור מלימודי דת ללימודי מדע כדי להכשיר קאדר המסוגל להשתלב בכלכלת ההייטק. לא פחות חשוב, עליו לחסל את תופעת השחיתות הפושה בכל פינה בממלכה. האזרח הסעודי לא ישתף פעולה עם משטר שבו המיסים וההכנסות של הנפט מממנים חצר מנופחת של בני האצולה השודדים את הקופה הציבורית.

אפשר לומר שסעודיה ניצבת באותה נקודה בה עמדו המשטרים הערבים בשנת 2011, כאשר הם נפלו זה אחר זה באביב הערבי. הטיהורים שעורך מוחמד בן סלמן הם עדות לכך שהמשטר הסעודי סובל מתופעות כמו שחיתות, דיכוי והעדר דמוקרטיה, בדיוק כמו אותם משטרים שכבר נפלו ונעלמו. ההבדל היחידי ביניהם הוא שסעודיה החזיקה מעמד יותר מהדיקטטורות הערביות שנפלו כי היא עדין נושמת את אדי הדלק, ומנסה להמלט מרוע הגזירה.

המשטר הסעודי מנסה כיום לעשות בדיוק את מה שעשו קודמיו, כשני עשורים לפני שפגע בהם האביב הערבי: כזכור, אסד ומובארכ פירקו את מדינת הרווחה, והשליטו כלכלת שוק-ניאו ליבראלית שרק העמיקה את הפער בין האליטה השלטת לבין הציבור הרחב. השחיתות והדכוי גרמו לכך שעמים התקוממו ומשטרים נפלו. הנסיונות של מוחמד בן סלמן לקבל קרדיט מהעולם ע"י התחייבות להפסיק לממן ולקדם את האסלאם הרדיקלי, מלחמתו בשחיתות וההבטחה להשקיע מיליארדים רבים בכלכלה מודרנית וירוקה, לא ממש משכנעים את מי שמבינים כי כלכלה מודרנית אינה סובלת דיקטטורה, והיא חייבת להיות מושתתת על, פלורליזם מחשבתי, שיתוף במקום ריכוזיות, ודמוקרטיזציה מוחלטת של המשטר.

כאן יש לזכור פרט חשוב נוסף. אחת הסיבות לכך שהאביב הערבי לא הצליח לממש את הפרוגרמה שעמדה בבסיס הפלת המשטרים, הייתה התנגדותם הנחרצת של הסעודים לגל המהפכני. הכסף הסעודי השופע מימן את ההפיכה הצבאית של א-סיסי המושתתת על טרור פוליטי ושחיתות; הוא גם מימן את המיליציות הג'יהאדיסטיות שחיסלו את הכוחות הדמוקרטים בסוריה, ובכך שירתו את המשטר וסיפקו תירוץ להתערבות הרוסית והאיראנית. הכסף הסעודי השחית כל פינה טובה במזה"ת רק כדי למנוע את הקידמה ואת הדמוקרטיה. למרבית האירוניה, למרות כל הדם שנשפך וכל הנבואות על מותו של האביב הערבי, הממלכה הסעודית ניצבת היום בפני אותו האתגר בדיוק: לאמץ את המודרנה, את הדמוקרטיה, את האנרגיה החליפית ואת חופש המידע והדעה הזורם בעורקי האינטרנט  – או להעלם.

האביב הערבי היווה קריאת השכמה. הצעירים בעולם הערבי התוו דרך ברורה לעתיד בשעה שהסעודים עשו הכל כדי לעצור את ההיסטוריה במצרים, בתימן, בלוב ובסוריה. אך ההיסטוריה לא יודעם רחם, ועתה היא מתדפקת על דלתות הממלכה עצמה. על סעודיה להחליט אם לזרום עם ההיסטוריה או להלחם נגדה ולהיעלם. מסע הטיהורים של מוחמד בן סלמן אינו אלא מעשה נואש המנסה למנוע את הבלתי נמנע, והוא שנוי המשטר בסעודיה כהקדמה לשנוי המשטרים בעולם הערבי כולו. השנוי הדמוקרטי יקבע לא רק את גורלה של סעודיה אלא של הציביליזציה הערבית כולה. הכתובת היא על הקיר, ואת מה שנכתב בחורף 2011 אי אפשר למחוק.