הגניאולוגיה של דאע"ש

למחיקתם המוחלטת, אך במהרה נדחקו לשוליים ונרדפו ובסופו של דבר נחלשו מאוד על ידי ראש הממשלה, נורי אל-מלכי, שדחף את חלקם הישר אל חיקם של המדינה האיסלאמית של אל-זרקאווי. כמו כן, אנשים שבעברם היו אנשי הצבא ושירותי המודיעין של סדאם חוסיין, איבדו את פרנסתם והקהילות אליהן השתייכו נותרו במצב של אפליה והדרה והפכו גם הם לחלק מהמדינה האיסלאמית, בהיטמעות על תוך שורותיה של אלקעידה בעירק או שיתפו פעולה איתה.

במהלכים אלה במעבדת הג'יהאד העיראקית, התפתחו השיקולים, הפרקטיקות והיחסים שמרכיבים את הרובד השני במבנה של מה שיהפוך לדאע"ש: אלמנט מודיעיני מהותי שחיזק את טבעה של אל-קעידה כאימפריה אוטונומית גלובאלית בעלת אנטגוניזם גלוי יותר ויותר כלפי המדינות שמימנו את הג'יהאד האפגאני בשנות ה90 כאשר כוחות אמריקאיים ומערביים אחרים נחתו בערב הסעודית ב1990 בראשית פלישתו של סדאם חוסיין לכוויית. שינוי כזה התרחש גם בנטישת אפגאניסטן כשהפכה למדינה ממוטטת לאחר נטישת הכוחות הסובייטים, ללא כל סיוע משמעותי לשיקומה הפוליטי או הכלכלי. האנטגוניזם כלפי תומכיהם לשעבר התעצם לאחר ה-11 בספטמבר והכיבוש האמריקאי באפגניסטאן ובעקבותיו הכליאה והחיסול של מנהיגי אל-קעידה. כל זה קורה בהקשר של מה שמכנים חסן אבו הניה ומוחמד אבו רומאן בשם "המשבר הסוני", שהחריף והתפשט לאורכן ורוחבן של עיראק, סוריה ולבנון. (מתוך ספרם "המדינה האיסלאמית: המשבר הסוני והמאבק על ג'יהאד בינלאומי, 2015 [“The Islamic State: the Sunni crisis and the struggle over international Jihadism"] ).

מן המעבדה העיראקית צמח פרוייקט הקמת המדינה ושאיפות לשליטה טריטוריאלית, המתבדלת מרעיון הרשת המבוזרת שלא תלויה בשטח שהייתה אל-קעידה. הרשת הייתה שייכת ל"אומה", בעוד שהמדינה הייתה יישום של דוקטרינה סלפית ג'יהאדיסטית במדינה אחת, באופן המזכיר מאוד את ההרפתקה הקומוניסטית של תחילת המאה ה20 [המאבק בין סטאלין וטרוצקי בין דוקטרינת האינטרנציונאל והסוציאליזם בארץ אחת].

למעשה, זו תהפוך להיות ההתפתחות המשמעותית ביותר: המעבר מאל-קעידה, הרשת הסלפית-ג'יהאדיסטית, ל"מדינת" משטרה המבוססת על דוקטרינה סלפית-ג'יהאדיסטית. מעמדה של המדינה ושל שירותי המודיעין והמשטרה (המוחבאראת) בהתהוותה של היישות החדשה הזו, התעלה על מעמדה של האידיאולוגיה הסלפית-ג'יהאדיסטית, באופן המזכיר מאוד את היחס בין הדוקטרינה המרקסיסטית-לניניסטית ומוסדות ומנגנוני המדינה שיישמו בפועל את הדוקטרינה הזו והוכיחו את לגיטימיות עצמם דרכה.

כך, בתוך המעבדה העיראקית, התפתח מרכיב שנאת השיעים, מרכיב שלא היה נוכח באופן משמעותי בשלב האפגאני של התנועה. אולי הדבר החשוב ביותר לזכור, המנהיגים של "המדינה האיסלאמית של עיראק" שתתפתח מאוחר יותר לאחר שתתפשט לטריטוריה הסורית לדאע"ש, "המדינה האיסלאמית של עיראק והלבנט", הם עיראקים במקור.

הרובד הסורי

דאע"ש במתכונתו הנוכחית צמח בסך הכל ב-2013. זה קרה לאחר שהחל בשנת 2011 החלו מוג'אהידין מאל-קעידה להתפשט כאש בשדה קוצים ברחבי סוריה, זאת רק חודשים ספורים לאחר פרוץ המהפכה הסורית. בינואר 2012, הוכרז על הקמת הארגון ג'בהת אל נוסרה [חזית הניצחון]. בשלב הזה, התפשטות הג'יהאדיזם לא היתה תוצאה של השפעה חיצונית כמו המקרה הסובייטי באפגאניסטן או האמריקאי בעיראק, אלא על ידי "כיבוש פנימי", ביטוי

עמודים: 1 2 3 4 5 6 7 8