הזירה הפוליטית בישראל בעידן טראמפ: מסמך הועד המרכזי של מפלגת דעם מה- 26.3.2017

גזענית כלפי העובדים האפרו אמריקאים ומיעטו להביע סולידריות עם פועלי העולם השלישי."

מפלגת דעם עובדת בקרב פועלים, מזדהה עם בעיותיהם ורואה בהם את השכבה החברתית הנפגעת ביותר ממשטר ההון הקפיטליסטי, אלא שזה לא הופך אותם אוטומטית למהפכנים או לפעילים פוליטיים ומנהיגים של התנועה הדמוקרטית בארץ. מהנסיון האיגוד מקצועי שלנו בקרב עובדים יהודים וערבים, אנו עדים לנטיה כלפי רעיונות גזעניים ושמרניים, כאשר העובדים היהודים נוטים למפלגות כמו הליכוד או ש"ס, בעוד שהפועל הערבי נוטה לאסלאם הפוליטי ולשמרנות, במיוחד בנושא זכויות הנשים. זוהי אינה תופעה מיוחדת במינה אלא היא משקפת את המתרחש בקרב פועלים ברחבי העולם: הפועל הלבן שונא את הפועל השחור, הצרפתי שונא את המרוקאי, והבריטי את הפולני. הפועל הערבי, כמו יתר הפועלים ברחבי העולם הערבי נוטה לאסלאם הפוליטי, דבר שהפך למכשול גדול בפני מהפכת ה-25 בינואר במצרים ובפני המהפכה הסורית.

למרות זאת, המאמץ שאנו משקיעים בהקמת מסגרת אחת שמארגנת פועלים ללא אפליה לאומית או דתית, ערבים ויהודים, נותנת למפלגה את המקום המיוחד שלה, ואין ספק שהיא דבר נכון גם אם אין הרוחות נושבות בכיווננו. זאת בנוסף למערכה הקשה שאנו מנהלים למען זכויות הנשים הערביות, שהוא תנאי מוקדם ליציאה של החברה הערבית מהבערות והעוני. מה שחסר לנו כדי לתרגם את העבודה החשובה הזאת לכח פוליטי משפיע הוא הנוער המשכיל של האביב הערבי, ששבר את כל המחסומים החברתיים והפוליטיים והציע ראיה אלטרנטיבית לחברה.

אנחנו זקוקים לצעירים כמו אלו של שהקימו את תנועת השישי לאפריל, שתמכה בפועלי אל-מחלה אל-כוברא במצרים, כשבכוחם המשותף הם הרימו את המהפכה הגדולה ביותר בהסטוריה הערבית והגשימו את הבלתי אפשרי. מכשול שעומד בפנינו הוא שלאביב הערבי לא היה מקביל פלסטיני. הצעירים הפלסטינים נשארו מחוץ לפוליטיקה והשאירו את הזירה הפוליטית לפת"ח וחמאס. באשר לצעירים הערבים בישראל, הם מפולגים בין תומכי אסד ומתנגדיו, ולא העזי לחרוג מהקונכיה הלאומנית ומההתבדלות. להפך, הלאומנים, האסלאמים ותומכי אסד התאחדו לרשימה אסלאמית, קומוניסטית ולאומנית סגורה, חסרת תפקיד מהפכני או השפעה ממשית בזירה הישראלית.

הזירה הישראלית מציבה אתגר גדול מאוד בפני כל מהפכן, ובמיוחד בפני כל פלסטיני השואף לשינוי אמיתי. הפילוג הפוליטי בתוך החברה הישראלית אינו שטחי, הוא עמוק ואמיתי, והוא חוצה מפלגות. מפלגות האופוזיציה מהעבודה ועד יש עתיד ומרצ אינן מבטאות את ההרגשות והעמדות של שכבה גדולה מאוד בציבור הישראלי המשכיל, הסולד מגזענות, מהכיבוש, ומהמגמות הדתיות הקיצוניות. הוא נרתע מהרצוג, שכל שאיפתו היא לרכב על עגלת נתניהו, ומלפיד, שעוסק בפולחן אישיות מבלי שיש לו פרוגרמה אלטרנטיבית לליכוד.

הפילוג הזה יכול לפתוח פתח לפעולה פוליטית שמאלית, דמוקרטית ומהפכנית, אבל ללא שותף פלסטיני אי אפשר לבנות תנועה אלטרנטיבית לימין ולמרכז הציוני. השחיתות של פת"ח והקיצוניות של חמאס מחד, והעמדה של הרשימה המשותפת האסלאמית, הלאומנית והקומוניסטית מרחיקה כל גורם החותר לחברה רב מפלגתית, דמוקרטית ולברלית שיהודים ופלסטינים יחיו בה בשוויון.

יחד עם זאת, המאבק שמתרחש בארה"ב ואירופה בין הימין הקיצוני והגזעני ובין הכוחות הדמוקרטים והליברלים

עמודים: 1 2 3 4 5 6 7 8