כשאני רואה שהכוחנות של ממשלת הימין הישראלית דוחפת את הפלסטינים לזרועות ההקצנה הדתית, שהערך של חיי האזרחים הערבים הוא פחות מזה של היהודים, ושהם הופכים לסכנה גדולה אף יותר אם הם "נוהרים" לקלפיות, שאותה ממשלה זורעת את הפחד והאימה בבטנם של הילדים והמבוגרים הישראלים, שהמבוי הסתום הולך ומחשיך, וכשאני שומעת את שר הביטחון מבטיח לפלסטינים לחיות תחת הדיכוי והכיבוש לנצח נצחים, בצל הטרור של המתנחלים, כשהערבים נשרפים בבתיהם בלילה ולא מוצאים את רוצחיהם, כשהאופוזיציה מציעה לנקוט יד קשה נגד הפלסטינים – אני מבינה שאין הנהגה בישראל.
כשאני רואה שהתיאום הביטחוני עם הכיבוש נמשך תמורת הגרושים שמגיעים לרשות המושחתת ברמאללה, ושחמאס מסתתר מאחורי הצעירים ודוחף אותם לגדר ומעלה אותם קרבן, כדי לחפות על התיאום הביטחוני שלו עם ישראל בחסות קטאר – אני מבינה שאין הנהגה בפלסטין.
כשאני רואה את ההתנהגות הבלתי אחראית של המפלגות וההנהגה הערבית בישראל בהתמודדות עם המצב החמור, ואת כניעתן לפרוגרמה הדעאשית של החליפות בירושלים, ואת תמיכתן בדיקטטורים הערבים, אסד וסיסי, ובנסיכי המפרץ ובראשם קטאר – אני מבינה שאין הנהגה לערבים בישראל.
המאבק נגד מדיניות הכיבוש, הגזענות והעוני הוא דרכי, והערבים והיהודים הם שותפיי, ובסוף המנהרה אני רואה חירות, דמוקרטיה וצדק חברתי לעם ולאדם הפלסטיני והישראלי. זאת הזמנה לבניית אלטרנטיבה שפויה שתייצג את החברה, תעצור את מרחץ הדמים ותצעיד אותנו לחוף מבטחים שכולנו ראויים לו.
دعوة لبناء قيادة بديلة
عندما أرى لغة القوة التي تمارسها حكومة اليمين تدفع الفلسطينيين دفعا لأحضان التطرف الديني، عندما أرى أنها تعتبر حياة المواطنين العرب أرخص من حياة اليهود، وتعتبرهم خطرا أكبر إذا هم تجرؤوا على التصويت في الانتخابات، عندما أرى كيف تنشر الرعب والخوف في بطون الأطفال والكبار من الإسرائيليين، عندما أرى الطريق المسدود السياسي يزداد حلكة وعتمة وأسمع وزير الأمن يعدُ الفلسطينيين بالعيش لأبد الآبدين تحت قهر جيش الاحتلال وفي ظل إرهاب المستوطنين، عندما يُحرق العرب في بيوتهم في ليل ولا يُلقى القبض على قاتليهم المجرمين، عندما أرى المعارضة الإسرائيلية تطلب الرد بشدة على الفلسطينيين – أدرك أنه لا قيادة في إسرائيل.
عندما أرى التنسيق الأمني مستمر لضمان القروش التي تصل سلطة الفساد في رام الله، عندما أرى حماس تختبئ وراء الشباب وتدفعهم إلى الجدار وتقدمهم قربانا، لتغطي على تنسيقها مع اسرائيل بواسطة قطر – أدرك أنه لا قيادة في فلسطين.
عندما أرى سلوك الأحزاب والقيادات العربية غير المسؤول في التعامل مع الوضع الخطير الراهن، وكيف تخضع لمشروع الخلافة الداعشي الغيبي من جهة، وتطبل للأسد والسيسي ولملوك وأمراء الخليج وعلى رأسهم قطر – أدرك أنه لا قيادة للعرب داخل إسرائيل.
النضال ضد سياسة الاحتلال والعنصرية والفقر طريقي، والعرب واليهود شركائي، وفي آخر النفق حرية وديمقراطية وعدالة اجتماعية للشعب والإنسان الفلسطيني والإسرائيلي. هذه دعوة لبناء قيادة بديلة تمثّل المجتمع، توقف حمام الدم وتوصلنا بر الأمان الذي نستحقه جميعا.
הפתרון היחיד: מדינה דמוקרטית (דמוקרטיה אמיתית) דו-לאומית, יהודית-פלסטינאית, בין הים התיכון לירדן.
באופן פרדוקסלי, הימין הוא זה שמוביל לשם (אם כי הימין מעוניין במדינת אפרטהייד). השאלה היא רק כמה דם יישפך וכמה שני הצדדים יסבלו עד שנגיע לזה.
אסמה יקרה-מסכימה עם כל מלה שלך.הייתי שמחה אילו היית מוסיפה מספר מלים חדות וחד משמעיות נגד הלגיטימציה של הטרור נגד אזרחים שמתקבל בסלחנות בחלק מהחברה הפלסטינית ונגד ההפיכה לאויבים של כל הציבור הערבי שמתקבלת על חלק גדול של האוכלוסיה היהודית בכלל ועל הלגיטימציה של הטרור בחוגים הקיצוניים הדתיים בשני הצדדים.כלומר אין פה רק עניין היאוש מחוסר ההנהגה והצורך לשינוי אלא צורך מיידי בטיפול בציבור שטוף מוח מפוחד
לא נוכל לפתור את הבעיות של כל המרחב הערבי והמוסלמי סביבנו וצריך להתרכז בבעיות שלנו.
אני משוכנע יותר ויותר שהדרך הסבירה ביותר לצאת מהסבך היא קונפדרציה ישאל פלשתין ולכן אני תומך ביזמה מולדת אחת- שני עמים שמובילים חוגים בשני הצדדים ואפילו נתמכת ע"י קבוצת מתנחלים.
מעבר למשבר המנהיגות מדובר במשבר אידיאולוגי זהותי. ישראל עוצבה ע"י הלאומיות המזרח והמרכז אירופאית שלא הפנימה את הדמוקרטיה הליברלית. מכאן שמדובר באתנוקרטיה ציונית ( למעשה הקמת המדינה צריכה לבטל את הציונות) המתחפשת למדינת לאום דמוקרטית. רק שינויים שישנו אותה לדמוקרטיה ליברלית של אזרחים האוחזים בלאום אזרחי פתוח ומכליל, יכולה לשנות את גורלה וגורל אזרחיה.